ש"ך על יורה דעה רפח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]

(א) א"צ להניח כלל. פי' שום גליון א"צ להניח אבל מכל מקום צריך להניח מעט כדי שיהיו האותיות שבסוף השטות מוקפות גויל:


סעיף ג[עריכה]

(ב) ואין לה תקנה. לפי שאין תולין בה כמו שתולין בס"ת משום דבעינן שתהא נכתבת כסדרן כ"כ הפוסקים והאחרונים הטעם ולפי זה יכול לגרוד ממטה למעלה עד מקום החסרון ויכתוב שם החסרון ואח"כ יכתוב מה שגרד על מקום הגרד דכה"ג הוי כסדרן ועיין בא"ח סי' ל"ב סכ"ג וכ"ד:


סעיף ד[עריכה]

(ג) בשני עורות. כלומר בשני קלפין מחולקין:


סעיף ה[עריכה]

(ד) לכתחלה. ודעת רוב הפוסקים נראה דאפי' דיעבד פסולה בעור שאינו מעובד לשמה וכ"פ הב"ח ועכ"פ נראה באם ימתין לעור מעובד לשמה תבטל המצוה יקבענה בלא ברכה דכדאי הם הרמב"ם וסייעתו לסמוך עליהם בשעת הדחק דלא כמ"ש הב"ח דלא יקבענה כלל אלא יקבענה שם וישתדל להמציא אחרת כשרה:


סעיף ז[עריכה]

(ה) כמו בס"ת. ושאר דיני כתיבתה בחסרות ויתרות הוא כמו שכותבין פ' שמע והיה אם שמוע בתפילין ונתבאר בא"ח סימן ל"ב וכ' הטור שנכתבה שלא מן הכתב והוא מהש"ס והמחבר והרב לא כתבו זה משום שסמכו אמה שנתבאר בא"ח סי' ל"ב גבי תפילין שכותבין פרשת שמע והיה שלא מן הכתב כששגורות בפיו וא"כ פשיטא דה"ה למזוזה ובחנם תמה עליהם בספר מע"מ דף פ"ז ע"א:


סעיף ט[עריכה]

(ו) שלא יעשנה כקובה. אפי' מצד הא' כקובה או כזנב כו' פסולה:

(ז) כקובה. כאהל שהוא צר למעלה ורחב למטה וכזנב הוא רחב למעלה וצר למטה. טור:


סעיף יא[עריכה]

(ח) כ"ב שיטין. מהו התחלתן שמע. הויה (דבתר ואהבת את) . הדברים. לבבך. ובשכבך. בין. והיה. מצוה. בכל. יורה. עשב. פן. והשתחויתם. השמים. ואבדתם. ושמתם. אותם. אותם. (כצ"ל שתי פעמי' אותם דלא כדאיתא בעט"ז) בדרך. ובשעריך. אשר. על הארץ. כן הוא בטור ופוסקים:


סעיף יב[עריכה]

(ט) כמו בתפילין. וכמו שנתבאר בא"ח סי' ל"ב ס"ה:


סעיף יג[עריכה]

(י) סתומה כו'. ע"ל סי' ער"ה ס"ב איזה סתומה ומ"מ הכא במזוזה אינו יכול לעשות סתומה שכשרה אליבא דכ"ע וכמ"ש המחבר שם דהיינו שיסיים פרשה שלפניה בתחלת שטה ויניח חלק כדי ט' אותיות ויתחיל לכתוב בסוף אותה שטה עצמה כו' שהרי צריך להתחיל שטה שביעית והיה אם שמוע כו' וכמ"ש בסמוך בשם הפוסקים אלא יעשה סתומה שכשרה לדעת הרמב"ם כמ"ש הרב שם שאם לא יוכל לכוון בכך לא יסור מדברי הרמב"ם ועיין בתשובת מהרש"ל סי' ל"ז:


סעיף טו[עריכה]

(יא) כוז"ו כו'. והם בא"ב האותיות שאחר ידו"ד אלדינו ידו"ד: