שבט מוסר/לח

<< · שבט מוסר · לח · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יתחרד המשכיל ויתפחד המבין בנושאו עיניו בעוד נשמתו בו לרום השמים ובראותו ימה וקדמה נגבה וצפונה בשיעור הרחקתם שיעור ת"ק שנה מן ד' קצותיו מקומות אשר עתידה לחזור ולזוב מכאן ולכאן הנפש החוטאת כעוף הפורח ולטרוח לעלות לרום שמיא ואינה יכולה בדורכם אותה מלמעלה להכביד כנפיה להפילה ארצה ואם היא נפש שכבדו עונותיה עליה דוחפים אותה בכף הקלע כזורק אבן לארבע פינות העולם ומתהומא דארעא עד רום רקיע ולהניחה ליפול באין סומך ואין תומך הולכת נעה ונדה בתוך החשך וממשמשת באפלה צלמות ולא סדרים לא זו בלבד יראה המשכיל כי אם יוסיף לראות בחיים חייתו בבהמות יער וחיות השדה גם בעוף השמים טהורים גם טמאים ובכל השרץ השורץ הארץ גופות אשר עתידה נפשו להתגלגל בתוכ' אם יחטא ואשם ותמות בחטא וידמ' בחייו במחשבתו וברעיונו כאילו עתה הוא מגולגל בתוכם ומה צער ודאגה יכול להגיע לו בהתהפך מצורת אדם לצורת הולך על ארבע או לדמות שקץ מרבה רגלים המתגלגל עצמות בטיט ורפש ובכל צואה יתגלע וירתח ויזדעז' וישוב לאחריו גם ישא עינו אל ההרים וגבעות ואבני השדה ולאבן מקיר ויחשוב אם ישקעו נפשו בהן על חטאתי' ויהי לאבן ותסמר שערת בשרו בחשבו בצער הגדול הזה המגיע לנפשו גם יסתכל בימים ונהרות באורת ומעיינות אם יתגלגל נפשו בהם להיותה נחנקת תמיד ולהיות שטופה בקלחות ובשקתות המים בלי מנוח ומרגוע רגע ויחרדו אבריך גם תאחז בשרך פלצות בראותך שוח' עמוק' וביב ורפש וטיט בחושבך אם יטבעו נפשך שם אם יחייבוה חטאתיה כמה מהקלון והבזיון והחרפה מגיע לה וכמה ירגיש מהצער גם בראותך אנשים מופים בשבט ברזל ובמכות משונות גם אם תהיה נפשך בצער זה התוכל לסבול ובחושבך כל זה בחיך יתפרדו כל עצמותיך ותחזור לאחריך ולא תחטא כי כל אלו מאורעות המגיעות לנפש החטאת במותה בחטאה בלי תשובה. ואתה בן אדם למה לא תחוס עיניך על נפשך הרכה והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ כי בת מלך היא לתתה בידך לגדופים לעשות בה נקמות כי מה תענה לאביה שבשמים כשיבקשנה ממך עוד מי לך פה להשיב ומצח להרים ראש וקודם לבא לזה למה לא תחשב כי אין אתה והכל אתה הנך אין אם תמות בחטאות ואשמות והכל אתה אם תמות בתשובה בנפש טהורה מנוחה מכל מום זכה וברא. וכיון שהיכולת בידך בן אדם להציל מצרת נפשך למה תתרשל ליכנס בהיכל מלך ולהתעדן עצמך בגן אלהים ולהיות מושל במלאכים אשר הם ישרתוך בהמליכך יוצרך להיות מלך בש"י עולמות שנא' להנחיל אוהבי יש ובש"ס עוד עולמות במתנה שנא' שם עולם אתן לו כדאיתא באותיות רבי עקיבא ולאיש אשר אלה לו למה לא ינו' ולא ישן כי אם לרוץ בכל כחו ולעשות לו אבר כיונה לעוף ולשכון אל המנוחה ואל הנחלה ולא להתאוות בישיבת דירה חשוכה ומסיבה טמאה רבת המהומה היא ישיבת העולם הה בלי תשובה למה בן אדם לא יעלה על רוחך דכל המאבד עצמו לדעת אין מקום לחוס ולרחם עליו ואתה מאבד עצמך בידיך ביודעך דרך אשר בו תוכל ברוח להציל ממות נפשך ומכל מאורע רע אשר יוכל לה להגיע ואתה מתרשל ואם תאמר הדרך קשה לא כן כי אם דרך מישור שלא יתנגפו בו רגליך בלכתך בתוכו דרך ישכון אור בלי פוק' ומכשול דרך שאין בו שטן ופגע רע דרך אשר הנכנס בתוכו מוצא עצמו באבר כנשרים לעוף ולשכון במקו' אשר אין מלאך ושרף יכול להגיע שם תח כסא אדון נשמות ה' צבאות שמו הוא דרך התשובה שנברא ליסוד עולם דרך סגוליי' להפך לאדם בריה חדשה אף לזקן ושבע ימים יתהפכו כנולד דרך תמן שובעא תמן ריוח הרבה ברגע א' דהשב העונות נעשים זכיות. גם יחשוב אדם בינו לבין עצמו ויאמר אם איני עוסק במצות בוראי בכל אשר צוני לשמור ולעשות שעל מנת כן בראני יצרני ועשאני נמצא שאני בעולם כדבר המותר אבן נגף צור מכשול מצר מקום דוחק מושב קוץ מכאיב מצער אחרים מזיק הרבים מעפש אויר מטמא מקום מטריח עולם כובד אבן נטל חול מכשול לעוברים ושבים קיר נטוי בנין רעוע דבר מאוס טמא הלב חסר דעת משחית ומחבל הכל מאבד הון מונע שפע עוצר מטר מיבש צמחים מונע טוב סותם דעות מסית מדיח מחרף מגדף מואס חיים גורם מיתות מוסיף פשעים גורם חולאים ממית ילדים מקצץ בחורים מהפתם מונע כבוד גורם כל רע מבזה כל מקלל חנם משטין חולק משלח מדנים בין אחים וכיון שבהיותי מונע עצמי מלעבוד לקוני אני מותר בעולם כדבר מכשול מכונה בכל רע ופגע הלא טוב לי לאחוז בכנפי המצות ולהתחזק עצמי בהן להחליף שמותי אלו הטמאים בשמות קדושים וכנויים טהורים בהיותי אז לעולם צורך ממני היותם מושפעים בצדקותי יקראו אותי אבן יקרה צור מעוז מרחיב מקום מכין מושב אב מרפא משמח אחרים מטיב לרבים מזכך אויר מטהר מקום עושה חסד לעולם נחמד בעיני כל אדם מדריך לכל עובר ושב קיר עומד בנין חזק דבר תאוה טהור לב מלא דעת מתקן כל מרויח הון גורם שפע מוריד מטר מצמיח צמחים גורם טוב מפקח דעות מקרב ליראה מיעץ לטובה בוחר חיים גורם חיות מרבה זכיות מרפא חולי' מגדל ילדים מכניס חתן לחופה נותן כבוד גורם כל טוב מכבד לכל מברך תמיד מליץ טוב משים שלום צדיק חסיד טהור ישר נאמן טוב לשמים טוב לבריות מגן עולם דגל העדה חומה נשגבה מגדל עוז מעמיד ומקיים עולם. ואיך ולמה אני אובד שמות וכנויים הקדושים אלו ממני בעבור לשמוע עצת יצרי השונא אותי ומבקש להמיתני היהיה כפרה על כל עונותיה ימצא מלאך מליץ אחד מיני אלף שיוכל להליץ טוב בעדי בעת שידין קוני לנפשי אם ימצא מנחם ומרחם אותי במשפטי גיהנם כי כלם יענו פה אחד טול מה שבחרת ושב במה שחמדת וסבול חטאתיך אשר אהבת ועצת שונאך אשר שמעת לכן טוב לי לבעוט בכל דבר שיצרי מיעצני ואעפ"י שיראו עצות מתוקים כדבש הן אליה וקוץ בה וראוי להרחיקם ואין לי עוד כי אם להתדבק בכל לבבי ובכל נפשי בקוני לעובדו תמיד כל ימי חיי זה יחשב אדם בינו לבין עצמו ומעולם לא יבא חטא על ידו דבא לטהר מסייעין אותו מן השמים ובפרט בראות האדם שכל דרכי היצר הרע מרמה ותחבולי הוא שהרי מתחדש עליו בכל יום מעט מעט כדי להתגבר עליו אחר כך ללוכדו ברשתו להפילו לבאר שחת ומשם יבין המשכיל כי שונא הוא לו אעפ"י שנראה לו כאוהב דאם לא כן למה לי לבא עמו בערמה שלא להראות פעולותיו מיד כי אם מעט מעט כדאמרינן במסכת סוכה פרק ה' אמר רבי יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום ויום שנאמר וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום עד כאן. ופירש רש"י ז"ל כל היום רק רע מתוספת דיש לדקדק שמן הפסוק נראה בהפך דרק הוא מיעוט ומשמע דבכל יום מתמעט הרע שהוא היצר הרע ואף שכפי פשוטו י"ל שהכונה היא שבכל יום מתחדש מעט עד שמתגבר אחר כך על האדם וזה רק רע כל היום כלומר מעט מעט בכל יום ויום אמנם עוד לאלוה מלין.

