ש"ך על יורה דעה ערה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה ערה |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]


(א) שעשאה סתומה כו'. וכן אם הפסיק והניח פנוי במקום שאין בו פרשה או שכתב כדרכו ולא הפסיק בריוח במקום הפרשה פסולה. רמב"ם פ"ח מהל' ס"ת והב"ח כ' דדעת הטור דאם הניח פנוי במקום שאין צריך אינה פסולה בדיעבד דדוקא פתוחה שעשאה סתומה וסתומה שעשאה פתוחה פסולה ואין דבריו מוכרחים:


(ב) וי"א דמותר לתקנו כו'. ובלבד שלא ימעט הכתב בשביל ריוח שבין פרשה לפרשה כדאיתא בטור בשם הרא"ש מיהו דיעבד אינו מעכב אם מחק לפניו או לאחריו ומיעט הכתב עיין ב"ח וע"ל ס"ס רע"ט:


(ג) כי אין לו לחתוך את השם ולעשות נקבים ביריעה. לכאורה נראה שמטעם שאסור לעשות נקבים ביריעה אסור וכן משמע בעט"ז וא"א לומר כן דא"כ מאי איריא כשפוגע בשם אפילו תיבות אחרות ה"ל לאסור מטעם שגנאי הוא לעשות נקבים ביריעה ועוד דלשון הרא"ש בתשובה כלל ג' סי' ז' שכתב וח"ו לקדור את האזכרות כו' משמע דמטעם כבוד השם הוא דאסור וכ"כ בתשו' מהר"ל ן' חביב סימן ב' וז"ל ובודאי שלא אסר הרא"ש מטעם שנשאר פסול בס"ת אח"כ ואף כי השואל חשש אליו כנראה מלשונו שם שכ' לעשות נקבים ביריעות עם כל זה הרא"ש בודאי לא חשש אליו כנראה מלשונו כו' ולדעתי שמשום כבוד השם הקדוש אסר הרא"ש עכ"ל וגם דוחק לפרשו דהא דכתב הרב ולעשות נקבים ביריעה אתא לאפוקי אם מסיר הקליפה הדקה העליונה דהא כיון שהרא"ש אסר משום כבוד השם וכן הרב כ"ש שאסור להסיר הקליפה הדקה מהקלף כי אז נראה יותר בזיון וקרוב למחיקה וכ"כ מהר"ל ן' חביב שם לכן נראה שהרב כתב ולעשות נקבים ביריעה לאפוקי שאם היה השם כתוב מתחילה על מטלית שהיה דבוקה בנקב שאז מותר להסיר המטלית עם השם דדוקא כשחותך השם מהיריעה בענין שעושה נקב אז אסור דבזיון הוא לקדור השם אבל כשהוא כותב על המטלית שרי להסיר לצורך תיקון וכן צריך לפרש דברי הר"י בן הרא"ש שהביא הב"י ס"ס רע"ו וז"ל יריעה שהיו בה ב' אזכרות והא' מיותרת וקדרוה בענין שנשאר נקוב שם מוטב היה לסלקו מלקדור את האזכרות וכ"כ א"א ז"ל עכ"ל דלאיזה צורך כתב בענין שנשאר נקוב אם לא כדפרישית ודו"ק:


סעיף ב[עריכה]


(ד) ט' אותיות. ג"פ אשר כ"כ הרמב"ם וכב"י אפשר דלא פסול כששייר פחות מאשר אשר אשר ומ"מ יהיה כשיעור ט' אותיות קטנות אבל כשאין בו ט' אותיות אפי' קטנות אפשר דפסול נמי הוי דכל בציר שיור מט' אותיות קבלו דלא הוי שיור עכ"ל ומיהו יש פוסקים דסגי בריוח ג' אותיות ועיין דרישה מ"ש בזה:


