שב שמעתתא/שמעתא א/פרק טו
פרק טו[עריכה]
ובעיקר קושיית התוספות שזכרנו פ"ט בהא דתנן כל הנשים דיין שעתן וב"ה נמי מודו לחולין, ודוקא לתרומה וקדשים מחמרי וברה"י דספיקו טמא אפילו איכא חזקת טהרה, א"כ אמאי דיה שעתא, דהא בספק טומאה ברה"י אפילו איכא חזקה ספיקו טמא, ע"ש.
ונראה לענ"ד לפי מה דמבואר בסוגיית הש"ס סוף פרק המדיר דף ע"ה אמר רבא לא תימא ר' יהושע לא אזיל כלל בתר חזקה דגופא, אלא כי לא אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופא היכא דאיכא חזקה דממונא, אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופא, דתניא אם בהרת קדמה לשער לבן טמא אם שער לבן קודם לבהרת טהור ספק טמא ר' יהושע אומר כהה, מאי כהה אמר רבא כהה וטהור, וכתבו שם תוס' בשם ר"ת דמיירי בנזקק לטומאה כו' וקודם שנטהר נולד בו ספק כו', והשתא מייתי שפיר דאזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופא דהעמידנו בחזקת שלא היה בו נגע, אע"ג דאיכא חזקה דהעמידנו בחזקת טומאה כנגדו, והכי נמי הוי אמרינן לעיל אי לאו חזקה דממונא עכ"ל, ומבואר שם בסוגיא דחזקה דגופא ודאי עדיפא מכל החזקות לכו"ע, אלא נגד חזקה דממונא דהוא גם כן אלים טובא לא עדיפא חזקה דגופא.
ובחידושי פני יהושע שם העלה דעדיף חזקת הגוף מרוב דאין הולכין בממון אחר הרוב, וחזקת הגוף מהני להוציא ממון מחזקתו לדידן דקיי"ל כר' גמליאל, ומבואר בשמעתא ב' פ"ד, וכיון דחזקת הגוף עדיף מכל החזקות וספק טומאה ברשות היחיד, דספק טומאה יליף מסוטה דאפילו איכא חזקת טהרה, ומשום דגבי סוטה נמי איכא חזקה שאינה טמאה ודאי, וכמ"ש תוספות בחולין דף י' ובריש נדה [ב.] ע"ש, אבל רובא ודאי מהני אפילו ברשות היחיד, כמבואר פרק קמא דחולין דף ט: גבי צלוחית ע"ש, ולא שמענו לסוטה אלא חזקה, אבל רובא דעדיף מחזקה טהור אפילו ברה"י, וחזקת הגוף עדיפה משאר חזקות, א"כ נהי דגלי קרא בסוטה דספק טמא אפילו היכא דאיכא חזקה, היינו דוקא במקום חזקת טהרה, אבל חזקת הגוף דעדיף לא שמענו, ומשום הכי מהני אפילו ברה"י, ודוק.
ואין להקשות דהא בסוטה נמי איכא חזקת כשרות דזה נמי מיקרי חזקת הגוף, זהו נמי כיוון דקינא לה ונסתרה ויחוד אסור מן התורה, א"כ חזקת כשרות איתרע ואין לה אלא חזקת היתר לבעלה וזה אינו חזקת הגוף, ומשום הכי בחזקת הגוף דלא שמענו מסוטה טהור אפילו ברשות היחיד. והמוהרש"א בחדושיו בנדה דף י"ט שם במה שהקשה בשם ר"ת בהא דתניא אם בהרת קדמה לשער לבן כו' ספק טמא, והקשה מ"ט דרבנן דמטמאי ולא מוקי לה אחזקתיה, ותי' ר"ת דמיירי בשנזקק לטומאה ע"ש, והקשה המוהרש"א מאי קושיא, הא ספק טומאה ברה"י ספיקו טמא אפילו איכא חזקה, ע"ש שמתרץ עפ"י מ"ש תוספות בריש נדה דלא גמרינן מסוטה אלא ספק מגע ולא ספק ראיה ע"ש ז"ל, אך גבי משארסתני נאנסתי דאזיל ר' גמליאל בתר חזקה דגופא ואמאי הא הוי ספק טומאה ברה"י וזה הוי ספק מגע עכ"ל [המהרש"א], והניח בצ"ע, ולפי מ"ש דחזקת הגוף מהני אפילו ברה"י ניחא, דגבי משארסתני נאנסתי הו"ל חזקת הגוף כדאיתא פ"ק דכתובות דף יב.
אלא דקושיא זו מעיקרא לא ידעתי, דספק טומאה ברה"י דספיקו טמא, היינו אם נולד הספק ברה"י, אבל ספק שאינו ידוע אימת ומתי ובאיזו מקום אם ברה"י אם ברה"ר, בזה לא אמרו ספק טומאה ברה"י ספיקו טמא, וזה הוי ליה ספק רשויות, וה"נ במשארסתני נאנסתי דהזנות אינו ידוע אם ברה"י אם ברה"ר היה, א"כ אין זה ענין לספק טומאה ברה"י, וזה ברור.
ובכתובות דף נ"א אמר אבוה דשמואל אשת ישראל שנאנסה אסורה חיישינן שמא תחילתה באונס וסופה ברצון, והקשה הפני יהושע בחדושיו שם לפי מ"ש תוס' פ"ק דכתובות דף ט' בד"ה ואבע"א באשת ישראל דקביל ביה אבוה קידושין פחות משלוש שנים ז"ל, ואם תאמר ונוקמה בחזקת היתר לבעלה, ויש לומר דאונסא קלא אית ליה והשתא דליכא קלא הוי ליה רצון רובא ואונס מיעוט ע"ש, וא"כ באשת ישראל שנאנסה אמאי חשו שמא סופה ברצון, ונוקמה בחזקת היתר לבעלה והיה סופה באונס, ובזה לא שייך תירוצם שתירצו שם בתוס' וע"ש.
ונראה לפי מ"ש תוספות בסוטה ר"פ כשם [כח: ד"ה ברשות] לענין נדה, דאפילו עומדת ברה"ר הוי ליה דין רשות היחיד, כיון דהדם שבמקור הוא מקום סתר ולעולם אית ליה דין רה"י וע"ש, ומשום הכי ניחא דחיישינן שמא סופה ברצון ואע"ג דאית ליה חזקת היתר, דברה"י טמא אפילו איכא חזקה, וספק רצון הו"ל רה"י דהרצון שבה הוי ליה מקום סתר, ומסיק שם אליבא דשמואל אונס דשריא רחמנא בצווחה מתחילה ועד סוף, א"כ היכא דאנו מסופקין אם באונס, היינו שצווחה מתחילה ועד סוף, א"כ תו לא הוי מקום סתר, ומשו"ה גבי משארסתני נאנסתי לא הוי ספק טומאה ברשות היחיד, כיון דלא נודע הזנות באיזו מקום ואימר היה ברה"ר וצווחה מתחילה ועד סוף והו"ל ספק רשויות, וכן לדידן דקי"ל כל שתחילתה באונס, אפילו סופה ברצון אינו אלא אונס, א"כ כשאנו מסופקים שמא תחילתה באונס היינו שצווחה, א"כ הו"ל ספק רשויות, אבל לשמואל דחייש שמא סופה ברצון הו"ל ספק טומאה ברשות היחיד, דהאי רצון הו"ל מקום סתר וספיקו טמא ברשות היחיד אפילו איכא חזקת היתר, ודוק.