שב שמעתתא/שמעתא ה/פרק א
פרק א
[עריכה]תנן פרק ד' אחין דף ל' [ב] , וכולן שהיו בהן קידושין או גירושין בספק הרי אלו הצרות חולצות ולא מתייבמות, כיצד ספק קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה זהו ספק קידושין, ספק גירושין כתב בכתב ידו ואין עליו עדים, ואמרינן עלה בגמ' ואילו בגירושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה לא קתני מ"ט, אמר רבא אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק, א"ל אביי אי הכי בקידושין נמי נימא הכי אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק, התם לחומרא כו', איתיביה אביי נפל הבית עליו ועל בת אחיו ואינו ידוע איזו מהם מת ראשון צרתה חולצת ולא מתייבמת, אמאי ה"נ נימא אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת, ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק כו'.
וכתבו תוס' בד"ה אשה זו בחזקת היתר לשוק כו', וא"ת דהכא מוקמינן אשה בחזקת היתר לשוק אעפ"י שבשעה שנולד הספק היתה עומדת בחזקת איסור שבעלה עדיין חי, ובפ"ק דחולין דף ט' אמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה, נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה, ומשמע דוקא לענין ריעותא דאתיילד לאחר שחיטה, כגון בא זאב ונטל בני מעים והחזירם כשהם נקובים דלא חיישינן שמא במקום נקב ניקב, אבל אם נולד הספק מחיים כגון ספק דרוסה לא, משום דבשעה שנולד הספק היתה עדיין בחזקת איסור, ואור"י דהתם חיישינן לספק דרוסה משום דשכיח ומוכחא מלתא לאיסורא טפי מלהתירא, וכן האי דישב לה קוץ בושט דחיישינן שמא הבריא למאן דחייש לספק דרוסה כו', מ"מ מסתברא מילתא לאיסורא טפי מלהתירא עכ"ל.
ומבואר מדבריהם דהיכא דהוא ספק שקול ואינו שכיח לאיסור יותר, מוקמינן בחזקת היתר ואע"ג דנולד הספק בעידן איסורא, כיון דאיסור הראשון ודאי חלף הלך לו אין מחזיקין מאיסור לאיסור.
ובדרכי משה יו"ד סי' ל"א כתב וז"ל, מעשה בא לידינו פה ק"ק קראקא בראש בהמה שהיה בו מים, וקודם שידעו הריעותא חתכו הגולגולת לשנים, ומקצת המוח מן הגולגולת, ולא היה נודע אם המוח מקיפו או לא ואסרוהו, ויש שהיו רוצים להכשירו מהא דתניא נשחטה הותרה עד שיודע לך במה נטרפה, ולא דמי, דהואיל ויש כאן ריעותא ברור מחיים אין להכשיר משום זה, וכן משמע בתוספות פרק ד' אחין דף ל"א עכ"ל. וכבר השיג עליו מוהר"ם לובלין בתשובותיו סימן ס"ו, דהא מדברי תוספות מבואר להיפוך, דאפילו בכה"ג שנולד הריעותא מחיים, נמי מוקי בחזקת היתר אי לאו דלאיסור שכיח יותר, וע"ש.
ובש"ך יו"ד סי' נ' מיישב דברי הרמ"א וז"ל, אבל נ"ל דדעת הרב הוא דהתוס' כתבו כן לרבה דאמר בש"ס התם אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת כו', אבל אביי הא אקשי לרבה התם מהך דנפל עליו הבית כו' אמאי נימא אשה זו בחזקת היתר לשוק כו', ומסקי אביי ורבא דלא מוקמינן אשה זו בחזקת היתר לשוק, א"כ התוספות דמדמי דין זה, מוכח דכי היכי דלא מוקמינן אשה זו בחזקת היתר ה"נ לא אמרינן נשחטה הותרה היכא דאתיילד ריעותא מחיים, ואף ע"ג דאפשר לומר דלמסקנא נמי אמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק אלא דלחומרא אמרינן דבעי חליצה, וכמ"ש הב"י שם כו', מ"מ כיון דאינו מוכרח ויש פנים לכאן ולכאן, וגם פשטא דש"ס משמע התם דאביי ורבא אעיקרא דדינא פליגי כו', אבל לאביי ורבא דקיי"ל כוותייהו יכול להיות החילוק ההוא אמת וקיים, עכ"ל. ולשיטת הש"ך מחזיקין מאיסור לאיסור, דכיון דנולד הריעותא מחיים מחזיקין מאיסור אמ"ה לאיסור טריפה.
ובתשובת מוהרי"ט ח"א סי' פ"ב גם הוא העלה הלכה דמחזיקין מאיסור לאיסור ע"ש וז"ל, והרא"ש ז"ל כתב בהלכותיו בהנזקין, והיכא דלא אתחזק לא התירא ולא איסורא עד אחד מהימן להתיר וכ"ש לאסור, והך מילתא ודאי לא מקרי אתחזק התירא, שזה האיש מארץ רחוקה בא ולא ידענו מאיזה עם הוא תמול בואו והיום נשא אשה, וכמעט שעבר נתגלה הדבר עפ"י אותו העד שהיה בן עירו ומכירו ובקי באחיו, ואימת נתחזק זה בלא אחים, ולא קרינן חזקה לשוק אלא כי ידעינן דלית ליה אחין, אלא דמספקא לן אם נולד לו אח"כ אח כדאמרינן בריש האשה בתרא, היה לו חמות אינה חוששת שמא ילדה בן ומפרשינן בגמ' משום דבחזקת היתר לשוק קיימא, או דומיא דאמרינן פ"ד אחין גבי וכולן שהיו להם קידושין או גירושין מספק הרי אלו צרותיהן חולצות ולא מתייבמות, דאמרינן אלו הן ספק קידושין ספק קרוב לו, ופרכינן בגמ' ואילו לגבי גירושין ספק קרוב לו לא קתני, ומשני רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת, והיינו משום שהיא לפנינו צרת ערוה ואם נולד ספק בקידושי הערוה מוקמינן לה בחזקת שלא נתגרשה, אבל זה שאנו מסתפקים מעיקרא אם יש לבעלה אחין הא לא אתחזק.
וכי תימא העמד האשה בחזקת היתר, שהאשה הזאת בחזקת היתר עומדת עד שלא תנשא, ואח"כ שנשאת הוחזק בה איסור אשת איש, מ"מ כשמת בעלה איסורא דאשת איש פקע ונשארה מותרת לשוק כמו שהיתה, אין לך לומר כן, אלא אדרבא אשה זו משנתקדשה בחזקת איסור לכל העולם עומדת, וע"י מיתת בעלה אתה בא להתירה, אל תתירנה מספיקא, ולא תימא איסורא קמייתא פקע במיתת הבעל, מספיקא לא מחתינן לה איסורא אחריתא דיבמה לשוק, אלא עדיין בחזקת איסור עומדת.
ומנא תימרא דתנן בסוף נזיר (דף סג.) ירד לטבול במערה ונמצא מת בקרקע המערה, ירד להקר טהור, ליטהר מטומאת מת טמא, שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור שרגלים לדבר. הרי כאן דטומאה קמייתא טהרה ע"י טבילתו במקוה, ואעפ"י כן מספיקא מחתינן לה טומאה אחריתא וסותר הקודמים הואיל ונזקק לטומאה דאמרינן חזקת טמא טמא. והא דבטומאה ידוע אעפ"י שירד להקר טמא, היינו טעמא משום דהלכתא גמירי לה דטהור בנזיר ועושה פסח ואעפ"כ כשירד ליטהר מטומאת מת אמרינן חזקת הטמא טמא.
ותו אמרינן התם בשבעה דרכים בודקים את הזב עד שלא נזקק לזיבה, משנזקק לזיבה אין בודקין אותו, אונסו וש"ז טמאים שרגל"ד, ומפרש תלמודא ספיקו לא תימא ספק חזי ספק לא חזי, אלא ודאי חזי ספק מחמת ש"ז ספק מחמת ראיה, כיון שנזקק לטומאה ספיקו טמא, חוזר וסותר הקודמים ומביא קרבן עליו.
וכן מוכח מהא דאמרינן בפ"ק דחולין בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה, וכי מספקא לן אם שהה אם דרס או החליד ואסרינן לה מספק דמוקמינן לה בחזקת איסורא, ולא אמרינן דאיסורא איסור אבר מן החי הוא ופקע מהאי איסורא בנחירה ואשתריא לבן נח, ומספיקא אמאי מחתינן לה אחריתי דנבילה דשרי לבן נח ומטמא במשא, אלא חזקת איסור, אף כאן משנזקקה לאיסור אשת איש אסורה.
וכן מוכח מלישנא דגמ' פרק יש נוחלין, אם הקילו בשבויה ניקל באשת איש, אלמא אכתי חזקה דאשת איש קאי עליה, וכן פירש רשב"ם ז"ל ניקל באשת איש דאיכא איסור תורה, והרי היא בחזקת איסור עד עתה אל תתירנה מספק עכ"ל [המהרי"ט].
והנה מוהרי"ט תקע יתדות להוכיח דמחזיקין מאיסור לאיסור, ובארבע פינות תקע יתדותיו.