שבט מוסר/לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


יתחרד השומע ויתפחד היודע הפגם שעושה החוטא בעליונים ובתחתונים. והביטול הגורם לקדושי עליון מלעבוד עבודתם. ומניעות הטובות מכל הבריאה, אוי לילוד אשה הגורם כך ואבוי למי שמחומר קורץ הפועל זה. הבט וראה בס' קול נגידים פי' על מגילת איכה להרב מהר"ר אברהם גאלנטי ז"ל על פ' נחפשה דרכינו דף ע"א ע"ג ז"ל, באתי להעירך בכמה דרכים פוגם האדם ומעליב בחטאתו ממה שיכולתי ללקט בדברי מורי ז"ל ובס' הזוהר ותיקונים וקצת מדרשים, דע שהעלבון הנעשה מחטאת בני אדם מגיע עליהם רעה גדולה, כמש"ה חטאים תרדוף רעה, ביסורים ומיתת בנים קטנים שהם חשובים כגופו ואחרים כדומה, כמש"ה וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. כגון שהיה העולם בכף מאזנים, חטא והכריעו לכף חובה, אוי לו שהכריע עצמו ולאחרים לכף חובה, גם פשתה הנגע בקירות הבית הקדוש והריסה המזבח וכלי הקדש והכרובים בכליבה וארון האלהים נלקחה ושפיכות דם חסידים והגרושים והגזרות והגליות והצדיקים נתפסים בעון הדור, כ"ז גורם החוטא ומגיע עלבונו לו ולאחרים, הלא יצעקו אלה עליו שהביא עליהם הרעה. והעלבון הגדול הזה גם לב"ח, כי ע"י העון ועצר את השמים. ובכן גם במות שדה עזוב כי לא היה דשא. גם לשרי נהרות ומעינות ודשאים וצמחים מגיע העלבון, כי נהר יחרב ויבש ומעין נרפש ומקור משחת. ובכן אין דשאים ואין צמחים ונמצאו שלימתם בארץ להכות לעשב ולומר לו גדל בטל, וגינאי הנהר יוכיח שאמר ר' פנחס בן יאיר, ואם לאו גוזרני שלא יעבור בך מים לעולם. נמצא שעלבון הוא לו שנחרב ויבש. הרי פגם ועלבון דרך כלל מגיע לעשיה גשמית. גם לעשיה רוחניית שמש וירח קדרו, וכוכבים אספו נגהם, כדארז"ל במעשה קרח, שמש וירח עמד זבולה. מאי בעי בזבול וכו'. ולא עוד אלא שבכל יום מכים אותם כו'. גם לז' כוכבי לכת הממונים ומנהיגי עולם בחסד וברחמים, בחטאת בני אדם מחלישים כחם ואינן מנהיגים כ"א בעלי הדין. גם למלאכים השוכנים באוירים ושברקיעים, שבכל אויר ואויר ובכל רקיע ורקיע כמה מלאכים ממונים לקבל תפלות ישראל, בסטר מזרח גזרדי"א ועמיה כמה סרכין ממנן דמחכאן לההיא צלותא (כמה שרים ממונים שמצפים לתפלת ישראל) וכן לסטר דרום ולד' סטרין כלן מנשקים אותה תפלה ואומרים לה קב"ה יחוס לקבלך ועליך יתמלא רחמים, וכן אם המתפלל הוא על שונאיו אשר רדפוהו, עולה תפלתו לצפון, פתחי ואמרי מרך ירמי סנאך לקמך (הקב"ה יפיל שונאך לפניך) וההקש ע"ז בכל ז' רקיעים, וכדאיתא בפ' ויקהל דף ר"א ר"ב. ואתה בן אדם הבט וראה חרפתך ובושתך, שכמה מחנות קדושים התקין לך ה' אלהים להנאתך ולטובתך, להכניס תפלת יתוש נתוץ מיאוס תשש כח, והנך רואה כי המלאכים הללו אין להם מלאכה אחרת כי אם לקבל ולעטר ולנשק תפלתך, והיה כי יחטא ואשם לא נמצא מתיש כחם, כי אין תפלתו נשמעת ולא נכנסת, ונמצא בטים ממלאכתם אשר המה עושים. אין לך עלבון גדול מזה. ולא זו בלבד אלא גם בעולם היצירה עולם המלאכים, בפתח היכל א' לבנת הספיר שם מלאך טהריא"ל העומד לקבל תפלת היחיד, אם היא הגונה מכניסה לפני המלך לדורון, ואם לא דחי לה לבר. גם למעלה מפתח זה יש שערי דמעה כשעולה תפלה בדמעה, מזדמן אופן א' שרוכב על ת"ר חיות גדולות ונוטל אותה תפלה עם הדמעות ונרשמים בההוא פתחא, וכשאדם חוטא כל החיות הללו בטלין ממלאכתם. גם לחיה א' הנקרא בז"ק שמתקן התפלות המתערבות בחד רקיע, עד שבא סנדלפו"ן שנוטלה וקושרה עטרה בראש צדיק, וכן כל התורה והמצות הנעשים בלילה, אם יחטא אדם ולא יתפלל מה יגיע לידו לקשור עטרה מסטרא דיליה. כי איננו. גם למלאכים אחרים מגיע הפגם, כמ"ש ויראו בני האלהים את בנות האדם. וירדו לתקן ונתקלקלו. גם לחשמל אחד ששמו אורפ"ניאל שבהיכל עצם השמים מגיע עלבון החוטא. כד אסגיאו זכאין החשמל הזה מאיר וזהיר במיני מאורות כמנין חשמ"ל, וסי' באור פני מלך חיים. וכד אסגיאו חייבין נתחשך ואז כ"ע בדין, הבט וראה חרפתך גם לד' אופנים שבהיכל נוגה מגיע עלבון כשהנשמה היא חוטאת נטלין דינא מהיכל הזכות ויוצאים חוץ להיכל ממקום קדושתה להלקותה. וכן כשאלו אופנים מנדין לאדם המוציא דבר נבלה מפיו, ומכריזים פי' מנודה הוא, אזדהרו בפלוני דנזיפא לאו עלבונא איהו גבייהו, דהא אמרינן בגמרא, אמר ריב"ל מעולם לא נמניתי לנדות שום אדם. ורבי פלוני היה נוהג נידוי בעצמו קודם ואח"כ מנדה לחייב נידוי. ולא עוד אלא גם לכתות קדושים הנקראים רצים, שהם במקום א' שנקרא תא הרצים, שמלאכתם לרוץ להגין על ישראל משאר עמים ולהלחם עמם, והם רצים לקראת רצים אחרים דסטרא אוחרא למהר איזה גזרה רעה על שונאיהם של ישראל, וסי' הרצים יצאו דחופים והעיר שושן צהלה ושמחה. וכשאלו גוברים והעיר שושן נבוכה, והנה הכח שיש לאלו הרצים קדושים לרוץ הם תורה ומצות התחתונים העושים בהליכתם ובמרוצת הרגלים, כגון למהוי רהיט בפרקא וכיוצא. וכשאדם אץ ברגלים וחוטא מחליש כח אותם הרצים, ורצים דס"א קודמים, ונמצא זה החוטא יאבד טובה הרבה. גם למלאכים המלוין לאדם מגיע עלבון, שמתאבלים עליו כשהוא חוטא, כדאיתא בסבא פ' משפטים. גם בע"ב סנהדרין שבהיכל הזכות אם זה חוטא במקום שהטייתם לטובה הטייתם לרעה, וגם ענוש לצדיק לא טוב, ועלבון הוא להם לעשות באופן שיטו להנהגת הדין, גם בהיכל אהבה שהיו באים שם הנשמות, וכד גרמו חובין ואיתחרב בית מקדשא לא עאלו תמן נשמתין אחרנין. גם בהיכל זה יש כתות קדושים שנקראים גפנים ורמונים, שמגמת פניהם להכניס אהבה בין ישראל לאביהם שבשמים, ויורדים בשעת יחוד ק"ש ועולים ומעידים, וכשאדם חוטא במקום יחוד עושה פירוד, כמה עלבון מגיע להם שאין להם פה להליץ. גם בהיכל הרצון ששם מרכבו ארג"מן, וכד גרמו חובין ואיתחרב בית מקדשא בא מיכאל אפוטרופסא רבא דישראל להליץ טוב, והיתה טענתו תבירא קמיה סטרא אחרא, כמו שאמר הכתוב השיב אחור ימינו מפני אויב. גם בהיכל קודש הקדשים ששם תרין כרובים מטט"רון וסנד"לפון שעל ידם נעשה יחוד בימות החול, והעונות גורמים שלא היו פניהם איש אל אחיו ומנהיגים העולם בדין, כדאיתא בזוהר פ' אחרי מות, שהיתה שנת בצורת וראה רשב"י שהכרובים לא היו פנים בפנים, ולא זו בלבד אלא גם לעולם הבריאה סוד כסא הכבוד מגיע הפגם שהנשמות חצובות משם, וכד אסגיאו חייביא בעלמא אינן נמשכות משם, ועוד שהפגם הנעשה מהעונות פוגם שורש נשמתו של חוטא דהיינו בכסא, וכביכול אין הכסא שלם. וכדאיתא בתקונים דף ג' וכורסייא דיליה פגימא בחובין דישראל.

