לדלג לתוכן

ש"ך על יורה דעה קצא

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

[עריכה]

(א) והיא עומדת. בין מקלחת בין שותתת:

(ב) על שפת הספל. וק"ו אם שותת תוך הספל. פרישה וב"ח:

(ג) וי"א דאפילו כו'. כן נלפע"ד מוכח מהש"ס והירושלמי כהי"א אלו שהם ר"ח וסייעתו (שכל דבריו דברי קבלה) והוא מהש"ס דפרק כל היד דף י"ד ע"ב משמע דר' יוסי גבי עד שאינו בדוק (דלעיל סי' ק"צ סל"ה) מטמא משום כתם וכן הוא בירושלמי שם להדיא ובש"ס התם מדמה עד שאינו בדוק לאשה שעושה צרכיה וכ"כ הרשב"א בתה"א דף קע"ח והתוס' שם דדמי להדדי אם כן הא דאמרינן בש"ס דרבי יוסי מטהר אף לכתחלה לטהרות קאי דוקא אסיפא ולא ארישא (דברישא מודה ר"י דאסורה לכתחלה לטהרות וכן לבעלה) וכן הוא בתוס' שם ובמרדכי פ"ב דשבועות ואגודה פרק האשה ובהגהת ש"ד סימן ג' וכן מוכח ברש"י במה שפירש קמ"ל דממשנה יתירה דלא אצטריך דאפילו לכתחלה קאמר ע"ש גם הרשב"א בת"ה שם כתב דפשטא דשמעתא דפרק כל היד משמע כר"ח אלא שאח"כ חלק עליו והיינו לפי מה שפי' הוא דאף לכתחלה ארישא נמי קאי וז"א גם בב"י דחק לחלק בין טהרות לבעלה (וע"כ כ' בסוף דבריו שיש לדחות דברי ר"ח ולפמ"ש א"א לדחות כלל) וז"א אלא דכי היכי דלטהרות לכתחלה אסור ה"ה לבעלה ובזה א"ש מה שהקשה הר"ן בתשו' סימן נ"ד ומביאה הב"י דהיכי אפשר ששמואל ורבי אבא תרווייהו ס"ל כרבי יוסי ושקלי וטרי אליבא דר"מ כו' ומה שתירץ הר"ן דמודה ר' יוסי בנמצא על שפת הספל לחוד הוא דוחק דהא אינהו לא מיירי כלל בהכי אלא אע"ג דפסקו כר"י היינו לענין דיעבד במאי דפליג עליה דר"מ אבל לענין לכתחלה דמודה ליה כל מאי דשייך גבי ר"מ בדיעבד שייך גבי ר"י לענין לכתחלה וכל זה ברור ומדברי האחרונים וגם לקמן מדברי הרב וכן משמע בעט"ז דמשום חומרא אין לפסוק נגד ר"ח ולפעד"נ כן בש"ס וירושלמי:

(ד) אלא במקלחת. ולא שותתת ויושבת על שפת הספל ונמצא דם תוך הספל לחוד דאם איתא דבתר דתמו מיא אתא על שפת הספל איבעי ליה לאישתכוחי אבל אם נמצא על שפת הספל גם כן טמאה דאמרינן בתר דתמו מיא אתי דם כן משמע בש"ס וכ"כ הר"ן לרבי מאיר ומודה ליה ר"י לטהרות לכתחלה וכן לבעלה וכדפי' בסמוך אבל ביושבת באמצע הספל טמאה והרב קיצר במובן:

(ה) בכל ענין טמאה. אפילו מקלחת לתוך הספל לחוד:

(ו) טהורה בכל ענין. משום דהוי ס"ס דילמא מן האיש ואם ת"ל מן האשה שמא לא מן המקור ומשמע דהיינו בנמצא תוך הספל על המים כדאיתא בש"ס:

(ז) רק באשה שיש לה וסת כו'. ז"ל מהרי"ל שם וכל זה לנשים שהיו להן וסתות ושלא בשעת וסתה אבל זו שכתבתי עליה דאין לה וסת אם כן יש להחמיר דאם לא כן וכי לעולם לא תהא טמאה כמו שאמרו רז"ל אכן אם יש לה עונה כדרך הנשי' אפי' אין וסתה קבוע כגון שפיחתה או הותירה שלשה ימים או ד' או שבוע או פחות או יותר רק שיהא לה עונה קבועה שרגילה להמתין לכל הפחות מסוף ראיה כך וכך ימים ולפעד"נ לסמוך אתקנתא דלעיל כו' עכ"ל וקשה דאם בדיקה זו חשיבה בדיקה אם כן אפילו אין לה וסת נמי ול"ד למ"ש רז"ל לעיל סי' קפ"ז ס"ה גבי מכה דאל"כ וכי לעולם לא תהיה טמאה דהתם בלא בדיק' היא אבל הכא תהיה טמאה כשתמצא דם על המוך. ונראה דמהרי"ל ספוקי מספקא ליה אי האי בדיקה חשיבה בדיקה מעליותא וקאמר דבאשה זו שאין לה וסת יש להחמיר עליה ומ"מ קשה מאי קאמר וכי לעולם לא תהיה טמאה הרי תהי' טמאה כשתרא' דם שלא בשעת צרכיה. ונראה דמיירי שאינה רואה בשום פעם דם כי אם בשעת צרכיה וכן משמע בלשון השאלה שם סימן ר"ג ובאגור שהביא הב"י שכתב שלא היה לה וסת קבוע אך בכל פעם שראתה ראתה בסימנים כגון מעטשת וחוששת בפי כריסה כו' ועתה נתקלקלה אותה אשה שבשעה שישבה על הספל כו' משמע דר"ל דנתקלקלה שאינה רואה בשום פעם כ"א כשיושבת על הספל לעשות צרכיה כו' ועפ"ז מפרש מ"ש הרב שלא להתיר רק באשה שיש לה וסת ר"ל שרואה אפי' בשעה שאינה עושה צרכיה אפילו אין לה וסת קבוע מ"מ היא רואה לפעמים שלא בשעת צרכיה ולכך בין עונה לעונה טהורה וכדכתב מהרי"ל ואף אם ירצה בעל דין לחלוק על פי' זה אמור לו הנה מהרי"ו בתשובה סי' כ"ה סומך בפשיטות על בדיקה זו וחשיב לה בדיקה מעליותא ולא הזכיר לחלק בין יש לה וסת או לא (וגם הרב כתב נראה דיש להתיר בכל ענין כו' אך יש כו'):

(ח) י"א שהיא טמאה דלא התירו וכו'. קשה לאיזה צורך כתב כלל האי דינא דהא כבר כתב לעיל דאין להתיר אלא ביושבת ומקלחת והב"י שכתבו היינו לר' יוסי דמטהר בעומדת וא"ל דה"נ ביושבת ומקלחת ואפי' הכי כשנמצא גם על העד טמאה דהא פשיטא דהא אפי' ביושבת על שפת הספל ונמצא דם בשפת הספל ותוך הספל טמאה כ"ש כשנמצא על העד ותוך הספל גם מ"ש הרב ויש להחמיר לפי מ"ש לעיל ס"ק ג' שפירש ר"ח הוא עיקר אין כאן חומרא אלא כך הוא שורש הדין:

(ט) בין וסת שוה כו' וכבר נתבאר ענין קביעות הוסת בסימן קפ"ט עיין שם:

(י) רק קרטין כו'. אבל אם מצאה דם ג"כ טמאה כדכתב המרדכי וכן מחלק הב"י בשנויא בתרא דלא כמו שמחלק בשנויא קמא. ד"מ:

(יא) טהורה דאין זה דם כו'. ואין צריך להטיל מים לראות אם נמוחו כדלעיל סימן קפ"ח ס"ד דהכא שאני כיון שהיא רואה עם מי רגליה חצץ דם או חול דלא כב"י שכ' דהכא בלאו הכי שרי מטעמא דלעיל סימן קפ"ח דליתא דהכא שרי אפילו בלא בדיקה או אפילו כשנימוחו במים. כ"כ בד"מ: