שבט מוסר/לז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
יתרחק המחלוקת ויתקרב השלום לפי שהשלו' מהמדות השורשיות להשגת כל השלמיות כי היא יסוד ועיקר הכל לקיום כל הבריאה עד שבא מלת שלו' במספר אותיות ארבע בשם ארבע אותיות שהוא שורש כל השמות הקדושים לרמוז דכשם דשם הוי"ה ממנו היו כל ההוי"ות כך השלום ממנו נמשכי' כל השלמיות וכל הקייומים ולכן שמו של הקב"ה שלום ולא מצא הקדוש ברוך הוא כי מחזיק טובה לישראל אלא השלום לפי שהשלום כולל כל הטובות בעולם.
ראה גדולת השלום באותיות שנתנו לו ארבע אותיות והן שי"ן למ"ד וי"ו מ"ם סתומה והכל מורים לסודות עליונים ואני אפשר שמץ מנהו כי כונתי להודיע לבני ישראל מעלת השלום השין מרובה בראשי' יותר מכל כ"ב אותיות שבכל אות יש לה ראש אחד או שנים ובשין תלת ראשין המורי' למקומות עליונים כנודע ליודעי חן.
גם ניתן לו אות למד מגדל הפורח באויר מרים ראש למעלה מכל האותיות והיא דמות הרמת דגל לרמוז שהשלום מגדל ועוז והמחזיק בו מרים דגל ושולט על הכל.
גם נתן לו אות וי"ו והיא נכלל בשמו של הוי"ה והיא עץ החיים לומר המחזיק בשלום חיים יוסיפו לו מעביר עון וכסה פשעיו של אדם ומניחן לאורך ימים כמאמר רבותינו ז"ל על פסוק חבור עצבים אפרים הנח לו אפילו ישראל עובדים ע"ז ח"ו כביכול אינו יכול עמהם אם הם בשלום אבל חלק לבם עתה יאשמו הרי שהשלום מניחם בחיי' גם ניתן בו אות מם סתומה שלמרב' המשרה לומר שהמשרה והגדולה והמעלה ניתן לאוהב שלום ראה גם ראה מעלת השלום שאפילו עשו הרשע שכתוב בו ואת עשו שנאתי רמז שלום בשמו כי עשו במספר שלום לרמוז על מעלת השלום שאפי' למי ששונא השם חץ שיעשה עמו שלום. וזהו כוונת מאמר רז"ל אין שלום אמר ה' לרשעים מכאן שהקב"ה אוהב את הרשעי' ע"כ כפי דרכינו דשלום עולה מספר עשו לרמוז על מה דפרישית נמצא דבאומרו אין שלום אמר ה' לרשעים מכאן משלום הנזכר דוק בו ותשכח שהקב"ה אוהב את הרשעים מדרמז שלום בשם עשו הרשע לומר שאם יעשה שלום עמו יאהבנו הפך מ"ש ואת עשו שנאתי וא"כ אל יתיאשו הרשעים מן הרחמים אף על פי שכתוב אין שלום אמר ה' לרשעים עי"ל שרמז שלום בשמו של עשו אולי עם זה יוכלו ישראל לעמוד בצלו שלא ישלטו עליהם לכלותם עי"ל לרמוז שעל ידו באים ישראל לעשות שלום עם בוראם משום כשאין הקול קול יעקב ידי עשו שולטים ובזה עושים תשוב העי"ל לרמוז שאין האור ניכר אלא מתוך החשך אין מעלת השלום שהם ישראל ניכר בעולם אלא ע"י מעשיו המכוערים של עשו א"נ בא לרמוז שאם אין יצר הרע אין שכר ועונש לכן בשורש טומאה שהוא עשו דשרו סמאל הרשע המנגד לעובדי השם רמז שלום א"נ בא להודיעך דמלכותו יתברך בכל משלה והוא הנותן חיות לחצוניי' בסוד ואתה מחיה את כלם ובהפסיק השפע מהם כלם כלים ונאבדים כרגע דאין בהם שום כח כי הבל המה לכן שלום שהוא שמו של הקב"ה רמזו בעשו ראש הקליפה אי נמי שם עשו דרשו רז"ל שאמר הקב"ה הוא שוא שבראי בעולמי לכן רמז שלום בשם עשו להעיד עליו שאע"פ שאין קיום בעולם בלחי השלום עכ"ז בפני עשו היה השלום שוא לכן רמז שלום בשם עשו שדרש שמו הא שוא כמדובר א"נ לרמוז שאין דבר של טומאה בעולם שאין בו ניצוץ של קדושה להחיותו וגם בדבר של קדושה צריך צד יצה"ר כגון בענין תשמיש המטה שצריך לעורר התאוה באופן דזה בלא זה א"א לכן רמז שלום שהו' מצד יצה"ט בשם עשו שהוא יצה"ר א"נ רמז שלום בשמו לרמוז על הצדיקים שהיו עתידין ממנו כמו אנטינינוס ור' מאיר וכדומ'. ראה מעלת השלום יש באותיות שלום מלת שלו מלשון שול תשלו לה מן הצבתים לרמוז שהשלום מכסה על כל טעות ושגגה גם שלום אותיות מושל לומר שכל הרודף שלום הוא המושל על כל והם אותיות משלו לומר הבט לשעבר וראה בעיניך שהרודפים אחר השלום משלו בעולם כמשה ואהרן קרח ועדתו שנתרחקו ממנו והחזיקו במחלוקת נאבדו מן העולם גם בשלום יש אותיות משל לרמוז שכדי שיחזיק האדם במד' השלום יעשה כל דברים שבעולם שהם משול ובזה לא יקפיד על שום דבר שבעולם כיון שמהביל הדברי' גם אותיות שלום לשום לומר לאדם שאינו מספיק להיות לו שלו' עם כל אדם אלא יהיה עומד בפרץ לשום שלום בין אדם לחבירו בין איש לאשתו גם מה שרמז אותיות שלו בשלום כמדובר שהוא לשון של תשלו וכו' לומר שפעמים ישנה אדם מלדבר אמת כדי לשים שלום כארז"ל משנין מפני השלום. ראה כח השלום אפי' הרשעי' צריכים לו שאם אין שלום בין הגנבים לא יצליחו וכן בין הרצחנים שאם אחר יחלוק וילשין עליהם אין יכולים להוציא כוונתם לפועל וכן בכל חוברי חבר לעשות איזה דבר.
ראה במעלות השלום במדרש פ' נשא דף רמ"ה וישם לך שלום זה מלכות בית דוד שנקרא שלום שנאמר למרבה המשרה ולשלום אין קץ התורה נקרא שלום ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום גדול השלום שהקב"ה שינה בדבר מפני השלום גדול השלום ששינה המלאך שדבר עם מנוח מפני השלום שלאשה אמר הנה את עקרה ולא ילדת ולא ספר דבר למנוח גדול השלום שהשם שנכתב בקדושה אמר הקב"ה ימחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו רבי אליעזר אומר גדול השלום שלא נטעו הנביאים בפי כל הבריות אלא שלום רבי שמעון בן חלפתא אומר גדול השלום שאין כלי מקבל ברכה אלא שלום שנאמר ה' יברך את עמו בשלום ברכת כהנים מסיים בשלום לומר שאין הברכות מועילות כלום אלא אם כן שלום עמהם רבי אלעזר הקפר אומר גדול שלום שאין חותם כל תפלה אלא שלום גדול שלום שניתן לענוים שנאמר וענוים ירשו ארץ ויתענגו ברוב שלום גדול שלום שהוא שקול כנגד הכל אנו אומרים עושה שלום ובורא את הכל רבי אלעזר בנו של רבי אלעזר הקפר אומר שאפילו ישראל עובדים ע"ז ושלום ביניהם כביכול אמר הקב"ה אין השטן נוגע ביניהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו גדול שלום שאפילו המתים צריכין שלום שנאמר ואתה תבא אל אבותיך בשלום ואומר בשלום תמות גדול השלום שניתן לעושה תשובה שנאמר בורא ניב שפתים שלום שלום ר' מאיר אומר גדול השלום שלא ברא הקדוש ב"ה מדה יפה מן השלום שניתנה לצדיקים בשעה שנפטר מן העולם שלשה כתות של מלאכים מקדימין לו אחת אומרת יבא שלום וכו' גדול השלום שמנעו מן הרשעים כשמת הרשע ג' כתות יוצאים הראשונה אומרת אין שלום וכולי גדול השלום שניתן לאוהבי תורה שנאמר שלום רב לאוהבי תורתך גדול השלום שניתן ללומדי תורה שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך גדול השלום שניתן לעושה צדקה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום גדול השלום ששמו של הקב"ה קרוי שלום שנא' ויקרא לו ה' שלום גדול השלום ששרים עליונים צריכין שלום שנאמר עושה שלום במרומיו הקב"ה כשהולך לשלום יוצא באוכלסין הפך מלך בשר ודם וכשהוא הולך למלחמה אינו הולך אלא יחיד שנאמר ה' איש מלחמה. חביב הוא השלום שכל מעשים וזכיות שעשה אברהם אבינו ע"ה לא נתן שכרו אלא שלום שנאמר ואתה תבא אל אבותיך בשלום וכן את מוצא ביעקב אבינו שביקש מן המקום שלום שנאמר ושבתי בשלום וכן אתה מוצא באהרן שלא נשתבח לפני המקום אלא בשלום שנאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום וכן את מוצא בפנחס שניתן שכרו שלום שנאמר הנני נותן לו את בריתי שלום ולא נמשלה התורה אלא בשלום שנא' וכל נתיבותיה שלום ואין הקב"ה מנחם את ירושלים אלא בשלום שנאמר וישב עמי בנוה שלום וכן לא פרע מעמון ומואב אלא שמנע מהם שלום שנאמר לא תדרוש שלומם וכן ישראל מתברכים בכל יום בשלום שנאמר וישם לך שלום ע"כ. ובמדרש ריש פרשת פנחס גדול השלום וכו' אם בא אדם מן הדרך שואים אותו שלום וכן שחרית שואלין אותו שלום ובאמש כך שואלין בשלום שמע ישראל חותמין פורס סוכת שלום על עמו התפלה חותמין בשלום וכו'. עוד דברים מפוזרים ברז"ל בענין השלום בכל מקום שהשלום מצוי שם יראת שמים מצויה גם השבטים שינו מפני השלום אביך צוה לפני מותו ולא מצינו שצוה אלא שינו מפני השלום גם שואלים בשלום כל אדם מפני דרכי שלום אמרו רז"ל הוי מקדי' בשלו' כל אדם גם מצינו בדוד שהיה רודף אחר השלו' עם שאול שנאמ' אני שלו' וכי אדבר המה למלחמה כתיב בקש שלום ורודפהו בקש אותו עם אוהבך ורדפהו עם שונאיך בקש שלו' במקומך ורדפהו במקומות אחרים בקשהו היום ורודפהו למחר (בקשהו ביום ורודפהו בלילה בקשהו בעשירות' ורודפו בעניות' בקשהו בשמחתך ורודפהו בעציבות' בקשהו בהיותך עסוק ורודפהו בהיותך פנוי בקשהו בבחירותך ורודפהו בזקנותך בקשהו בבריאותך ורודפהו בחוליך בקשהו עם אוהבך ורודפהו עם שונאך בקשהו בישוב ורודפהו בדרך ובמדבר ובים בקשהו בחול ורודפהו בבת וי"ט בקשהו בכל שעה ורודפהו בכל רגע בקשהו בעשירים ורודפהו בעניי' בקשהו בקרובים ורודפהו ברחוקים) ואיזהו רדיפת שלום אמרו רז"ל זה המדבר שלום בשעת המחלוקת ומבטל כבודו מפני רבים כדרך שעה משה רבינו ע"ה ויקם משה וילך אל דתן ואבירם כו' והמבטל עסקיו ומטיל שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו ובין רב לתלמידו. עוד אמרו על ענין השלום קידוש היום ונר ביתו נר ביתו עדיף משום שלום הבית עוד אמרו דברים מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ואח"כ לוי וכן מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום ועוד אמר באגדה ט"ו שמות חיבבן הקב"ה ואלו הם כהנים לוים וישראלים סנהדרין והבכורות ותרומה המשכן והקרבנות ושמן המשחה ארץ ישראל ירושלים בית המקדש מלכות בית דוד כסף וזהב כהנים וכהנו לי הלוים ולקחת את הלוים לי וכו' ומכלם לא כפל אלא השלום שנאמר או יחזק במעוזי יעשה שלום שלום יעשה לי גדול כח השלום אפילו עליונים צריכים לו שנאמר המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו גם אמרו הרקיע מים שנאמר המקרה במים עליותיו והכוכבים של אש שנאמר הללוהו כל כוכבי אור והן מרתחין את הרקיע ואין מכבין אותם ועוד אמרו גבריאל כלו אש מיכאל כלו שלג ועומדים זה אצל זה ואין מזיקים זה לזה עוד אמרו אין א' מהמזלות עולה לפניו אלא לאחריו כזה שעולה הסולם לאחריו שיהא כל מזל ומזל אומר אני עולה ראשון ומתוך כך אין אחד מתקנא על חבירו ויש ביניהם שלום וכן צוה הקב"ה על קרבן שלמים כדי שיתנו שלום בין ישראל לאביהם שבשמי'. ראה עד היכן הגיע מעלת השלום מעובדא דרבי מאיר שעה שירקדו (נ"ל דגרסינן שירוקו בפניו וכן הוא בויקרא רבה פ' ט' שר"מ נתן רשות לאשה אחת לרוק ז' פעמים בפניו כדי לעשות שלום בין איש לאשתו עיין שם) בפניו כדי לשים שלום בין איש לאשתו וכמו שארז"ל ואפשר שהולידו בן או בת עם אותו שלום ונתפשט מהם זרע רב וכמה זרעא מעליא והשלום גרם ראה בעיניך איך השלום קיום כל הבריאה הנה כל יחוד הוא שלום וכל פירוד הוא מחלוקת וכיון שכן קיר אבנים גדולות בעומדת ביחוד מתקיים הבנין ויש עוד שבונין בתים לישוב העולם ומגדלים והיכלות למושב המלכים ואם דרך משל אבן מקיר יצעק לבקש הפירוד באומרו למה אני תחת חברי ולא עליו יהרסה בנין ויפול ויתבטל הישוב ואם האילן שטמון בארץ שורשו יפריד היחוד מהארץ להתגבר עליה להראות שרשיו עליה ולא תחתיה בל יעשה פרי וכן כל צמח האדמה ונמצא מתבטל כל מזון העולם ואם אברי האדם העומדים ביחוד זה תחת זה אם יבקשו לבקש פירוד להתגבר זה על זה לא יחיה גבר אלא ימות מיד ויתבטל מין האדם מן העולם ואם אשה אשר היא תחת בעלה תפריד היחוד והשלום להתגבר עליו וכי יש עוד קיום ביניהם הלא חרוב יחרב הבית ואם המים אשר מתחת לארץ ירצו להתגבר ולעלות עליה וכי לא ישטוף העולם וכן כל הדברים ונמצא שביטול השלום מסבת בקשת הפירוד גורם חירוב לכל הבריאה. ראה מעלת השלום שנכלל בו כל המדות הטובות שהרי האוהב שלום מעביר על מדותיו ואינו מקפיד עם שום אדם אפי' הרע לו מאד כדי שלא לבא לידי מחלוקת וידוע שהמעביר על מדותיו מעבירין לו על פשעיו ונמצא תמיד חביב בעיני המקום כיון שאין בו עון שכבר העבירו אותם מעליו והשלום גורם. גם הקנאה מדה פחותה היא באה מגריעות הנפש שאם הוא מקנא ביופיו של אדם או בגבורתו או בעשרו אינו חפץ במה שגזר עליו הקב"ה והמקנא חומס נפשו כי הוא מתאבל תמיד ושכלו מתחסר מרוב קנאה הטמונה בו ואין לבו פנוי ללמוד ולהתפלל בכוונה ולעשות מעשים טובים ולכן חכמי ישראל היו מתפללים לא תהיה קנאתנו על שום אדם ולא קנאת אחרים עלינו עיין בר"ח באורך בגנות הקנאה ומי שהוא אוהב שלום מבטל ממנו הקנאה והתאוה והכבוד דכיון שבכל אות נפשו אוהב שלום אינו מקנא ואינו מתאוה דבר שאינו שלו ואינו רודף אחר הכבוד שהם דברים מבטלים השלום ומביאים המחלוקת לכן מי שאוהב שלום מתרחק משלש אלה כבורח מן הארי ומן הנחש וכן מתרחק מכל מדות המגונות הגורמים הרחקת השלום ומשתרש בכל מדה טובה ונאה כי היא סבה לקרב השלום עם כל אדם ומה גם שהלשון הרע והכעס שהם שני זנבות האודים שורש לכל עבירות הנודע מרז"ל מרוחק מהם כמסוף העול' ועד סוף כי לשון הרע הורג את הנפש והכעס כאלו עובד ע"ז וגורם חירוף וגידוף לכל אדם ואם אדם אוהב שלום איך ידבר לשון הרע ויכאום על שום אדם שהוא דבר הפך השלום וסימן לאוהב שלום מדבר בשבח כל אדם ודן לכל אדם לכף זכות ומעביר על מדותיו ופניו צוחקות תמיד ומשמח בחלקו כדי שלא להתקוטט עם שום אדם להרבות הון לו. וכיון שמשתרש האדם בשלום עם כל אדם זהו מביאו להיות בשלום עם קונו שלא לחטוא לפניו להכעיסו כי השלום יטהו לדרך זה באומרו מה ראיתה לבקש שלום האדם ולא שלום מי שברא אותך ובזה מבקש מחילה על מה שעבר ואינו חוט' עוד לעתיד ובפרט בראות בעיני שכלו שאם אינו בשלום עם הקדוש ברוך הוא אין לו שלום עם נפש שלו כי הנפש החוטאת היא תמות ונמצא דכיון שאינו בשלום עם הקדוש ברוך הוא וחוטא לו חולק עם נפשו באופן שהשלום מביאו להשלים נפשו כי הוא שורש להסתעף עמו כל חמדת המדות הטובות דוק ותשכח כלל וכלל ופרט בכל מדה טובה ותמצא אותם בשלום. ותראה אותיות שלום הוא שילום כלומ' שילום מעשים יש להקדוש ברוך הוא לשלם לאדם מסבת השלום כי בעבור השלום עושה האדם מעשים טובים כמדובר ועל הקדוש ברוך הוא לשלם והוא רמז נכון.
ראה מעלת השלום שכל המלאכות הנעשין תחת השמים לקיום האדם והעולם הם על ידיהיחוד שהוא השלום כיצד כל מאכל וכל מלאכה נעשה על ידי להתחבר השתי ידים זה לזה ובזה נעשית כל דבר שאם לא יהיו הידים בשלום ויפול בהם המחלוקת לבל יתקרב זו לזו אלא יהיו נפרדות לעולם יפול הכליון באדם ובעולם כי איך יתקן כל מלאכה מאכילה ובנין וכל מלאכות אחרות הרי כי כל הקיום תלוי על השלום ובין בין שהרגים הם הפך הידים שהמלאכה שלהן הוא על ידי פירוד לפי שאין אדם הולך אלא אם כן יפריד רגליו זו מזו שאם יחברם יחד לא יוכל להלוך כתיב בהן רגליה יורדות מות הזכיר מות בהן כיון שנופל הפירוד בהן למלאכתן לרמוז לאדם שהשלם חיים והפירוד מות והוא רמז נכון להוכיח שהפירוד והמחלוקת הוא מות וממילא שהשלום הוא חיים. ראה גדולה מזו שאדם מיוסד מארבע יסודות אש ומים ורוח ועפר ואם הם בשלום יחד כשבת אחי' גם יחד יחייה האדם אך אם יחלוק יסוד אחד להתגבר על חבירו יבא רע לאדם שאם יתגבר יסוד האש יתגבר באדם החום טבעי והיא הקדחת המכלה את הגוף ואם יתגבר יסוד העפר יטמטם וכן כל יסוד בהתגברותו בגוף באדם עושה רושם בגוף לרעה לא כן בהיותם שוין בשלום ואם הם מתפרדים זה מזה מיד ימות האדם הרי משל נאה נראית לעין שהפירוד מות והשלום חיים. ראה ישראל כשהיו בשלום עם בורא' היו נטועים על אדמתם שקטים ושאננים אין שטן ואין פגע רע ונפל המחלוקת על ידי העבירות גלו מארצם אשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר למות למות הרי השלום חיים והמחלוקת מות. ראה קרח ועדתו כשהיו בשלום עם משה רבע"ה היו חיים רצו לחלו' גרמו להם המות ותדע כמה קשה המחלוקת לפני הקב"ה דבמעשה העגל שהיו בשלום לא נפסק המן עד שהקריבו ממנה לפני העגל ובמחלקתו של קרח לא ירד באותו יום כארז"ל ראה כמה אהוב השלום לפני הקב"ה וכמה שנאוי המחלוקת. גם ארז"ל בששת ימי בראשית נאמר בהם כי טוב לבד ביום שנתפלגו המים שלא נאמר כי טוב לפי שכל דבר מחלוקת שנאוי לפני המקום. ראה שמחלוקת מטריח גופו של אדם מכאיבו מצערו וכיון שכועס נכבדים עליו אבריו ועז פניו ישונה וחולאי' באי' עליו כנודע דלמפורסמות אינן צריכות ראיה אם העומד בשלום דבורו בנחת מעשיו בהשקט שמח וטוב לב פניו מאירות קל המרוצה ישן בבטחה חייו חיים ערבים ומתוקים עובד לבוראו דאין לו מניעה מלעובדו. ראה אותיות שלום הם ארבע לומר שגורם השלום קייום בדעתו של אדם להשכיל במושכלות בשם הוי"ה שהם ארבע אותיות שבהן נברא כל הנבראים והשלום ג"כ קייום ד' פינות העול' וקייום ארבע היסודות אש ומים ורוח ועפר שלא יפול בהם הפירוד כנזכר וגורם שלא נאמר עליו ועל ארבע לא אשיבנו כי מי שהוא מודבק בשלום שהן ארבע אותיות