שב שמעתתא/שמעתא א/פרק יז
פרק יז[עריכה]
בפ"ח דנזיר [נ"ז.] תנן, שני נזירים שאמר להם אחד ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני יודע איזה הוא מכם, מגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה כו', ופריך עלה בגמ' שני נזירים והאי דקאי גביה הא תלתא הו"ל ספק טומאה ברשות הרבים וכל ספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור, אמר רבה בר רב הונא באומר ראיתי טומאה שנזרקה ביניהם.
והקשו תוס' ז"ל [ד"ה באומר], וא"ת א"כ יביא כל אחד קרבן טומאה ודאי, דכל ספק טומאה ברשות היחיד שורפין עליה תרומה, וי"ל דלא גמירי מסוטה אלא דבר שאפשר להיות כסוטה דאפשר שנטמאת, אבל הכא לא אפשר לעשות שניהם ודאי דאחד טהור, ואם תאמר אם כן מאי פריך מעיקרא והא ספק טומאה ברשות הרבים כלומר ויביאו שניהם קרבן טהרה, והא ספק טומאה ברשות הרבים דמטהרין נמי מסוטה גמרינן ולא ילפינן אלא דבר שאפשר להיות והכא בודאי אחד טמא, וי"ל דספק טומאה ברשות הרבים לאו מסוטה גמרינן, אלא כל חד וחד מוקמינן אחזקתיה עכ"ל. וכ"כ תוספות בחולין דף מ: [תוד"ה התם], ובריש נדה [ב. ד"ה והלל], ע"ש.
ובתוספות ישנים ריש נדה כתבו עלה דשני נזירים דלא ילפינן מסוטה ברה"י אלא דבר שיכול להיות כו', מיהו הא גופה תימה, כיון דלא גמר מסוטה, מאי שנא דברה"ר טהור משום דמוקמינן אחזקתיה, וע"ש.
ולענ"ד נראה, דכיון דילפינן מסוטה כל ספק טומאה ברה"י דאפילו איכא חזקת טהרה נמי טמא, ומשום דבסוטה נמי איכא חזקה שאינה טמאה ודאי ע"ש בריש נדה, אלא דלא ילפינן מסוטה רק דבר שיכול להיות, אבל דבר שאי אפשר להיות אין למידין מסוטה, ומשו"ה שיהיו ודאי אי אפשר להיות, כיון דע"כ אחד מהן טהור, וזה יכול להיות שיהיו שניהם טמאין מספק, א"כ שפיר קם ליה אדינא דסוטה דברה"י אינו מועיל חזקת טהרה, ואין מורין בהם הוראה ודאית שיהיו טמאין, רק שיהיו טמאין מספק וזה יכול להיות.