גם לאדם מלכות הרוכב על הכסא מגיע העלבון, כמו שאמר הכתוב ובפשעכם שולחה אמכם. וכן נשבע הקדוש ברוך הוא שלא יכנס בירושלים של מעלה, וכן מיומא דאיתחרב בית מקדשא דחוון לא אנעול קדמוהי. והמלאכים כשהם משוררים הם משוררים לבד, כמבואר בזוהר פ' ויחי. וכן כד אסגיאו זכאין נקרא שדה תפוחין וסוד העושר. וכד אסגיאו חייבים נקרא שדה ענתות, כמו שאמר הכתוב עניה ענתות כמבואר שם. וכן בפרשת תרומה, האי עת סלקא ונחתא בגינייהו דישראל, ואינה מתייחדת כמש"ה ונרגן מפריד אלוף. אל פ"ו גימ' אלהים, מפריד חסד אל מהאלהים העולה פ"ו. גם כמה מהשמחה והששון והגילה והחדוה והדיצה והרינה מגיע לכללות כל הבריאה עליונים ותחתונים בעוסקך בתורה באמצעותם. כי כלם כלל ופרט הם הכנה לך שתוכל לעסוק בתורת אלהיך. וכמה מהשבח וההילול וההודאה והברכה והשלום מהם עליך על התדבקותך בבוראך על ידם, ומה גם היותך סבת קיומם שבשבילך נברא העולם, שנאמר בראשית. בשביל ישראל שנקראו ראשית. ובעסק תורתך העולם קיים, דכתיב אם לא בריתי וכו'. ואתה בן אדם הנה לפניך שני דרכים דרך חיים ודרך המות. אם תשמע את ה' אלהיך ללכת בדרכיו תהיה מבורך מפיו ומפי כל הבריאה פרט ופרט וכלל, ואם לאו יהיה הדבר בהפכו ח"ו. ולמה לא תכיר ערך מעלתך ותכלית שפלותך, ערך מעלתך שלא עשה אותך ה' אלהיך כאחד צבא המרום במרום כוכב או מלאך כי אם בעל בחירה, כדי שתעלה עליהם ביתר שאת ויתר עז ולקבל שכר על מעשיך ולהיות מחיצתך לפנים ממלאכי השרת. ותכלית שפלותך כי בהיותך נוטה מיני הדרך הטוב והישר בעיני אלהיך, הנך חשוב כבהמה, דמותר אדם מן הבהמה אין לבד הנשמה הטהורה. ובלתי נשמה טהורה את טיפה סרוחה ליחה מאוסה גוש עפר רימה ותולעה. ולמה לא תשים עיניך דבר קטון כמוך יתוש נתוש, גורם במעשיך הריסה לכל הבנין, היש עונש מספיק לתקן קלקולך. שים נגד עיניך החיבה שחיבב הקב"ה לישראל מכל אומה ולשון, ותכסך בושה וכלימה לחטוא בפני מי שהטיב עמך כל כך. ולמה לא תכלם להיות פחות משור וחמור, דידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו. ויותר פחות מהכלב, שכל המשליך לפניו פעם אחד פרוסת לחם נסרך אחריו ואין רוצה לפרוש ממנו אף כי יכהו בשבט. הבט וראה בחיבת הקב"ה על ישראל שהוליכם בתהומות ובמדבר, ושם הזמין פרנסתם במעדני מלך ורשם אותם בדגלים להיותם נכרים לעמו ועדת סגולתו, עד שאמרו להם אומות העולם בואו עמנו ונעשה לכם מלכים ואפרכסים. וישראל אומרים להם וכי יכולים אתם לעשות לנו דגלים כאשר עשה לנו אלהינו כדאיתא במדרש רבה. דקשה דלמה שתקו א"ה ולא ענו עוד. וכי לא היו יכולים לומר גם אנו עושים לכם דגלים. דמה דבר קשה הוא לעשות דגלים, אלא כוונת הדגלים שעשה להם דבר שמלאכי השרת משתמשים בהם כארז"ל במדרש. כשירדו המלאכים לסיני ראו אותם בדגלים ואמרו רצונינו שיעשה גם לנו הקב"ה דגלים, א"ל הקב"ה למשה עשה להם דגלים. וענין דגלים אלו שהיו משתמשים בהם הם אותיות התורה. עיין באורך בספר עמודיה שבעה, וזהו דבר שאין אומות העולם היו יכולים לעשות, גם רומז ענין הדגלים לשם אל שנתן בשמם, על שקראם בשם ישראל כמלאכי השרת, דשם אל בשמם, כגון מיכאל גבריאל. ואות הלמ"ד היא כדמות דגל שיש מגדל פורח באויר. בילא"ו. שלום על ישראל.