ש"ך על יורה דעה שפ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה שפ |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף ב[עריכה]


(א) ואשה טווה בפלך בתוך ביתה. פירוש אין מתירין לה אלא מלאכה של צינעה ושל עראי כגון להיות טווה בפלך בתוך ביתה ואם אינה מספקת בזה עושה אומנות שלה בצינעה תוך ביתה. עכ"ל טור:


(ב) כדרך שמותר לכתוב בחוה"מ כו'. כמו שנתבאר בא"ח סי' תקמ"ה ע"ש:


סעיף ד[עריכה]


(ג) ובניו ובנותיו כו'. פירוש אפי' הם גדולים אם סמוכים על שלחנו עכ"ל טור ועט"ז ור"ל כל שכן קטנים כשסמוכים על שלחנו אבל אם אינם סמוכים על שלחנו אפי' קטנים מעשה ידיהן לעצמן כמו שנתבאר בח"מ סימן ע"ד ס"ב.


סעיף ה[עריכה]


(ד) אפי' כו' ואפי' כו'. דדוקא במועד אסרו דברים של טורח מפני כבוד המועד אבל באבל שעושה ע"י אחרים מאי איכפת לן בטורח דאחרים. טור.


(ה) מותר לעשות האבל בעצמו. אפילו הוא דבר שיש בו טירחא ומעשה אומן כן משמע בש"ס:


(ו) לעשות כו'. מיהו יעשה בצינעה כן משמע בש"ס:


סעיף ו[עריכה]


(ז) ומ"מ אם שיירות או ספינות כו'. הטעם כיון שהוא דבר שאינו מצוי וכ"מ בט"ו בא"ח סי' תקל"ט ס"ה דלא כנראה מהעט"ז כאן הטעם דהוי הפסד מרובה ע"ש:


סעיף ז[עריכה]


(ח) משום דהוי דבר האבד. שאם לא ילוה להם ילכו לאחרים וילוו להם וירגילום לבא אצלם ואיכא פסידא. טור:


סעיף ח[עריכה]


(ט) לשדורי עלייהו. כלומר לשלוח אחרים שיתבעו המעות מהם דה"ל דבר האבד:


סעיף ט[עריכה]


(י) שעדיו חולים. וירא שמא ימותו:


סעיף י[עריכה]


(יא) כל הדברים כו'. כלומר כל הדברים שלא התירו במועד משום דבר האבד וכה"ג אלא משום צורך המועד כולם אסורים באבל כו':


סעיף יא[עריכה]


(יב) באריסות כו'. אריסות היינו לשליש ולרביע חכירות שנותן לו סכום מפירות השדה בין עושה מעט או הרבה וקבלנות שנותן לו מעות סכום ידוע:


סעיף יב[עריכה]


(יג) אבל על ידי אחרים מותר. שאין זה נקרא מלאכת האבל אלא מלאכת בעל השדה:


סעיף יג[עריכה]


(יד) לא יעשה. כיון שאינו אצלו באריסות או בחכירות ובקבלנות:


סעיף יד[עריכה]


(טו) מוחכר או מושכר כצ"ל. ומוחכר שייך בפירות ושכירות במעות:


סעיף טו[עריכה]


(טז) ויש אוסרים. דדוקא בקרקע שרי דלאריסות קיימא משא"כ הכא:


סעיף טז[עריכה]


(יז) אבל על ידי אחרים שרי. משמע אפילו אינו דבר האבד וכן משמע להדיא בעט"ז וכ' דאע"פ דלעיל סעיף ב' וה' אסור אפי' ע"י אחרים מ"מ הכא מותר על ידי אחרים והוא יקח השכר מן הבעלים שהרי אין עיקר המלאכה שלו עכ"ל. ודין זה הוציא הרב מהרא"ש שכתב על פירש"י מה שפי' שאם היה אבל מוחכר או מושכר אצל אחר שיעשה הוא עצמו מלאכה נ"ל קולא גדולה דהא אפילו עני המתפרנס מן הצדקה לא יעשה בצינעה בתוך ביתו שלשה ימים הראשונים ומשום הפסד ממונו מעט שרית ליה לעשות מלאכה בפרהסיא עכ"ל ומשמע ליה להרב מדכ' מאי שפירש כו' שיעשה הוא עצמו מלאכה נ"ל קולא גדולה כו' משמע הא על ידי אחרים שרי ולפע"ד נראה מדמדמי ליה לעני המתפרנס מן הצדקה משמע דאפי' ע"י אחרים אסו' ומ"ש שיעשה הוא עצמו מלאכה נ"ל קולא גדולה כו' כ' כן כלפי מה שפירש"י שם על ואם היו מוחכרים או מושכרים וז"ל ואם היו מוחכרים או מושכרים הם או בהמתם אצל אחרים למהלך חדש או חדשים הרי אלו יעשו הם לעצמם ולא יפסידו שכרם עכ"ל עלה קאי ואמר מה שפי' שיעשה הוא עצמו מלאכה קולא גדולה אלא קאי אבהמתן לחוד וכפי' הראב"ד ולא כשהיה עצמו מושכר אבל לא נחית הרא"ש לחלק כשהוא עצמו מושכר בין ע"י עצמו לע"י אחרי' וזה נרא' דעת הט"ו שלא חילקו בכך:


סעיף יז[עריכה]


(יח) אפילו בדבר תלוש. שיכול לעשותו בצינעה וכל שכן דבר מחובר שאינו יכול לעשותו אלא בפרהסיא:


(יט) ואם הוא דבר האבד כו'. והעט"ז כתב וזה לשונו ונ"ל אפילו אינו דבר האבד מותר לעשות ע"י אחרים כיון שעיקר המלאכה אינו שלו וכמ"ש בסעיף י"ז גבי הוא עצמו מושכר עכ"ל ודעת הרב נראה דדוקא התם שהוא מושכר לחדש או לחדשים שרי משא"כ הכא ולפי מ"ש בס"ק י"ז דבהוא עצמו מושכר אסור ע"י אחרים אם לא בדבר האבד א"כ כל שכן הכא:


סעיף יח[עריכה]


(כ) היתה מלאכתו כו'. וכ' רבינו ירוחם בשם המפרשים שמכאן יש ללמוד שאם היה לאבל מלמד או סופר או פועל שלא יעשה בביתו ומביאו ב"י:


סעיף יט[עריכה]


(כא) לא יעשו אפי' הוא חוץ לתחום העיר. ואפי' מסרה להם קודם האבל או קודם ח"ה אסור מפני מראית העין שכיון שיוכלו בני אדם ללכת שם ויראו המלאכה יאמרו ראה זה שמסר מלאכתו לאחרים בימי האבל או בחול המועד ולא ידעי דקבולת הוא גבייהו קודם לכן:


(כב) מותרים לבנותו כו' אם הוא חוץ לתחום כו'. דליכא למיגזר משום חשדא שאין בני העיר מצוים שם שיבינו שמלאכת אבל או של ישראל היא:


סעיף כא[עריכה]


(כג) בפרהסיא כו'. זה סותר למ"ש בב"י ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדעת א' הכי נקטינן וראיתי בב"ה שתיקן דבריו שבב"י שצ"ל הכי נקטינן וכתירוצו של הראב"ד וכך הם דברי רבינו עכ"ל אבל צ"ע דכיון דכתב הכי נקטינן על דברי הרי"ף והרמב"ם היאך כ' וכתירוצו של הראב"ד הא ודאי הרי"ף והרמב"ם אין מחלקים בין צינעה לפרהסיא כהראב"ד וכדמשמע בהרא"ש ורמב"ן ובב"י ע"ש וע' בתשו' מהרש"ל סימן ס"ז: