שבט מוסר/יג

<< · שבט מוסר · יג · >>

יזכר האדם ובורא הכל, ברא בראש כולם תשובת השבים, והורה דרכי נוע' לחטוא וחפץ לשוב שיתנהג בדרכים אלו, למען סור ממוקשי מות ולהכניסו בדרכי חיים וחי לעולם, אשר על כך מלבד הדברים שכתבתי בפרקי׳ לעיל מדברים המכניעים את יצר הרע, נראה להוסיף ידי לכתוב עוד מהדברים שיתנהג בהם האדם כדי שיכנע לבו הערל, וישתדל באהבת הבורא ולא ישוב לכסלה. רוב ישיבתו של חוטא יהיה בין העניים ובתי כנסיות ובבתי מדרשות, יען שקונה שפלות בזה, והשפלות מכניעו ואינו מעוררו אל החטא בעבור שבית הכנסת ובית המדרש נקראים מקדש מעט, והם מסוגלים אל היראה כיון דשכינה שרויה שם ומוראת שכינה עליו, ונראה דעל-כן אמרו רז"ל אם פגע בך מנוול זה (היצר הרע) משכהו לבית המדרש וכו'. והטעם כמדובר, דכיון דשם מקום השראת השכינה, מוראת השכינה עליו ונמנע לחטוא, ובפרט בראות שהחוטא בהיכל המלך עונשו קשה ובכפלים, ואדם מרתת ומזדעזע בחושבו משפטים הקשים, ועל כן הזהירו רז"ל שלא יזוז אדם מבית-המדרש, ובפרט דשמיעת שם חדושי התורה מקדש את גופו וקונה כח קדושה, לדחות טומאת יצרו, גם ישיבתו בין העניים, על ידי ששומע כמה הרפתקי שעברו עליהם ומה שהם גם בהוה בצער גדול, נכנע לבו ובפרט מיראה שלא יגרום לו החטא להביאו לכללם, ורמז לדבר שמשיח עומד בפתחא של רומי בין העניים, דכיון שגדלה מעלתו אין כמוה כאמרם רז"ל ירום ונשא וגבה מאד. ירום מאברהם, ונשא ממשה, וגבה ממלאכי-השרת. לכן מושבו בין העניים כאילו יושב שם לקנות שפלות ולא יתגאה במעלתו, ואע"פ שדבר זה לא שייך בו, אך כדי ללמד לעולם שירבו ישיבה בין העניים כדי שלא יבואו לכלל גאוה ויקנו הכנעה להחריש כח יצר הרע.
ואלה הדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, סדרם רבינו אשר ז"ל,
שידבק האדם בהם לקנות שלימות לנפשו ודביקות בהקב"ה בעשותם, עד שירגיל בהם הרגל תמידי ולא יפול בהן ביטול לעולם.
והם כ"ג דברים, ואלו הם:
(א) שיפריש מעשר מכל ריוח שיזמין הקב"ה לידו.
(ב) שיתן צדקה מיד מכל אשר תשיג ידו, ולסוף כל שנה זהוב וחצי.
(ג) שיתפלל ערב ובקר עם האבות נ"ל שכיון למה דאיתא במסכת בבא מציעא דף פ"ה, שאמר אליהו אדאוקימנא לאברהם ומשי ידיה ומצלי, וגבינא ליה, וכן ליצחק וכן ליעקב, משמע שגם האבות מתפללים בעולם הנשמות.
(ד) שיניח תפילין בכל יום.
(ה) שיקבע מזוזה.
(ו) יקבע עתים לתורה.
(ז) שיהיה נאמן במשאו ובמתנו ובדיבורו.
(ח) שיכבד לומדי התורה בכל יכולתו.
(ט) שיוכיח את עמיתו ולא ישא עליו חטא.
(י) שידון את חבירו לכף זכות.
(יא) שימחול בכל לילה קודם שישן למי שחטא לו בדברים.
(יב) שישתדל להכניס שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו.
(יג) שיזהר לאנשי ביתו על התפילה ועל נטילת ידים ועל ברכת הנהנין.
(יד) שיפרע התמיד בכל יום הששי.
(טו) שילמוד הפרשה בכל שבוע שנים מקרא ואחד תרגום ופירוש רש"י.
(טז) שיקרא איגרת התשובה שחיבר רבינו יונה בשבוע שחל ראש-חודש להיות בתוכה.
(יז) שיכבד יום השבת כברכת ה' אלקיו אשר נתן לו.
(יח) שיקבע סעודה שלישית בכל שבת אחר המנחה.
(יט) שיערוך שולחן בכל מוצאי שבת ויאכל אפילו דבר מועט.
(כ) שיסייע לחבירו לכל מה שיצטרך בגופו בדבריו.
(כא) שיתודה קודם שישן, מלבד הלילות שהן אסורות בהספד ובתענית ויתאבל על עונותיו על אורך גלותינו ועל חורבן בית מקדשינו שיבנה במהרה בימינו אמן.
(כב) שיעשה יום א' תענית בכל חדש ביום שקורין בתורה, ואם לא יוכל להתענות יתן ב' פשיטין לצדקה.
(כג) שיקיים בהצנע המעשים-טובים כי היא עבודת ה' הנבחרת לפניו.

אורח חיים למעלה למשכיל, למען סור משאול מטה, הנהגות אחרות:
(א) להתרחק מן הגאוה בתכלית הריחוק.
(ב) וכן מהחניפות.
(ג) וכן משקר וכזב.
(ד) וכן מן הליצנות.
(ה) וכן מרכילות.
(ו) ומן הכעס.
(ז) שיזהר ממכשול נדרים.
(ח) שיזהר מאונאת הבריות.
(ט) שלא יכנה שם רע לחבירו.
(י) ולא יקראנו בכינוי שכינוהו אחרים, אם לא יהיה נזכר ונכבד בשמו. שלא יספר לשון הרע ולא יקבלהו.
(יא) שלא ישב גם יושבי קרנות ולא בבתי כנסיות עם עמי הארץ.
(יב) שלא יסתכל באשה שהיא אסורה לו.
(יג) שלא יסיח על כוס של ברכה.
(יד) שלא יספר מברוך שאמר עד שיסיים תפילת לחש ולא בעוד ששליח-ציבור חוזר ומתפלל תפילה, אלא-אם-כן בדברי-תורה או בדבר מצוה או לתת שלום או להחזיר.
(טו) שלא ידבר בקריאת ההלל ולא בעוד ששליח-ציבור קורא בתורה.
(טז) שלא יאכל פת בעלי בתים של כותים ולא של פלטר מוכר פת אלא-אם-כן לא יזדמן לו של ישראל.
(יז) שלא יסעוד בסעודת הרשות.
(יח) שלא יסיח שיחה בטילה ויזהר ללמוד בלילה עד שישן מתוך דברי-תורה ולא מתוך שיחה בטילה.
(יט) שלא יכניס עצמו בספק חשיכה, יזהיר בני ביתו על שמירת שבת ויקדים ערב-שבת להתפלל תפילת מנחה כדי שיקבל שבת מבעוד יום.
(כ) כשיגיע עת התפילה מג' תפילות שביום, יניח כל עסקיו ויתפלל, וראש כל הגדרים שישמור את עיניו מדבר שאינו שלו.
(כא) אל ידבר בין ברכת נטילה להמוציא ויקדים שלום לכל אדם.
(כב) לברך את בוראו שהשביע נפש שוקקה, ואם יקללהו בן אדם אל ישיב להם אלא יהא מן הנעלבים.
(כג) אל יצא לריב מהר ויתרחק מהשבועות ומנדרים, שבעון נדרים בנים מתים.
(כד) יתרחק מן השחוק ומהכעס, כי מבלבל דעתו של אדם, ויעבוד תמיד יוצרו באהבה ולא יניח דבר לעשות מענין זאת התקנה.
(כה) לאהוב את ה' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, וגמור בדעתך באומרך את ה' אלהיך, למסור נפשך וממונך ובזה יקויים עליך דברי המשורר כי עליך הורגנו כל היום.
(כו) לבטוח בה' בכל לבבך, והאמן בהשגחתו פרטית, ובזה תקבל בלבך היחוד הגמור והשלם בהאמין בו, כי עיניו משוטטות בכל הארץ, ועיניו על כל דרכי איש וחוקר לב ובוחן כליות, כי מי שאינו מאמין באשר הוצאתיך מארץ מצרים, גם באנכי ה' אלהיך אינו מאמין, ואין זה יחוד שלם, כי זהו סגולת ישראל על כל העמים, וזהו יסוד כל התורה כולה.
(כז) להרחיק גאוה וכעס, וגעור ביצר המשיאך ללכת בדרכי לבך, ואל תבט אל דרכיו אשר המה מצודים וחרמים להראותך כי דרכך ישר וזך.
(כח) מדבר שקר תרחק, ואל תוציא שם שמים לבטלה ולא במקום מטונף.
(כט) הסר ממך משענת הקנה הרצוץ, משענת בני אדם והצנע לכת עם אלקיך, ואל תשים זהב כסלך כי זו תחילת ע"א, ופזר ממונך באשר הוא רצונו ובידו למלאות חסרונך.
(ל) דע את אלקי אביך, ודבריך במאזני צדק תשקול, והין צדק יהיה לך, ותקל בעניך הוצאת ממונך מהוצאת דבריך, ופיך אל ימהר להוציא דבר רע עד שתשקלו במאזני שכלך.
(לא) וידוי על עונותיך ערב ובוקר אל יחסר וזכרון ציון וירושלים בשברון לב.
(לב) זכור יום המות תמיד, וצידה לדרך הכן, ושים בין עיניך ב' דרכים אלו תמיד ויהיו מזומנים לך ליום הפירוד ומטתך בדמעה תשחה ויבהלוך רעיונך מידי זוכרך חרדת רבי-יוחנן בן-זכאי ז"ל.
(לג) חבר טוב היה ליראי ה', והתחבר בחברתם ומפועלי און הרחק.
(לד) טוב וישר לך והמעט בעניך פעולתך הטובות ולהרבות בעיניך פשעיך להרבות חסדי יוצר מבטן ונותן אכלך ולא תשמש על-מנת לקבל פרס בעשותך מצותיו.
(לה) יום ולילה זכרו מפיך לא ימוש, בשכבך תשגה באהבתו ובקומך ובהילוכך תמצאנה והקיצות בו תשעשע, והוא יישר אורחותיך.
(לו) כוין בתפילתך כי היא עבודת הלב, ואם בנך ידבר לך ולא מלבו הלא יחר לך, ומה תענה טפה סרוחה לפני מלכו של עולם, ואל תהיה כעבד שמסרו לו מלאכה נכבדת לטובתו, ואיך יעמוד לפני המלך, ומה טוב לבקש סליחה באומרך סלח לנו בלא כוונה, ואם אי אפשר בכל התפלות ברכה ראשונה של י"ח ופסוק ראשון של קריאת-שמע אל יחסר, כי לא יצא ידי חובת התפילה כשלא כיון בהם. (לז) למוד פרשיותיך עם הציבור שנים מקרא וא' תרגום ופירוש רש"י כנ"ל מהרא"ש, ותדקדק בו כאשר תוכל וכן בגמרא כי כל העוסק בגמרא אין לך מדה טובה הימנה, ותלמוד-תורה כנגד כולם.
(לח) מכל מאכל אשר תאכל ומכל משקה אשר תשתה, אל תהנה בלא ברכה תחילה וסוף, ותכוין בה היטב וכסה ראשך כשתזכיר השם, ויעצים עיניך ואל תהיה כאמור "בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממנו".
(לט) נטילת ידים לתפילה ולאכילה, ובעת צאתך מצרכיך ברך אשר יצר, ועל נטילת ידים אל תברך.
(מ) גדילים תעשה לך על כנפות כסותך, למען תזכור וקדש עצמך בכל דברים, והוי צנוע בבית-הכסא ועם ביתך, כי אפילו על שיחה קלה שבין איש לאשתו, עתיד ליתן עליה דין, ואל תנהג עצמך בקלות ראש, ויהי מורא שמים עליך והשמר מהסתכל באשה אפילו פנויה, ומזוזות בפתחי ביתך אל תחסר.
(מא) סוד אחר אל תגל, גם הדברים שהם שלא על-דרך סוד טמנם בלבך, ואם תשמע מאחר אל תאמר כבר שמעתי זה, ומשוכבת חיקך שמור פתחי פיך.
(מב) ערב בקר וצהרים שמור עת התפלה ופתח לבך שעה א' קודם תפלה והוי מי' ראשונים, ואל תדבר שיחה בטלה בבית-הכנסת, ותפילין על ראשך וזרועך אל יחסר.
(מג) פלס מעגל רגליך, לישר עצמך בדרך בינוני במאכל ובמשתה ובכל מדותיך, ואל תט ימין ושמאל ורדוף אחר השלום.
(מד) קבע עתים לתורה קודם אכילה ושכיבה ועל שולחנך, והזהרת לאנשי ביתך להדריכה ע"פ התורה, לשמור פיהם מלהתחלל, כי תחילת דינו של אדם קבעת עתים לתורה.
(מה) שמח בשומעת תוכחת מוסר כמוצא שלל רב, והוכח לחכם ויאהבך, כי טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת ולמוכחים ינעם.
(מו) תחילת מעשיך הבט סופה, והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה, כי החכם עיניו בראשו.
(מז) הזהר שלא תסמוך בלבבך, ושמע עצה וקבל מוסר ותהי' זריז לעשות כל מה שמוטל עליך, ומכל משמר נצור לבך.
(מח) אל תקום ממיטתך כעצל, כי אם בזריזות לעבוד יוצרך.
(מט) אל תאחר מלכת לבית התפלה ושמור רגליך פן תהינה מטונפות, אל תשים לבך אחורנית בשעת התפלה והתכוין לברך ליוצרך.
(נ) אל תדבר בלעגי שפה ובלשון אחרת כל עת שהחזן מתפלל ותענה אמן.
(נא) אל תנשה פגיעת המות שתבא פתאום ותזכיר מעמד יום הדין.
(נב) אל תתעסק במצוה כדי לקבל פרס, ואל תרחק מעבירות מפני העונש.
(נג) אל תתרשל במצוה אם בא לידך, ותעשנה לשם שמים בלא איחור.
(נד) אל תתרשל בברכת הלבנה, שאם לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים דים.
(נה) אל תעשה דבר שילעיגו הבריות שדרכם להעלים הטובות ולגלות הרעות.
(נו) אל תקלה אביך ואמך ואל תצער אותם וכבדם כפי יכולתך כל ימיהם.
(נז) אל תהי פניך זעומות נגד עוברים ושבים, וקבל אותם בפנים מאירים.
(נח) אל תשכח לענייך לתת צדה לדרך ולעשות לויה להם ותנחם בדברים.
(נט) אל תשים עיניך למי שעלה יותר ממך, אלא למי שהוא תחתך.
(ס) אל תבהל לקצוף משום דבר, והאריך אפך פן תאבד את חכמתך.
(סא) אם לא תוציא ממך חלק עקשות פה וניבול פה, דע כי על כל אלה יביאך אלקים במשפט.
(סב) אל תחזיק כעסך עם חבריך אפילו יום א', ותכניע לפניו קודם לבקש ממנו מחילה.
(סג) אל תדבר בצואר עתק, ואל תרים מצח שלא לקבל עליך יראת שמים.
(סד) אל תשיב למחרפך ולנבזיך, ותשים יד לפה ושתוק פן יחם לבבך.
(סה) אל תתעבר על ריב לא לך, כי לסוף הם ישלימו ביניהם ואתה תשאר בכעס.
(סו) אל תתגאה על הבריות, ותהיה שפל רוח כארץ שהכל דשין בה.
(סז) אל תהי בז לכל אדם ולכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום.
(סח) צדק צדק תרדוף כו' ואל תחסר מחצית השקל בכל שנה בפעם אחת, ובכל חדש ובכל שבוע כפי מסת ידך, ובכל יום לא תחסר מתנה מועטת לכל הפחות קודם תפלה, ואם הגיע למעשר טרף בביתך ככל אשר תמצא ידך לגמול חסד הן לחיים הן למתים הן לעניים הן לעשירים.
(סט) רצה באשר רוצה יוצרך, שמח בחלקך אם מעט ואם הרבה, והתחנן לפניו תמיד להטות לבבך אל עדותיו, וכל דרכיך השלך על ה' יהבך, ואל יקשה בעיניך מלהוציא לכבוד שבת ויום טוב ככל הצריך והשתדל לכבדם ולקבלם מבעוד יום, ולהתעדן בהם באכילה ושתיה וחציו בבית המדרש וכבדהו בכניסתו וביציאתו לערוך שולחן במוצאי שבת.
(ע) אל תישן כעצל שינה רבה, ותרגיל לעצמך להקיץ בהנץ החמה ולקול התרנגול קום ממטתך.
(עא) אל תתפלל בלא נקיות כפים ובלא טהרה, כי תפלתך לא תהיה נשמעת.
(עב) אל תתפלל כי אם בכוונת הלב ובנחת, כדי שישמע האזן.
(עג) אל תשכח צור ילדך ומחוללך ובכל דרכיך דעהו, ותביאהו לנגדך תמיד.
(עד) אל תרבה לשמוח וזכור כי רוח חייך, ואתה נוצר מן העפר ואחריתך רימה.
(עה) אל תאמר על שום מצוה אעשה אותה למחר, שמא לא תפנה לעשותה.
(עו) אל תפרד מהגיית חכמה ומוסר ומתאבק בעפר רגלי חכמים ותתחכם.
(עז) אל תניח דרך חסידות אע"פ שילעגו עליך, ואל תיבוש לדבר מצוה.
(עח) אל תקפוץ ידך מליתן תמיד לעניים ולאביונים ומבשרך לא תתעלם.
(עט) אל תאחר מלרחוץ ולמהר ולהכין לפני העניים שולחן ולחם כי שמא הם רעבים.
(פ) אל תאחר מלהביא את המעשר לבית האוצר כי מתן בסתר יכפה אף.
(פא) אל תרים ידך אל חבריך ואף שהוא מקלל את אביך ואת אמך בפניך.
(פב) אל תביט למי שהוא קטון ממך בעבודה וביראת חטא כי אם לגדול ממך.
(פג) אל תוציא דיבה או לשון הרע על שום אדם ולא לזות שפתים או רכילות.
(פד) אל תהי נבהל להשיב בעזות מצח למי שאמר דברים אשר לא טובים.
(פה) אל תשמיע בחוץ קולך ואל תהי צווח כבהמה ודבריך יהיו בנחת.
(פו) אל תלבין פני חבריך ברבים כי העושה כן אין לו חלק לעולם הבא.
(פז) אל תראה יכולת אצל שום אדם אם ידך גברה כי תחליש.
(פח) אל תרדוף אחר הכבוד ואל תעלה במעלה שאינה ראוי לך.
(פט) אל תשתדל שיכבדוך בני אדם פן לא ירצו וישפילוך.
(צ) אל תרף ידך מלבקש רעים ואהובים ואל ימעט בעיניך שונא אחד.
(צא) אל תגנה מקח חבריך ואל תחליש דעתו כי זה מנהג לחסר דעת.
(צב) אל תאמר בצדקתי היתה זאת פן תקבל שכרך בעולם-הזה.
(צג) אל תטה את חברך מדרך טובה אל דרך רעה, כגון מסית ומדיח וכיוצא בזה.
(צד) אל תאכל אכילה גסה עד שתמלא כריסך כי הרבה חולאים באים על רוב אכילה.
(צה) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר פן תשכח את בוראך.
(צו) אל תטיל אימה יתירה בתוך ביתך, כי הרבה קלקולים באים על רוב מורא.
(צז) אל תתייחד עם שום אשה חוץ מאשתך ואמך ובתך, ואפילו עם שתי נשים.
(צח) אל תחמוד אשה ביפיה, כי ברוב טוב מעשיה יאשרוה השומעים.
(צט) אל תתן תפארת לעצמך, ואל תיקר גופך בעיניך ותקטין את עצמך.
(ק) אל תבהל את מעשיך.
(קא) אל תרבה לדבר דברים המועילים ובלא נזק, כי אם בקוצר לשון.
(קב) אל תרף ידך מלקנות לך חבר נאמן, ושמור אותו ואל תאבדהו.
(קג) אל תפתה את חבריך בדברי חלקות ובחניפות, ואל תדבר בלא לב.
(קד) אל תתחבר לאדם רע, חוטא וכעסן וכסיל, פן תביא כלימות עליך.
(קה) אל תכעיס לשום אדם, כי אין אדם שאין לו שעה.
(קו) אל תעלה בדעתך לנצח את החכם, כי לא תרבה על חכמתך חכמה.
(קז) אל תהי קפדן לדבר מועט נגד שום אדם, פן תלקט שונאים על חנם.
(קח) אל תעשה בסתר מה שתתבייש בגלוי, ואל תאמר מי רואני.
(קט) אל תחשוב עון למי שבא להתנצל לפניך, אם אמת ואם שקר.
(קי) אל תכעיס לשום אדם, כי אין אדם שאין לו שעה, ועברתם שמורה נצח.
(קיא) אל תסמוך לידי מתנות בשר ודם, ותעבוד לבקש מזונותיך.
(קיב) אל יהיה ממון שלך חביב עליך יותר מגופך, כדי לעבור על המכס וללכת יחידי.
(קיג) אל תתן בלבבך קנאה שהיא חולה רעה שאין לה רפואה.
(קיד) אל תהי רגיל לא בשבועה ולא בנדרים, שהרבה רעות באות על זה.
(קטו) אל תרגיל לישבע על גופך או על נפשך, ואפילו על דבר אמת.
(קטז) אל תאחר לעשות תשובה שלימה ולבקש רפואה על נפשך.
(קיז) אל תעמול לרוח, ואל תשמע דברים בטלים.
(קיח) אל תכנה שם רע לחבירך, שהמכנה שם רע אין לו חלק לעולם הבא.
(קיט) אל תבטח בעושרך, כי הבוטח בעושרו מלקט שונאים ויכשול תחתיהם.
(קכ) אל תהי סרבן לאנשי עירך ובטל רצונך מפני רצון אחרים.
(קכא) אל תרגיל עצמך לאכול חוץ מביתך עם קבוץ הרבה שלא לסעודת מצוה.
(קכב) אל תשכור גופך בשכרות יין, פן תהיה מגונה ותנבל את פיך ותתחרט.
(קכג) אל תכעוס באשתך ואם רחקת אותה בשמאל, קרב מיד בימין בלי איחור.
(קכד) אל תבזה את אשתך, וכבד אותה ותסירנה מן החטא.
(קכה) אל תהי רגיל לישב עם הלצים פחותי נפש פן יחטיאך.
(קכו) אל תתעצל לבקש חכמה, וליסר את חבריך בסתר ובדרך כבוד.
(קכז) אל תדבר בלא עתו ובדבר שאין בו תועלת, ושמור פתחי פיך.
(קכח) אל תדבר עם סכל ומשוגע, שלא יקבל דבריך ויבזה אותם.
(קכט) אל תהי כופי טובה, וכבד למי שפתח לך פתח לבקש די ספוקך.
(קל) אל תוציא מפיך דבר שקר וכזב, ותהי נאמן לכל אדם.
(קלא) שלא תתעצל להקדים שלום לכל אדם.
(קלב) אל תרגיל עצמך לעמוד כי אם אצל חכם, ושמע והאזן את דבריו.
עד-כאן.

הא לך כ"ג הנהגות של רבינו אשר ז"ל, וקל"ב אחרות שאם ירגיל בהן האדם, מובטח שאין חטא בא על ידו, ובא ליטהר מסייעין אותו מן השמים, עוד הוסיף לכתוב כ"ו הנהגות אחרות שחיברתי בימי בחרותי וסמכתיו על הפסוקים, וכאן אכתבם בקיצור נמרץ, כי אין כוונתי אלא על המוסר, ולפי שבאים על אופן אחר אייחד להן פרק בפני עצמו.