והכונה שבכל יום ויום מתחדש יצרו על האדם עד שידמה לו שכל מה שעושה מהעבירות הוא רק רע כל היום מיעוט רע לפי שכל כך שאדם יותר רשע כל עבירה חמורה נראה בעינו דבר קל לעשותם כדכתיב כשחוק לכסיל עשות זימה שאפילו הזימה שהוא דבר חמור נראה לרשע כשחוק מסיבת שקלה היא בעיניו מחמת ההרגל ושיעור הפסוק וכל יצר כלומר כל מי שהוא יצר שדבק עמו מחשבת לבו הוא רק רע כל היום שכל מה שהולך ועושה בכל יום הוא רק מיעוט רע אעפ"י שיהיה דבר חמור וזו אינו אלא כי אם שנתחדש עליו תמיד עד שנתגבר ולכך דומ' לא הרע שעושה דבר מועט וקל אע"פ שהוא חמור ודוק.

עוד שם אמר רבי שמעון בן לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש וכו' ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו שנאמר ה' לא יעזבנו בידו תנא דבי רבי ישמאל בני אם פגע בך מנוול זה מושכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח שנאמר אבנים שחקו מים עכ"ל נראה שבא רבי שמעון בן לקיש להזהיר לאדם שאל יבטח ביצרו מה שמראה לו שמבקש אהבתו כי שקר הוא כי דרכו לפתות לאדם בדרך אהבה ואחוה כי אין לו מקום לפתותו מיד בחזקה בעבירה מפורסמת פן יבעוט בו ולא ישמע עוד בקולו כי עדיין אין לו עליו חזקה אלא תחלה מתחל עמו להראות לו דרך היתר בכל מעשיו עד שמתחזק בו וכיון שעושה בו חזקה אז מתגבר עליו ומכריחו לעבירות גדולות ומפורסמות ומבקש להמיתו אם לא ישמע לו ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו כשאינו חפץ לשומעו לא היה יכול לפי שהיה יכול להמיתו אם לא ישמע לו היוצא מכאן שאל יתפתה אדם מיצרו אפילו בדבר קל באומרו בחמורות איני שומע דכיון שמתחזק בו מביאו עד שערי מות להכריחו לחמורות כמדובר.

וכוונת תנא דבי רבי ישמאל לומר שאל ישלם אדם ליצרו רעה תחת רעה אלא טובה תחת רעה שאף על פי שהוא מבקש להמיתו אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש לתקנו וזהו אם אבן הוא נמוח שנמוח טומאתו מעליו ויתקרב אל הקודש לעבוד לבוראו ולקבל שכר כדכתיב ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך ביצר הטוב וביצר הרע כלומ' צריך אדם שיהפך יצרו הרע לטוב ויעבוד לבוראו. או יהיה כוונת המאמר לומר מה שחשב לעשות בך היצר הרע עשה לו אתה אם פגע בך מנוול זה דע שהוא להמיתך בא כמדובר לכן התגבר עליו ומשכהו לבית המדרש ושם תמיתהו בכח התורה אם אבן הוא נמוח וכלה ונאבד ובחבור אחר פרשתי פנים הרבה בכוונת מאמר זה.

צא וראה חסדו יתברך עם האדם ויכסך בושה לחטוא לו דאמרינן בפסיקתא טוב וישר ה' אמר רבי פנחס למה טוב מפני שהוא ישר ולמה הוא ישר מפני שהוא טוב על כן יורה חטאים בדרך שהוא מורה לחטאים דרך שיעשו תשובה עכ"ל.

הלא כמו זר נחשב שואל על הקדוש ברוך הוא למה הוא טוב ולמה הוא ישר דכיון שהוא מקור הרחמים הוא טוב מכיון שהוא אל אמונה ואין עול הוא ישר כדכתיב אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא עוד להבין איך בעבור אומרו שהוא טוב בעבור היות ישר נמשך מזה לשאול ולמה הוא ישר. אמנם בהיות שהתורה והחכמה והנבואה מחייבים שנפש החוטאת היא תמות וקשה לקבלו בתשוב' לבד הקדוש ברוך הוא שעושה טוב זה עם האדם שיעשה תשובה ויתקבל לזה שואל למה הוא טוב לקבל האדם בתשובה שהדין נותן כיון שחוטא ימות מיד ומתרץ מפני שהוא ישר וכיון שהוא ישר צריך לעשות היושר לקבלו בתשוב' משום שהוא גורם כביכול לאדם לחטוא בהיות שברא יצר הרע דכתיב ואשר הרעותי כביכול אומר הרעותי שבראתי יצר הרע כמו שאמרו רבותינו ז"ל וכיון שכן היושר הוא לקבלו בתשובה ועכשיו שואל ולמה הוא ישר כלומר אעיקרא דדינא פירכא ולמה ברא יצר הרע שגורם שחוטא האדם וצריך להיות ישר לקבלו בתשובה וזהו ולמה הוא ישר שטוב שלא יברא יצר הרע כדי שהוצרך להיות ישר עם החוטא לקבלו בתשובה ותיר' מפני שהוא טוב ומדת הטוב להטיב לכן ברא יצר הרע כדי שיהיה האדם בעל בחירה ורצון להרבות לו שכר ולהטיב עמו בעול' הזה ובעול' הבא. ובראות השתדלותו יתברך להטיב עמו איך נשאר לו פנים לחטוא לפניו ואם חטא איך אינו שב מיד ברבוי התחנה ובפרט בראות שכולם מחייבים לו מיתה והקב"ה מחייבו חיים כדי שישוב ויקבל שכר. ודע שתחלואי הנפש הם כחולי הגוף שמחולקים לכתות והכת הגרועה מכולם מי ששוקע בעבירות עד שמשתרש בהן ונעשין לו טבע מוטבע וחושב כי זה כל האדם ושעל זה נברא לעשות מה שלבו חפץ ונמשך בזה עד יום מותו והכת הטובה מי שמכיר מיד רוע מעשיו ומבקש מיד רפואה שהיא התשובה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה שחולי הנפש כחולי הגוף עיין שם. ובעל מנורת המאור כתב עוד באורך בדף צ' ע"ג וז"ל כאשר מי שהוא חולה מחולי הגוף אם לא ירגיש מחליו ולא ירצה לבקש רפואה וימשך אחר הנאותיו שיטבע בגופו החולי עד שימות בסבתו בלי ספק כן יארע לחולה מחלי הנפש יש בני אדם שלא ירגישו מחולי' וידמו שהם בריאי' ואינם מבחינים בין טוב לרע ועל אלו נאמר דרך רשעים באפלה לא ידעו במה יכשלו ואמר יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות ויש מי שירגיש בחוליו ובהיותו שקוע בתאות לא שם לבו לרפואה אלא לרוות צמאו ועל זה נאמר כי בשרירות לבי אלך וגם כמו שחולי הגופות ידמו למתוק שהוא מר ולמר שהוא מתוק וימאסו המאכל והמשתה ששומר הבריאות ויתאו לתאוות שמסבבות החולאים כך חולי הנפש ירצו במה שהוא רע ומואסים בטוב לנפש ובוחרים ברע ועל כיוצא בהם נאמר הוי לאומרים לרע טוב ולטוב רע וגם מי שמרגיש בחולי גופו ומתחרט מהדרך ההי' אשר בה נולד החולי בגופו וחפץ לרפאתו על כל פנים יבקש רופא לתת לו עצה בדבר ויברח מכל הדברים שיאמר לו כי בסבתם אירעו בגופו המקרים החדשים אשר שנו את מזגו ממה שהיה בבריאותו כך מי שהלך בדרך לא טובה ואח"כ הרגיש בחולי נפשו ומתחרט על עונותיו יבקש רפואה לחוליו וילך אצל החכמים שהם רופאי הנפש ויתנו לו עצה בדבר נמצא שהחרטה אשר באה אל לבו מהדרך הרע אשר היה הולך והכיר רוע מעשיו וניחם מהם זה סיבת לו דבר התשובה וכמו שהיא בחלי הגוף שמי שהרגיש בשגיאה קטנה או במע' בשנוי מזגו ושב מיד מאותו הדרך שירפא מיד לפי שעדיין לא נטבע בגופו החולי כן מי שהרגיל ללכת בדרך ישרה ובא לידו חטא בשוגג או לתיאבון והרגיש בו מיד ונתחרט ממנו קלה בעיניו התשובה ולחזר ללכת בדרך טובה לפי שלא הורגל כל כך בתשובה וכן יארע לתלמיד חכם כדגרסי' בפרק מי שמתו דף י"ט תנא דבי רבי ישמעאל אם ראית ת"ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה שמא סלקא דעתך אלא אימא ודאי עשה תשובה ע"כ. ויש לדקדק במאמר זה דלמה הזכיר יום ולילה דהל"ל אם ראית ת"ח שעשה עבירה אל תהרהר אחריו וכו' אמנם נראה שבהיות שיש כיתה גרועה שנטבעים כל ימיו בעונות עד שימות בהן בסוברו שעל זה נברא מסבת שנשתרשו העבירו' בטבעו אך הנרגש מהעביר' אחר שעשאה ומתחרט מיד ואף כשעושה אותו מבקש אופנים שלא ירגישו בו בני אדם מזה יש תקוה שישוב ולא יחטא עוד בהיות דמה שחטא לא היה דרך בעיטה וכו' ונתן סימן בעל המאמר הזה ואמר אם ראית ת"ח שעש עבירה בילה בהיות שבחר לעשותם בלילה כדי שלא יראו אותו בודאי שלא חטא דרך בעטה לומר דלית דין ולית דיין ח"ו אלא שתקפו יצרו ולא יכול ובחר הרע במעוטו לחטוא בלילה שלא יכירו בו ויהיה חילו שמים ח"ו לת"ח כזה אל תהרהר אחריו שמא ביום עשה תשובה שבודאי מיד בלילה אחר שעשה העבירה עשה תשובה ולא המתין עד היום ואמר שמא סלקא דעתך אלא אימא ודאי עשה תשובה מיד בלילה ולא המתין לעשותה עד היום ובחבור אחר פרשתי מעין זה ושענין התשובה חק כענין פרה אדומה. ובענין ת"ח החוטא דע באמת שכל מי שהוא ת"ח כראוי וירא שמים אין חטא בא על ידו ואם אירא שחוטא באופן שלא יהיה חילול השם כלל כיצד הולך במקום אחר שאין מכירים אותו כארז"ל או חוטא באופן שלא ירגישו בו אך החלול השם יוצא מאותם שכפי האמת אינן תלמידי חכמים ומרוב גאותם מחזיקים עצמן כתלמידי חכמי' גודלי' ומכרחים לרבים להחזיקם כת"ח עד שמשתרש בלבם שהם ת"ח גדולים ויודעי' כל התורה וכיון שכפי האמת אינן חכמים וכל מעשיהם טעיות ושבושים עושם דברים שלא כהוגן וכל פשע ועברה והוא חילול השם גדול באומרם העולם ראו שת"ח החוטאים ומלמדים מהם לחטוא וגורמים בחירוב עולם ואין עון זהתלוי כי אם על אותה המחניף לאלו לפרסמ' לת"ח ולכבדם כשיעור הכבוד שראוי לעשות לת"ח גדולים יודעים התורה מאל"ף ועד תי"ו אלא צריך לכבד לכל אחד כפי שיעור כבוד השייך לו ובזה כשיחטא זה ת"ח שאינו גדול בתורה אין חילול השם בדבר באומרם חוסר ידיעתו גר' לו שאם היה גדול בתורה בודאי שלא היה חוטא ובזה מתגדל כח התורה ומעלת תפארתה בהכירם קדושת התורה שהגדול בה משמרתו מלחטוא. והנני מעמיד לפניך שבעה מעלות בענין התשובה זו למעלה מזו לקוטות מספר מנורות המאור כתבם בארוכה והנני מעמידם בקצור נמרץ. המעלה הראשונה גדולה מכום היא התשובה שנעשים תכף למשובה והיא מקובלת מיד ועל זה אומרו בפרק חלק ובפרק אין עומדין במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמרים יכולים לעמוד. המעלה ב' מי שהוטבע בחטא ימים רבים או שנים אבל שב בימי בחרותו בעודנו בתוקפו וגבורתו ונתחרט מאותו הדרך הרע וכובש יצרו ועשה תשובה גמור' עליו נאמר וזכור את בוראך במי בחורותיך ר"ל בעוד שאתה בתוקפ' ורשאי לעשות העבירה כבראשונה ואינך עוזבה מסבת מונע אלא ביראת חטא ועל זה אמרו רז"ל מחוז רב יהודה תשובה מעליא באותו פרק באותה אשה באותו מקום. המעלה ג' שעדין הוא בימי בחרותו אבל אינה מזדמנת לפניו העבירה כבראשונה או הוא בוש מבני אדם לרדוף אחר יצרו כבתחלה וסר מדרך מעט ועליו נאמר והסירותי דמיו ושיקוציו מבין שיניו וגם עליו נאמר אשרי איש ירא את ה' ודרשו רז"ל אשרי מי שעושה תשובה בעודו איש. המעלה ד' השב מאימת צרות או מאימת מוכיחין או מאימת גזירה כמו שמצינו אנשי נינוה שאע"פ שלא עוררו לבם לתשובה עד שהוכיחם יונה נינוה נהפכת ולכן שבו עכ"ז נתקבלת תשובת' ועל דא אמרינן בתעניות לא שקולא תענית גורמים אלא תשובה ומעשים טובים גורמים. המעלה ה' המתחרט מחטאתיו מאחר שבאו צרות רבות עליו ושב בתשובה אעפ"י שאינה מועילה בין איש לחבירו תשובה כזאת כמו שאמר יפתח מדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם הקב"ה ברוב חסדו על ברואיו מקבלתה כדכתיב בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה ושבת עד ה' אלהיך ועל זה אמרו במשנה תשובה ומעשים טובים כתרים בפני הפרענות. המעלה ו' הוא בימי זקנותו כשאינו יכול ללכת בדרכי העברות מפני חלישות' אעפ"י כן אם נתחרט על מה שעשה בבחורתו מקבלת תשובתו ועל זה נאמר תשב אנוש עד דכא ר"ל עד הזמן שאדם נדכא ונחלש ואעפ"י כן הוא אומר ששובו בני אדם ועל זה אמרו רז"ל אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירים לו שום רשע. המעלה ז' היא הפחותה שבכלם מי שלא נתחרט כל ימיו ועמד בפשעו אשר בו מת בראות כי קרוב עתו למות שב ועל זה אמרו במס' אבות ושוב יום אחד לפני מיתתך. ואעפ"י שהתשובות האלו הם חלקות מקבלות הן לכל אחד ואחד כפי מעלתו בקדימ' ואיחור אבל העומד ברשעתו אפי' ביום המיתה ונפטר בלי תשובה זהו אפיקורו' גמור שאינו מאמין ביום הדין ומשחית גופו ונפשו ונדון בגיהנם לדורי דורות הקב"ה יצילנו מרעות נפסדות וישים חלקנו עם אוהבי שמו הולכים בדרך אמת לעובדו בלבב שלם מיום בואנו לעולם עד יום צאת ממנו לזכות לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו אמן ואמן. בילא"ו.

(והנני כותב לך בפרק שאח"ז מעלת העובד השם ומקיים מצות ותראה כי האדם אפס ואין כשאין עובד לקונו ושהוא עיקר הבריא והכל בידו בעבדו למקום).