ש"ך על יורה דעה שלה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה שלה |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף ב[עריכה]


(א) ואפי' בן גילו. שנוטל א' מס' בחליו:


(ב) אלא לא יבקר כו'. וכתב הב"ח דללוות את השונא ליכא למיחש לשמח לאידו באשר הוא סוף כל האדם אבל לנחם אבל או לבקר חולה שהוא שונאו יש לחוש לכך ומיהו הכל לפי מה שהוא השנאה ולפי מה שהם השונאים:


סעיף ה[עריכה]


(ג) אם מבקש לפניו. הרי מבקש כביכול בפני השכינה עצמה שהרי היא מראשותיו של חולה אבל אם מבקש שלא בפניו אין המלאכי השרת מכירין בכל לשון ועיין בא"ח ס"ס ק"א:


סעיף ו[עריכה]


(ד) בתוך חולי ישראל. שמתוך שכוללו עם אחרים תפלתו נשמעת יותר:


(ה) ורפואה קרובה לבא. ובא"ח סי' רפ"ז מסיים המחבר ורחמיו מרובים ושבתו בשלום וכ"פ הב"ח ע"ש:


סעיף ח[עריכה]


(ו) לא לחולי מעיים. משום כיסופא:


(ז) ולא כו'. שהדבור קשה להם:


סעיף ט[עריכה]


(ח) מבקרין חולי עובדי כוכבים כו'. משמע אפי' חולי עובדי כוכבים לחוד וע"ל סי' קנ"א:


סעיף י[עריכה]


(ט) בחולי מעים כו'. דחיישינן כיון שהיה חולה והוא בריא שמא יבא עליה בע"כ אבל האשה משמשת האיש דכיון שהאיש חולה ליכא למיחש שיבא על אשה בריאה בע"כ דכיון שהיא בריאה והוא חולה יכולה היא שתנצל מידו עכ"ל עט"ז והוא מדברי ב"י אבל הד"מ והב"ח והדרישה השיגו על הב"י בזה ופירשו דמדאיתמר דין זה גבי חולי מעים ש"מ דלא שייך אלא גבי חולי מעים דכשנפנית איכא גילוי מלפניה ומאחריה ואיכא חששא דיצרו תקפה עליו כו' ע"ש וע"ל סי' קצ"ה ס"ק י"ט ולקמן סי' שנ"ב ס"ג:


(י) וכן נהגו לברך החולים כו'. עיין בא"ח סי' נ"ד ס"ב כתב הרב דיש נוהגין לברך החולה בין ישתבח ליוצר וכתוב בדינים והלכות של מהרי"ו סי' ח' שאין לברך החולים בשבת ויו"ט וכ"כ בתשובה סי' קט"ו. ובא"ח ס"ס רפ"ח כ' הרב דמותר לברך בשבת חולה המסוכן בו ביום:


(יא) ניחום אבלים קודם כו'. שניחום אבלים הוא גמילות חסד שעם החיים ועם המתים וכתב הב"ח כשא"א לקיים שניהם מניח את החולה ועוסק בנחמות אבלים אבל כשאפשר לקיים שניהם ביקור חולים קודם כדי לבקש רחמים עליו שיחיה או לרבץ ולכבד לפניו דחשיב כאלו מחייהו וע"ל סי' ר"מ סי"ב (דין מי שאסר הנאתו על חבירו אם יכול לבקרו נתבאר בסי' רכ"א סעיף ד'):