ש"ך על יורה דעה שסד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה שסד |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]


(א) קבר של בנין כו'. דילפינן מדכתיב וישלך את עפרה אל קבר בני העם מקיש קבר לעבודת כוכבי' מה עבודת כוכבי' אינו נאסר במחובר כדלעיל סי' קמ"ה אף קבר אין נאסר במחובר אבל קבר של בנין הוי תלוש ולבסוף חברו דאסור כמו שבנאו לעבודת כוכבים כדלעיל סימן קמ"ה סעיף ג':


(ב) דהוי תלוש ולבסוף חברו אסור בהנאה. ואיזה הוא קרקע עולם כגון החופר כוך בסלע שהוא קרקע עולם שלא נתלש. טור וכ"ש צדדי הקבר ותחתיתו שאין נאסר אלא דאשמועינן בכוך דאפי' העפר שעל גביו אינו נאסר משום דקרקע עולם הוא וכ"כ בפרישה:


(ג) ויש אוסרים עוד כו'. וכתב בהגהת אשר"י דאסור למכור מצבה שנשברה ואסור להשען על המצבה ואסור לדרוך ע"ג הקברים דאסור בהנאה וכתב הב"ח שכן נוהגין איסור:


סעיף ב[עריכה]


(ד) מותר לפנותו. ולא חיישי' שמא מת מצוה הוא דמת מצוה קלא אית ליה:


(ה) ומותר בהנאה. שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ומיירי בקבר של בנין דאלו במחובר בלאו הכי אין מחובר נאסר וכ"כ נ"י:


(ו) קבר הידוע. שנקבר שם מדעת בעל השדה:


(ז) מקומו טמא ואסור בהנאה. גזירה דרבנן היא שגזרו טומאה עולמית כדי שלא יפנוהו:


(ח) והרמב"ם גורס קבר כו'. וה"פ קבר הנמצא דהיינו שלא היינו יודעים שהיה שם קבר מותר לפנותו דכיון שלא היה ידוע מסתמא נקבר שם שלא ברשות בעל השדה:


(ט) פינהו מקומו טמא. כלומר השדה שסביבותיו היכא דאיכא למיחש לקברים. קבר הידוע שאין שם אלא הוא לבדו (ועבר) [ונקבר] שם שלא מדעת בעל השדה מותר לפנותו ומקומו טהור ומותר בהנאה כיון שידוע שאין שם קברים אחרים. ב"י:


סעיף ג[עריכה]


(י) וכל המוצאו צריך לקברו במקום שמצאו. וא"צ להוליכו לקברות וכתב מהרש"ל ומה שהאידנא אין נזהרים בזה הוא לפי שאין הארץ שלנו ואין לנו רשות לקבור בכל מקום ואף אם נקבר אותו לשם יש לחוש שהעובדי כוכבים יחזרו ויוציאו אותו כדי לפשוט בגדיו מעליו [או] משום זלזול ע"כ מוליכין אותו לבה"ק מיוחד עד כאן והביאוהו האחרונים:


סעיף ד[עריכה]


(יא) או למי שנפל ומת. במהרי"ל כתוב דאם דם יצא ממנו אז אין לטהר אותו כי הדם יסתלק ממנו אך יקברוהו במלבושיו וכ' הב"ח ונראה דהיינו דוקא כשמת במלבושיו אבל בנפל ולא מת מיד אלא לאחר כמה ימים שכבר פשט מלבושיו וגם אין דם יוצא ממנו שכבר פסק ומת על מטתו מכח אותו נפילה אז ודאי מטהרין אותו ועושין לו תכריכין כשאר בני אדם שמתין על מטתן ובדבר הזה יש חילוק בין נפל מן הגג להרוג דאלו בהרוג בידי עובד כוכבים אע"פ שבשעה שמלאוהו כבר פסק הדם קוברים אותו כאשר הוא נמצא כדי להעלות חימה ולנקום נקם וזה אין שייך בנפל מן הגג וכן ביולדת שמתה ודם יוצא ממנה אין לטהרה אלא קוברים אותה בלבושיה אבל אם לא מתה אלא לאחר כמה ימים ושבועות וכבר פסק הדם נוהגין עמה כמו בשאר מתים לטהרה ולעשות לה תכריכין שוב מצאתי כתוב שמעתי הטעם גבי הרוג דהרי כבר יצאו כל הדמים ממנו והם מובלעים בבגדיו וחיישינן שמא נבלע בתוכן הרביעית דם שהנפש יוצאת בו ע"כ יקברוהו כמו שמצאוהו ולא יחלצו אפילו מנעליו דשמא הדמים שיצאו עם יציאת הנפש הם בתוך המנעלים וע"כ נוהגין בהרוג לחפור ולחתור במרא וחצינא בקרקע במקום שנמצא שם ההרוג וכן כל דמו שיצא ממנו במקום קרוב לו וקוברין אותו עפר שנבלע בו דמו עם ההרוג דשמא באותו הדם יצא דם הנפש ומזה הטעם ג"כ במי שנפל מן הגג ומת או נפל עליו הבית ומת ונעשה בגופו פצעים וחבורות ומוציא מהם דם וזה גם כן טעם היולדת דרובם אינם מתי' אלא מחמת שנעשה באיברים הפנימים שלה פצעים כשכורעת לילד וע"י כן יצא ממנה דם הרבה נבלעו בכתונת שעל גופה ובשאר בגדים שעליה והדמים שיצאו עם יציאת הנפש נבלעו בתוכם משא"כ כשאין שם פצעים ולא יצא מהם דם כלל דאז אין קוברין אותה בבגדיה אלא בתכריכינן כשאר מתים ומטהרין אותם ולפ"ז מי שמת בדרך בקור גדול ושלג נראה דפושטין מלבושיו ומטהרין ומלבישין אותו בתכריכין כיון שאין בו פצעים ולא יצא ממנו דם וכן מי שנטבע במים בבגדיו דפושטין בגדיו ומטהרין אותו ומלבישין אותו תכריכין וכמ"ש בסוף ספר מהרי"ל ע"כ ואני ראיתי בהרבה קהלות נוהגין לטהר כל יולדת ולהלבישה תכריכים ולהלבישה בגדיה למעלה מהתכריכין ולמעלה מהם הסדין:


סעיף ה[עריכה]


(יב) ואסור בהנאה. אם הוא קבר של בנין לאפוקי קרקע עולם אינה נאסרת כדלעיל ריש הסימן:


(יג) מותר בהנאה. שהרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולאו כל כמיניה לאסור של רבים:


סעיף ו[עריכה]


(יד) לא יעשנו כו'. דגנאי הוא למת לעשות כן:


סעיף ז[עריכה]


(טו) לא יקבר כו'. עיין בטור דמסיק בשם הרמב"ן דכיון דטעמא הוא משום כבוד אביו אפי' קרקע עולם נמי אסור: