ש"ך על יורה דעה שצז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה שצז |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]


(א) מתאבלים כו'. כתב הרמב"ן זה הכלל כל עדות שמשיאים האשה על פיה הקרובים מתאבלים וכ"פ הב"ח ועיין בא"ע סי' י"ז נתבאר עדות שמשיאין האשה על פיה וכ' עוד הב"ח היכא שכתבו לאחד שמת קרובו ואיכא ספק אם הוא תוך ל' חייב להתאבל דכל כמה דמצינן ליה לאוקמיה אחזקתיה מוקמינן ואמרינן השתא מקרוב מת וכן הוא בתשובת ן' לב מיהו היכא שהוא כתב יד של חכם אמרי' מסתמא לאחר ל' הוא דאם איתא דאפשר היה שיגיע הכתב לידו תוך ל' לא היה כותב בסתם אלא היה מבאר כ"כ הב"ח וכן כ' בתשו' ר"מ מינץ סי' צ"ה דצריך להתאבל מטעם דמוקמינן אחזקתיה וכ' דאם אירע שהורו דאין להתאבל מספק ואח"כ נודע לו למפרע שמת תוך ל' צ"ע אם יחזור ויתאבל או לא ע"ש ולפעד"נ דצריך להתאבל בכה"ג וע"ל ר"ס שצ"ו ודו"ק:


סעיף ב[עריכה]


(ב) אינו מתאבל. דמוקמינן ליה אחזקתיה דחי וע"ל סי' של"ט ס"ב דבאמרו לו ראינו קרובך גוסס היום ג' ימים צריך להתאבל עליו: