שב שמעתתא/שמעתא ז/פרק יח
פרק יח[עריכה]
אמנם במה שכתב הנימוקי יוסף לחלק בין איסור לממון, אינו נראה כן מדברי הרמב"ן בספר המלחמות פרק האשה שלום, ע"ש בשיטתו בתרי יצחק משום כאן נמצא, ומותיב לנפשיה, דלפי מה דקיי"ל כרבא בתרי יצחק, א"כ בהאי דשומשמין דאיפסק הלכתא דחיישינן שמא פינן, והא לרבא לא חיישינן לכך, משום דאמרינן כאן נמצא כו', וע"ש מ"ש בזה, ולפי מ"ש בנ"י לחלק בין איסור לממון, א"כ מאי קושיא מממון לאיסור.
ולכן נראה לענ"ד לולי דברי הנ"י ליישב מאי דקשיא ליה מפרק המדיר, דודאי כאן נמצא וכאן היה לא ס"ל, וכדאיתא פרק המדיר לרב אשי והכי קיי"ל כרב אשי שם, ומ"ש הרמב"ן בתרי יצחק דלא חיישינן לה משום כאן נמצא, ביאור דבריו נראה לפי מ"ש הרמב"ן בחידושיו פרק לא יחפור בסוגיא דרוב וקרוב, בהא דאשתכח חביתא דחמרא בפרדיסא ע"ש בש"ס, אבל עינבי מצנעי כו', וכתב עלה הרמב"ן ז"ל, פירוש עבידי דמצנעי, ואפילו לר' חנינא דס"ל רוב וקרוב הלך אחר הרוב הכא אסור, דכי הא לאו קרוב בלחוד הוא אלא במקומו ממש, וחזקה כאן נמצא וכאן היה, וה"נ מוכח בקידושין פ"ק דאמרינן בברייתא כרם נטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ אסור, והיינו משום דדרכן של כל הגננין למכור על פתחי גנותיהן הלכך כמו שהוא במקומו דמי, וכיון דמקום שהוא מקומן ומצוי ליכא למ"ד רוב עדיף עכ"ל. וה"נ בזה שאנו מסופקין בזה יצחק קורטובא, אם הוא יצחק שהוא מקורטובא או מעלמא אתי לקורטובא ואזיל לאספמיא, ואמרינן כיון שהוא במקומו ממש הו"ל קרוב שהוא מקומו, וקרוב כזה שנמצא במקומו עדיף מרובא, והיינו כאן נמצא וכאן היה, דכן הוא נקרא הך חזקה, כל שנמצא במקומו הו"ל כאן נמצא, וכמ"ש הרמב"ן גבי עינבי מצנעי דבמקומו ממש חזקה כאן נמצא וכאן היה, וה"ה גבי אנדרינלאי נהרדעא כיון שהוא במקומו ממש, הו"ל קרוב שהוא מקומו ואמרינן כאן נמצא וכאן היה ועדיף מרובא.
וא"כ תו לא קשה מידי מסוגיא דפרק המדיר בהא דלא קיי"ל כרבא בחזקה דכאן נמצא אלא כרב אשי פרק המדיר, משום דהתם גבי מומין ליכא הך טעמא דקרוב אלא חזקה מזמן לזמן, וחזקה כי האי לא ס"ל, דאדרבא מוקי לה בחזקה קמא והשתא הוא דאתרע, אבל בתרי יצחק במיתה ובגט, טעמא אחריני הוא דאיכא, ומשום דקרוב שהוא במקומו עדיף מרובא והוא הנקרא כאן נמצא וכאן היה, וכמו שביאר הרמב"ן טעם זה לענין עינבי מצנעי, ואם השמות שוין, הענינים חלוקין ונפרדין, לא קשיא מידי מחזקה דכגון שבפרק המדיר. זה הנראה לפענ"ד בכוונת הרמב"ן.
ולפי זה נראה בהך דינא שכתב הב"ש בסי' י"ז, בנמצא עצמות בגוב אריות דיש להקל עפ"י חזקה זו, דכיון שהושלך במקום הזה אדם, ראוי לומר דהיינו הוא ממש והמה עצמותיו, ולא חיישינן שמא כבר הושלך שם אדם אחר, דכה"ג לא אמרינן, וכמ"ש הרמב"ן פרק לא יחפור (בבא בתרא כד, א) בהא דאמר רב נמצא כנגד עיר שרובה ישראל מותרת, וז"ל, וקס"ד משום דקסבר רוב וקרוב קרוב עדיף, ליכא למיחש דלמא נכרי שבאותו צד של העיר שהוא קרוב מן הישראלים הדרים שם, כיון דרוב ישראל, לית לן להחזיק קרוב אלא א"כ הקורבה לפניך עכ"ל, וא"כ ה"נ לית לן להחזיק קרוב אלא הקרוב שהוא לפנינו והוא האדם שהושלך שם.
ומיהו אפשר לחלק דכיון דאין זה מקומו ממש אלא שהושלך שם במקרה, ודרך למצוא עצמות בגוב אריות משנים רבות, הו"ל כאילו הוחזק קורבה לפנינו, ולכן יש לחוש שמא מאדם אחר כיון דשכיחי שם עצמות, משא"כ בתרי יצחק, שאנו אומרים זה ששמו יצחק קורטובא הוא מתושבי העיר לפי שהוא מקומו ממש [טפי] מהנך דאזלי שם דלאו מקומן הוא, ואזלינן בתר קרוב הנמצא במקומן ממש.