מעביר על מדותיו מפני השלום וכל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו ונמצא שלעולם אין בידו עון כדי לבא לכלל ועל ארבעה לא אשיבנו תדע מעלת השלום שהרי היהלום היא אבן יקרה חשובה מכל אבנים טובות ומרגליות כנודע ואין ברזל ולא שום דבר שולט בו לשוברו כי אם מיניה וביה ביהלום אחר מתקנין אותו ולהעיד על מעלתו יש בשמו שלש אותיות של שלום שם לום ואם היו בשמו כל אותיות של שלום היה מתעלה בכפלי כפלים אעפ"י שהיהלום מורה בשמו מלכות שיש בו אותיות הלום ואין הלום אלא מלכות כארז"ל עכ"ז לא נתעלה ביותר מציאותו ובגודל סגולתו כי אם בהיות בו אותיות של שלום והו' רמז נכון על מעלת השלום ואין דבר יכול לשוברו כענין השלום שבכל מקום שיש שלום אין שבירה ואין שום רע יכול לשלוט. גם שלום בר"ת שלם למקום ומנוקה ממום כי האוהב שלו' הוא עם בוראו משום שמקיים כל התורה כולה שתלויה על ואהבת לרעך כמוך כארז"ל לפי שהאוהב שלום אוהב לחבירו כמהו שנמצא שהוא שלם עם בוראו וגם מנוקה מכל מום ואעפ"י שיהיה בעל מום חביב הוא בעיני כלום אין מי שיזכר מומו כאילו אינו גם ר"ת של שלום שונא לחולקים ומנוקה מחטא גם שלום בר"ת שמירה לעולם ומרפה מכותיו שהשלו' קיים העול' ושמירתו ומרפה מכותיו גם שלום ר"ל שלוה לחיים ומנוחת מתים שהחיים יושבים בהשקט ושלוה על ידי השלום וגם עמו נותנין מנוחה למתי' שיוצאים לקראתו כת של מלאכים במאמר יבא שלום כנודע מרז"ל גם ר"ת שומר לחיי' ומחייה מתים שהשלום שומר את החיים מכל נזק ובתחית המתים כדי שיקומו משים הקב"ה שלם בארבע יסודות שבאדם מחייה אותם גם ר"ת שלום לשמים וחביב מהבריות שמי שהוא אוהב שלום טוב לשמים וטוב לבריות. בא וראה מעלת גדולת השלום שבגאולה אשר אנו מקוים המעל' שישיגו החיי' הי' השלום שיתרב' בין החיות המזיקות ובין האדם והחיות ובהמות שאינן מזיקות כדכתיב בישעיה סי' י"א וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן נהג בם ופרה ודוב תרעינה יחדו ירבצו ילדיהם ואריה כבק' יאכל תבן ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים וכיון שבא לידן יש לדקדק מה שייכות יש עם האמור אומרו כי מלאה הארץ דעה את ה' וכו' אלא בהיות אמת שכל מזיק בין מבעלי חיים המדברים בין מבעלי חיים בלתי מדברים הוא מחוסר דעת שאין הדעת סובל להזיק דבר שברא הקב"ה דאב א' לכלם אך לעתיד יתרבה הדעת בכל הבריא' ויבינו מעצמם כי הוא מהדופי והזרות להזיק וזהו לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי ולמה משום שמלאה הארץ דעה וכו' והדעת יכריח' שלא להזיק שעד עתה בהיות העול' מקולקל בעון אדה"ר צנורי הדעת סתומים והבריו' מחוסרי דעת אמנם לעתיד שיתקן מה שחטא יזדכך האויר כל הבריות יקנו חכמה ודעת ויראו שאין ראוי להזיק כי אם שיתרבה השלום בעולם כלו ומה שאמר בכל הר קדשי לתלות הכבוד לירושלים וכן בכל העולם ומה גם שאז יתקדש כל העולם ויקרא הר הקדש שאז הקב"ה מעביר כלולים מן הארץ כל העולם מתקדש. והראב"ע ז"ל פירש בענין לא ירעו ולא ישחיתו קרוב לה שפירשתי וז"ל לא ירעו ולא ישחיתו הפתן והצפעוני כאילו כל ארץ ישראל לאה דעת ה' כי ידוע הוא כי ידוע השם לא ישחית לעולם רק יבנה ויתכן ע"כ הכלל העולה לענייננו דלעתי' המעלה היא שיתרבה השלום ודברי המתרגם על פסוק וגר זאב עם כבש כו' ביומוהי דמשיחא דישראל יסגי שלמא בארעא וידור דיבא עם אמרא וכו' וכן תראה דכתיב שלום רב דכל מי שיש בו דעת הדעת מכריחו לאהוב שלום כדפי' ואומרו שלום רב ר"ל מלבד דשומעי' חרפתם ואינן משיבים בעבור אהבת השלום אלא שמבקשים שלום עם אותם שחרפו אותם ולדרוש בשלומם ולבקש הנאתם כאלו היו אוהבים מעולם וזהו שלום רב והוא בעבור שהם אוהבי תורתך שכתוב בה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום כלומר בכ נתיבה ואופן שיהיה צריך לאהוב השלו' וכתיב והאמת והשלום אהבו הלא תראה הנשמה אצולה מתחת כסא כבוד והיא צד אלהיות כארז"ל מה הקב"ה רואה ואינה נראה כך הנשמ' רואה ואינו נראה מה קב"ה מלא כל העולם כך הנשמה מלא כל הגוף ועכ"ז שוכנ' עם הגוף הנגוף ומתאוה ישיבתה עמו בגזרת הבורא שישכון בתוכו לאהבת השלום ק"ו בן בנו של קו אדם גדול שירדוף אחר השלום להתדבק עם פחות ממנו ולדרוש בשלומו מפני אהבת השלום גדולה מזו כביכול הקב"ה משרה שכינתו בתחתונים חומר עכור ומשם ילמוד אדם להשפיל עצמו מפני השלום וכמה מחכמי התלמוד שהיו שולחים להם שלמא מרקיע' מהם בכל ע"ש לע"ש ומהם בכל יום כארז"ל ואע"פ שיצדק האדם בכל המצו' אם צדקת מה תתן לו ועם כ"ז גדול השלום שהגדול שולח שלום לקטן כ"ש וק"ו אדם למין האדם כמותו ואעפ"י שיהיה קטן ממנו כלל העולה שאין דבר שיעמוד לעכב בשלום. ובמדר' סוף פ' שופטים א"ת קב"ה למשה שילחם עם סיחון שנא' ויתגר בו מלחמה והוא לא עשה כן אלא ואשלח מלאכים וכו' א"ל הקב"ה כך אמרתי להלחם עמו ואתה פתחת בשלום חייך שאני מקיים גזרתך כל מלחמה שיהיו הולכים לא יהיו פותחין אלא בשלום שנא' כי תקרב אל עיר וכו' ומי קיים הפרשה זאת יהושע בן נון כשבא ליכנס לארץ שלח ג' גזרות מי שמבקש ילך ילך לו מי שמבקש לעשות שלום יעשה כל מי שמבקש לעשות מלחמה יעשה וכו' עוד שם הנני נוטה אליה כנהר שלום אמר דוד מבקש הייתי לשמוע מהו שיחתו של הקב"ה על ישראל ושמעתי שהיה עסוק בשלומם שנאמר אשמעה מה ידבר ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ושאר עניני השלום הנז' שם הרי הם נזכרי' לעי' עוד לרז"ל גדול שלום שלא התחיל קב"ה לבראת דבר בעולמו אלא בדבר שהוא שלום ואיזה זה האור שנ' ויאמר אלהים יהי אור ומנין שהוא שלום שנאמר יוצר אור ובורא חשך עושה שלום עוד אמו גדול השלום מן הברכה ומן השמירה שהרי בברכת כהנים אחר שאמר יברכך וישמרך אמר וישם לך שלום עוד אמרו גדול שלום שהוא קודם לשבחו של הקב"ה שכן מצינו כשב' יתרו אצל משה רבע"ה לא פתח לו ביצאת מצרים ולא בקריעת ים סוף ולא בעשרת הדברות אלא בשלום שנא' וישאלו איש לרעהו לשלום עוד אמרו גדול השלום שבו נתבשר דוד שנא' ורוח לבשה את עמשאי ראש השלישי' עוד אמרו גדול השלום שאפילו עשה כמה מצות ולא עשה שלו' אין בידו כלום שכן מצינו ביהושע עקר ע"ז מישראל ולפי שלא עלה בידו שלום כאלו לא עשה כלום עוד אמרו ראה כמה כח השלום כשפרע הקב"ה לעמון ומואב מנע מהם השלו' שנ' לא תדרוש שלומם וחייבים אנו לדרוש את שלום ירושלם בית קדשנו ותפארתנו שנ' ודרשו את שלם העיר וכשיבא מלך המשיח יהיה בשלום שנאמר כי בשמח' תצאו ובשלום תובלון וכתב ושמתי פקודת' שלום וברכת הארץ בשלום שנ' כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן יבולה א"י מתרוממ' בשלום שנ' השם גבולך שלום ובזכו' שלום הקב"ה מכין כסאו של דוד שנ' יפרח בימיו צדיק ורב שלום וכן בשלום מכין כסאו וכסא זרעו אחריו עוד אמרו על ענין השלום כתיב באהרן ויבכו את אהרן שלשי' יום כל בית ישראל אפי' נשים אפי' קטנים כו' תנא פ' אלף בחורים קרואים בשם אהרן יצאו אחר מטתו מאן דהוה בעי לגרשה והדר ואיעברה עבור אהרן שהי' משים שלום ביניהם עוד אמרו כל הרגיל לתת שלום לחבירו ויום א' לא נתן עובר משום בקש שלום כו' ואם נתן לו שלום ולא החזיר לו שלום נקר' גזלן כו' מרגלא בפומ' דאביי לעולם יהא אדם ערום בירא' מענה רך משיב חימה ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו אפילו אם גוי בשוק אמרו עליו על ריב"ז שלא הקדימו אדם שלום בעולם ואפילו גוי בשוק עוד אמרו במס' גטין כמה דברים מפני דרכי שלום בור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום מצודות חיה ועופות ודגים (שאין להם תוך דלקני לי' כליו יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום ולא נפיק בדייני) יש בהם גזל מפני דרכי שלום ור"י אומר גזל גמור (ונפיק בדיינים) עני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום אשה משאלת לחברתה החשודה על השביעי' (שחשודה לשמור פירות שביעית ולהצניעם מזמן הביעור ואילך) נפה וכברה וכו' עוד דברים אחרים מענין השלום וכבר נזכר לעיל ע"כ לרז"ל מענין השלום.
ונראה רמז הרודף אחר השלום קונה כתב שם טוב שהרי אותיות שלום שם לו לרמוז מי שאוהב שלום שומעו הולך מסוף העולם ועד סופו וכתב בעל מנורת המאור דף ק"א ע"ד כל הרוצה לרדוף אחר השלום צריך לו להרחיק עצמו מכל הדברים המסבבים קטטה ומריב' שהיא הפך השלום והסבה הרעועה מכל' היא הכעס כי כל אדם שמושל עליו כעסו לא יהא לול שלום לא מלמעלה ולא מלמטה לפי שברו' כעסו יחטא לשמים וגם יריב עם בני אדם הרגילים עמו וכן הזהירו רז"ל על הכעס כל הכועס כל מיני גיהנם שולטי' בו ולא עוד אלא שהתחתוניות שולטים בו גם אמרו כל הכועס משכח תלמודו ומוסיף טפשות רב נחמן בר יצחק אמר כל הכועס בידוע שעונותיו מרובין מזכיותיו עוד אמרו כל הקורע כי בחמו כאלו עובד ע"ז עוד אמרו לא תכעוס ולא תחטא הכלל העולה המדה המשובחת לכל משכיל ובה יהיה לו שלום בעה"ז ובעה"ב שלא יכעיס ויסבול עלבונו ויעביר על מדותיו וימחול למי שפשע בו ובזה ימחלו עונותיו מן השמים כנז"ל אם תרצה עוד לידע בכח השלום ראה בגנות המחלוקת והגזרות המשונות המגיעות לבעלי המחלוקת ומשם תלמוד דבר בהפכו הרי קרח על שהחזיק במחלוקת מת הוא ועדתו במיתה משונה שבלעם הארץ מיתה שעדיין לא היה לעולמים ונפסק המן באותו יום וגם תינוקת שאין בהם חטא ועון מתו וגם אפילו מחט שלו נבלע בארץ וכמה זמנים האריכו בגיהנם כדאמרינן בבבא בתרא גבי ההוא טייעא דאחזי לרבה בר בר חנא בלועי קרח ושמע שהיו אומרי' משה ותורתו אמת וכו' ואעפ"י דמשפט רשעים בגיהנם י"ב חדש הם האריכו שם זמן עד שבאת חנה והתפלל עליהם כארז"ל כו' אם כן ראה כמה קשה המחלוקת ושנאוי ומשוקץ לפני המקו' ובהפך ענין השלום כי כפי גודל עונש המחלוקת כך גודל שכר השלו' ויותר משום דגדולה מדה טובה ממדת פורענות. ואל יקל בעיניך אפילו מחלוק קטן משום שהשטן מצוי שם להגדילו לבעור כאש ולאכול מנפש ועד בשר כדאמרינן בדיני ממונות אמר רב הונא האי תיגרא דמיא לצינורא דבידקא דמיא כיון דרוח וכו' (כשהנהר גדול פעמים יצא לשדות שעל אגפיו ואם אינו סותמו מיד הלך ומרחיב ואינו יכול לסותמו) ובמס' גטין פרק הנזקין הנהו בי תרי דאיגרי בהו שטן כל בי שימשי הוו קא מינצי בהדי הדדי איקלע ר' מאיר להתם עכבינהו תלתא בי שמשי עד דעבד להו שלמא שמעי' דקאמר ווי דאפקיה ר' מאיר לההוא גברא מביתיה ע"כ פירוש שמעיה לשטן דקאמר ווי דאפקיה מביתיה ראה בעיניך שהמחלוקת מתגדל עד שהשטן עושה חזקה שם עד שמגדילו להרוג נפש לכן אין להקל אפילו על מחלוקת קל וצריך לבטלו מיד ולשים שלום במקומו. ולמה לא יהיה לאדם שלום עם כל אדם מי שעתיד להיות לו שלום בקב'עם אבני השדה ולמה לא יתחבר אדם עם חבירו באהב' מי שעתיד להתחבר פניו בקרקע למה לא ידבר דברי שלום דברים מתוקים לחיך מי שעתיד במותו ידבק לשונו לחכו ולמה לא יבקש שלום מי שעתיד לבקש מיד מלאך להניחו ואינו רוצה למה לא ירדוף אחר השלום מי שעתיד לרודפו רמה ותולעה ולמה לא יחבוק אדם לחבירו להראות אהבת שלום מי שעתיד לחבוק עפר ולמה לא ילבין פניו לחבירו להראות פנים צוחקות מי שעתיד להראות ליבון עצמותיו בקבר כשיתעכל הבשר מעליהם ולמה לא יאהוב גדול וקטן מי שילך למקום שקטן וגדול שם הוא ולמהלא ידבר רכות מי שאין מלה בלשונו במותו ולמה יגביר בקול כעסו על חבירו מי שאין יכולת לו להרים קול ביום הדין ולמה בכעסו יכה חבירו מי שעתיד לקבל מכות של מה"מ ואין מציל ולמה יהיה שונא לחבירו מי שעתיד לשנוא כל חמדות שבעולם במותו ולמה יתנקם מחבירו מי שעתיד לעשות בו נקמות במשפטי גיהנם ולמה יבזה את חבירו מי שעתיד לקבל בזיונות על עונותיו ולמה יקום להרים יד בכעסו מי שעתיד להיות מוטל בלי קימה למה לא ירחם מי שעתיד לבקש רחמים בעת יציאת נשמתו ולמה ירדוף לאחרים מי שעתיד לאחרים מי שעתיד להיות נרדף ממלאכי חבל' למה יחרוק שן לאחרי' מי שיחרוק שיניו מצער המיתה למה ירמוז עיניו בחמה על חבירו מי שעתיד לראות מלאך המות מלא עינים ולמה יחרף בכעס מי שעתיד לשמוע חירופו על חטאיו ועונותיו ופשעיו מפי הדנין אותו עליהן ולמה יתחזק בכעסו גבר ימות ויחלש ולמה ילבין פניו בכעס מי שפניו מוריקות מטפה שמטיל מה"מ למה ישמח המנצח חבירו מי שאינו יכול לנצח ביום דינו ולמה יברח אדם מהציל נפש כיון שאין יכול להציל נפשו ממות ולמה לא יכאיב וידאג מי שבשרו עליו יכאב למה לא יתאבל באבלו של חבירו מי שנפשו עליו תאבל למה לא יכס' ערום מי שמכסהו תולעה מה לא יתחבר עם חבירו בעת צרה מי שעתיד להיות בדד על הר גבוה בקבר למה לא ירחם עניים ואביוני' חממם בימי החורף מי שעתיד להיות לחורב ביום וכו' ולמה לא יאכיל מי שיהיה מאכל לתולע' ולמה יבעט ברגלו בכעסו דרך בזיון מי שרגליו בכבל בקבר למה יקלל מי שהיה מקולל במותו באין שלום אמר ה' לרשעים ולמה יהיה זדוני מי שעתיד לעבור עליו מים הזדונים למה ישתה יין ללוק עם חבירו בשכרותו מי שעתי' לשתות כוס התרעלה ביום צאת נפשו מגופו לכן יברח אדם מהכעס שהוא שורש המחלוקת וידבק בשלום שמו של קב"ה נקרא שלום וכסא דוד יכון בשלום וירושלים יתבשר בשלוה כנ"ל ובזה יהיה שלם לני הקב"ה שלם בגופו שלם בנפשו ובזה נפשו תהיה צרורה בצרור החיים שהלא תראה שלם באותיות שלום וישאר ו' שהיא עץ חיים לומר על ידי השלום תהיה שלם ותתדבק בעץ החחים שהיא הויו. ולסיים עוד בענין השלום ולפרסם מעלת גדולת תפארתו וכח פעולתו הנה מפרש כוונת רז"ל תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח שהוא בן עה"ב שנאמר הליכות עולם לו א"ת הליכו' אלא הלכות דיש להבין איך בעבור שיקרא אדם הלכות הוא מובטח לעה"ב ועוד אם הכוונה לומ' הלכות עולם לו למה כתיב הליכות להבין זאת נקדים במעלת שלום אמר ר"א אר"ח ת"ח מרבים שלום בעולם שנ' וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בוניך דיש לדקדק דהל"ל ת"ח מרבים שלום מאי בעולם בודאי אם מרבים שלום הוא בעולם ולא חוץ מן העולם עוד להבין איך הוא הענין שמרבים ועוד צריכא למימר שהם המרבים השלום והטוב בעולם אמנם כתב האר"י זל"ה שע"י הפלפול בהרמת קול שעושים החכמי' משברים הקליפות כי האויר מלא קליפות הוא ומשתברים מקולות הפלפול ומזדככין האויר לפי שהקליפות הן במסך מבדיל בינינו לשמים ע"כ והנה אעפ"י שלעיני הרואים נראה כמחזיקי' במחלוק' בהיותם נלחמים זה עם זה בהלכה דע"כ נקראו בעלי תריסין כנודע לכן לשלול בזה בא לומר שאדרבה מחלוקת זה אינו אלא שלום וזה ת"ח מרבים שלום בעולם דייק' לפי שהעולם מלא קליפות מפסיקים לירד השפע ובקול פלפולם משברים אותם ונמצא שמרבים שלום בעולם שנא' וכל בניך למודי ה' כלומר כשהם למודי ה' שלומדים ומפלפלים לשם שמים אז יש כח לשבר קליפות האויר בפלפולם ואז ורב שלום בניך שנחשב כאלו בונים אויר חדש זך ונקי מה שאין כח לבנות זה אם מפלפלי' שלא לשמה שנא' אל תקרי בניך אלא בוניך כלומר א"ת בניך בלבד אלא קרא ג"כ בוניך והכונה בניך הם בוניך האויר הזך לשבר הקליפות להעבר' השפע ולעשות מעבר לעלות הנשמה אל מקומה באופן שלא יעכבו אותה הקליפות ובזה נבא לענין תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עה"ב משום שע"י פלפול ההלכות משבר הקליפות המעכבו מלעלות הנשמה לעולם הבא ובהיות שונה הלכות בכל יום משברם ובזה מובטח לו שהוא בן עולם הבא שמיד הנשמה הולכת שם דאין מעכב שנא' הליכות עולם לו כלומר על ידי ההלכות דמשבר הקליפות כמדובר עושה הליכות לעלות לעולם הבא וזהו הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות כלומר א"ת הליכות בלבד אלא קרא ג"כ הלכות והכונה על ידי ההלכות משבר הקליפות ומזכך האויר ועושה הליכות באופן שיעלה הנשמה למעלה בלי עכוב כמדובר ומי גורם כל זה השלום של ת"ח דהיינו מחלוקת של שלום מה שעושים בפלפולם בהלכה לשמה ה' יברך את עמו בשלום בילא"ו.