לדלג לתוכן

שאגת אריה/הקדמה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

הקדמת רבנו המחבר

[עריכה]

אמר אריה המכונה ליב באמ"ו הגאון המנוח מוהר"ר אשר זלה"ה, תחילת כל חיבור וראשית כל דיבור לבקש רחמים מאת ה' שלא אכשל בדבר הלכה, כמאמר הכתוב (תהלים קי"ט, י"ח): "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", ונאמר (תהלים קי"ט, קכ"ה): "עבדך אני הבינני ואדעה עדותיך". והנה ראוי לכל אדם לתור ולדרוש בחכמה עד מקום שיד שכלו מגעת, והנה דרך זו אחזתיו מנעורי וגם עד זקנה ושיבה לא אעזבנה ולא ארפנה ללון בעומקה של הלכה.

והנה כל מה שכתבתי מנעורי והיה רשום אצלי, הוא ממה שחידשתי על גפ"ת גמרא, רש"י, תוספות ופוסקים. כי זולת זה מה שפלפלתי לחדד את התלמידים או דרך דרוש, לא העליתי על ספר כי את הכל ישא רוח ואין זה אלא הבל ורעות רוח, אף שמיהרתי בכל מה דאפשר שיהיה עיקר הפלפול באמיתה של תורה, מכל מקום אי אפשר שלא יתערב בו דברים שאינה לאמיתה. והנה כל אלה שיהיו רשום אצלי מנעורי, הכל נאבדו ממני ולא נשאר בידי מהן מאומה. והנה זה ימים לא כבירים שנתתי אל ליבי לומר קרבו ימי הזקנה והאדם לא ידע את עתו, ומתי אעשה גם אנכי לביתי לבנות לי בית נאמן ויחוקו בספר מילי, ואתפלל לאלהי השמים. והנה שמע ה׳ לתפלתי, וחנני אלהים במתנת חנם, ונתן לי כפלים לתושיה יותר מכל מה שהיה רשום אצלי, וכתבתי על הספר בדיו, ואמרתי יעשנה בדפוס ויקבענו כיון. ולא עלתה בידי רק מעט מזער חלק קטן מחיבורי, וגם זה החלק עדיין לא נגמר בשלימות, כאשר יראה הרואה מפני הוצאות הדפוס כי כבד עלי. אבל שנינו בשילהי מנחות (דף קי.): "נאמר בעולת בהמה אשה ריח ניחוח וכו', אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים..." והנה כוונתי לשמים ויהיו לרצון אמרי פי כהקטר חלבים ועולה עם מנחה בלולה.

ובאשר שחיבור הקטן הזה נשלם בחודש אדר הסמוך לניסן אמרתי לכתוב כאן מה שנתחדש אצלי בהא דגרסינן בסוף פרק קמא דראש השנה (דף יט:): "שלחו ליה למר עוקבא: אדר הסמוך לניסן לעולם חסר. מתיב רב נחמן: על שני חודשים מחללין את השבת, על ניסן ועל תשרי. אי אמרת בשלמא זימנין מלא וזימנין חסר, משום הכי מחללינן. אלא אי אמרת לעולם חסר, אמאי מחללינן? משום דמצווה לקדש על הראייה."

ותימה לי, וכי אפשר לומר דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר והא דמחללין את השבת על ניסן הוא משום דמצווה לקדש על הראייה?! הא לקמן (דף כא:) הכי תנן להא מתניתין: "על שני חדשים מחללין את השבת: על ניסן ועל תשרי, שבהן שלוחים יוצאים לסוריא, ובהן מתקנין את המועדות." ובגמרא: "על שני חדשים ותו לא? ורמינהי: על ששה חדשים השלוחים יוצאין! אמר אביי, הכי קאמר: על כולן שלוחין יוצאין מבערב, על ניסן ועל תשרי - עד שישמעו מפי בית דין: מקודש! תניא נמי הכי וכו'". ופירש רש"י רבי שלמה יצחקי (ד"ה דיבור המתחיל על ניסן): "הילכך בשאר חדשים וכו' ושלא יבואו העדים היום יתעבר החודש וכו' אבל בניסן ותשרי אם לא יבואו העדים היום ויתעבר החודש, לא יצאו השלוחים עד מחר, שאין בית דין מקדשין בלילה. נמצא ממעטין את הליכתן מהלך לילה ויותר. כיצד? אם יבואו העדים ויעידו ויקדשוהו בשבת ויהא פסח בשבת, יש זמן לשלוחים מהלך י״ב יום שלמים, שהרי למוצאי שבת יצאו וילכו כל ימי החול של שתי שבועות הללו של כרחם שבת של ערב פסח ישבותו. נמצא שלא הלכו י״ב ימים שלימים." עד כאן. ומדיהיב טעמא לחילול העדים על ניסן, משום דאין שלוחים יוצאים עד שישמעו מפי בית דין מקודש, הלא לאו הכי מעברינן, שמע מינה דאדר הסמוך לניסן זימנין מלא זימנין חסר!

ועוד קשה לי, דאמרינן התם: "איכא דאמרי אמר רב נחמן, אף אנן נמי תנינא: על שני חדשים מחללין את השבת על ניסן ועל תשרי. אי אמרת בשלמא לעולם חסר משום הכי מחללינן, דמצוה לקדש על הראייה, אלא אי אמרת זימנין מלא זימנין חסר, אמאי מחללינן? ניעבריה האידנא ולקדשיה למחר!" ודחי לה: "אי דמיקלע יום שלשים בשבת הכי נמי, הכא במאי עסקינן? דמיקלע יום שלשים ואחת בשבת, דמצוה לקדש על הראייה". והשתא, מאי קאמר "אמאי מחללינן וכו' ונקדשיה למחר"? הא טעמא מפורש במתניתין בהדיא "שבהן שלוחין יוצאין", ואי נקדשיה למחר - ממעטין את הילוכן!

וראיתי להרז״ה שם בספר המאור, שכתב: "זה שאמרו שאין שלוחין יוצאין מבערב, עד שישמעו מפי בית דין 'מקודש!', נראה לי שלא אמרו אלא בשנראה החודש בזמנו, ומפני הספק שמא יסכימו לעברו מפני תקנת המועדות, צריכים השלוחים להשהות עד שישמעו מפי בית דין 'מקודש!'. אבל אם עבר אותו יום ולא קידשו בית דין את החודש, מה לנו להשהותם עוד? הלא בידוע שהחודש מעובר! ובכגון זה יוצאין בניסן אפילו מבערב. וזה שאמרו: "שבהן שלוחין יוצאין, ובהן וכו'", אין יציאת שלוחין טעם לחילול השבת על ידי עדים, ואין ביציאת שלוחין שום סמך וסעד לעדות העדים, אלא הרי הוא כמונה והולך המעלות שיש לניסן ותשרי על כל החדשים, כאילו אמר: "הן הן החדשים שבהן שלוחין יוצאין לאחר שישמעו מפי בית דין מקודש, והן הן שיש בהן תקנת המועדות, כל אלו המעלות יש בהן וכו'." וה"ר שלמה ז"ל מפרש שיש ביציאת השלוחים סמך וסעד לחילול שבת, ובעיני אין נראה לי כן". עד כאן. ולהאי פירוש אתי שפיר ההיא סוגיא דאדר הסמוך לניסן, ולא קשיא מידי, מכל מקום התוספות (ד"ה על ניסן) הסכימו לפירוש רש"י.

והנה קושיא קמייתא יש ליישב קצת לפירושם (דרש"י ותוספות) ז"ל, דמאן דאמר 'אדר הסמוך לניסן לעולם חסר', מפרש להאי שבהן שלוחין יצאין דמתניתין, כפירוש הרז"ה, אבל לדידן דלא קיימא לן הכי, דהא איתותב התם, נראה להם לרש"י ותוספות יותר לפרש כפירושם ז"ל. אבל קושיא שניה מהא ד'אף אנן נמי תנינא' דרב נחמן, וודאי קשה, אי סלקא דעתך דיש מקום לפרש דיש סעד וסמך מיציאת השלוחין לחילול שבת של העדים כפירוש רש"י ותוספות, אם כן מאי קאמר "אלא אי אמרת זימנין מלא וכו', נעבריה האידנא ונקדשיה למחר"? דלמא האי טעמא דלא משום יציאת השלוחין שלא למעט הילוכן. אבל לפירוש הרז"ה ניחא:

אבל עדיין קשיא לי סוגיא זו, וכמו שאבאר, דוודאי הא דמפרש רב נחמן טעמא דמתניתין בלישנא בתרא דהא דמחללין את השבת על ניסן ולא אמרינן ניעבריה האידנא ונקדשיה למחר משום דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר, אין להקשות דהתינח ניסן, תשרי מאי איכא למימר, דתני "על שני חדשים מחללין את השבת על ניסן ועל תשרי", והא ליכא למאן דאמר דאלול לעולם חסר! ואם כן נעבריה לאלול האידנא ונקדשיה לתרי למחר! דהא וודאי לאו קושיא היא, דאם כן ניקלע תשרי באד"ו. אבל גבי ניסן פריך שפיר "ניעבריה לאדר האידנא ונקדשיה לניסן למחר", וכהאי גוונא פירש רש"י בפרק קמא דסנהדרין (דף יג.) גבי "כוליה חג בעינן בתקופה חדשה".

אבל אי קשיא לן הא קשיא לן, דאמר התם (דף כ.): "מתיב רב כהנא כשהמקדש קיים מחללין אף על כולן מפני תקנת הקרבן מדכולהו לאו משום דמצווה לקדש על הראיה וכו' אלא אי אמרת לעולם חסר אמאי מחללינן". ומפני קושיא זו אסיק בתיובתא! ומאי קושיא?! הא איכא בן עזאי בפרק ב' דמסכת בכורות (דף נז:) דסבירא ליה נמי אדר הסמוך לניסן לעולם חסר, והרי אמרו ליה הני דשלחו למר עוקבא: "אנן דאמרי כבן עזאי, דהכי תנן התם: של שלשה גרנות למעשר בהמה בפרוס הפסח ובפרוס החג וכו' דברי רבי עקיבא בן עזאי אומר בכ"ט באדר באחד בסיוון בכ"ט באב", ואמרינן בגמרא: "במאי קמיפלגי? רבי עקיבא סבר אדר הסמוך לניסן זימנין חסר זימנין מלא, זימנין דמיקלע ביום ל' זימנין דמיקלע בכ"ט משום הכי לא קביע זמן, ובן עזאי סבר אדר הסמוך לניסן לעולם חסר הילכך קביע ליה זמן בכ״ט באדר". ויש ליישב זאת כתבתי במקומו[1] ולא כתבתי זה כאן אלא שיהא פתח דברי בדברי תורה.

ובקשתי מן המעיין בדברי שלא יהא קורא כמתנמנם נים ולא נים אלא ידקדק בהן היטב ואם אחר העיון והדקדוק יראה לו שאין הדבר כן אם אפשר להודיעני אזי מה טוב ואם אראה שהדין עמו אזי אודה ולא אבוש לומר בפה מלא ברם דברים שאמרתי טעות הן בידי ואם הדין עמדי אשיב על דבריו כיד ה' הטובה עלי. וה' בגודל רחמיו וחסדיו ישים חלקנו עם תלמידים העוסקים בתורה לשמה ויזכנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות למען לא אבוש בעולם הזה ולא אכלם לעולם הבא. אמן סלה:

  1. ^ טורי אבן ראש השנה שם ד"ה תיובתא