(ה) לא יסור מדברי הרמב"ם בזה כו'. וז"ל הרמב"ם רפ"ח מהל' ס"ת פרשה פתוחה יש לה שתי צורות אם גמר באמצע השיטה מניח שאר השיטה פנוי ומתחיל הפרשה שהי' פתוחה מתחלת השיטה השניה בד"א שנשאר מן השטה ריוח כשיעור ט' אותיות אבל אם לא נשאר אלא מעט או אם גמר בסוף השטה מניח השטה שניה בלא כתב ומתחיל בפרשה הפתוחה מתחלת השטה השלישית. פרשה סתומה יש לה שלש צורות אם גמר באמצע השיטה מניח ריוח כשיעור ומתחיל לכתוב בסוף השטה תיבה א' מתחלת הפרשה שהיא סתומה עד שיצא הריוח באמצע ואם לא נשאר מן השיטה כדי להניח הריוח כשיעור ולכתוב בסוף השיטה תיבה א' יניח הכל פנוי ויניח מעט ריוח מראש שיטה ויתחיל לכתוב הפרשה הסתומה מהאמצע השטה שניה ואם גמר בסוף השטה מניח מתחלת שטה שניה כשיעור הריוח ומתחיל לכתוב הסתומה מאמצע השטה נמצאת אומר שפרשה פתוחה תחלתה בתחלת השיטה לעולם. ופרשה סתומה תחלתה מאמצע השיטה לעולם עכ"ל:

וכ' העט"ז ובצורה ב' שכ' הרמב"ם בפתוחה בד"א שנשאר מן השטה ריוח כו' נ"ל) דה"ה אם נזדמן לו כן בשיטה התחתונה שבסוף הדף שלא נשאר אלא מעט או שגמר בסוף השטה מניח שטה העליונה של ראש הדף שאחריו חלק ויתחיל לכתוב בב' שנמצא פנוי ביניהם שטה נ"ל ע"כ ולדעת הרא"ש זו היא סתומה ועיין עוד בטור וב"י דעת הרא"ש וש"פ מהו פתוחה או סתומה לדעתם ועיין ברמב"ם פ"ח מהס"ת שהאריך לבאר הפרשיות הסתומות והפתוחות. ועוד יש בטור וש"פ ענין אחר מפ' סדורה לא ראיתי להאריך בהם כי כבר ידוע המנהג אצל הסופרים והם יודעים ולומדים כדת מה לעשות ועי' בת' מהרש"ל סל"ז:


(ו) ומ"מ כו' כי יש גדולים כו'. בין שנמצא שינוי בצורות הפתוחות או הסתומות או שנמצא שינוי במה שמנה הרמב"ם שצ"ל פתוחה או סתומה ואינה פרשה כלל בכל ענין אין לפסול בדיעבד כיון שבקצת מקומות יש לגדולים סברות אחרות בזה א"כ אפילו במקום שאין נמצא חולק על הרמב"ם י"ל שאותה ס"ת היתה כתובה ע"פ איזה גדול שחולק על הרמב"ם וכן משמע בעט"ז שכתב וז"ל ומ"מ אם נמצאת ס"ת שאינה נכתבה כדברי הרמב"ם אין לפסלה כי כמה גדולי הפוסקים שיש להם דעות אחרות בפי' פרשיות סתומות או פתוחות ומחזקינן לאותו סופר שכתב על פי אחד מגדולי הפוסקים כו' עכ"ל וכן משמע בתשובת מהר"י מינ"ץ סי' ח' שכתב שם דכיון דמצינו מחלוקת באחד מהן איכא למימר ה"ה באחריני ע"כ נ"ל שאין לפסול שום ס"ת אם שינה בה סדר הרמב"ם כו' עכ"ל ומ"מ משמע דהיינו דוקא כשנמצאת ס"ת שאינה כתובה לפי דברי הרמב"ם דיש לתלות ולומר שנכתבה ע"פ איזה גדול אחר אבל אם ידוע שהוא טעות סופר שטעה ושינה מסדר הרמב"ם במקום שאין שום פוסק חולק עליו נראה דפסולה היא אף בדיעבד והכי דייק לישנא דהרב והעט"ז שכתבו ומ"מ אם נמצא ס"ת שאינה כתובה ולא כתבו כו' ומ"ה בדיעבד לא נפסל אם שינה מסדר הרמב"ם אלא ודאי כדפי':

תשובה אשר השבתי למהר"ר אליעזר יצ"ו על דבר הס"ת שראוי להיות בפ' צו וידבר ה' דכל חלב פתוחה כאשר היא בכל ס"ת ואינה פתוחה ורצית לפסלה הנה ברור הדבר דספרא דוקנא כתבה ע"פ הרמב"ם שמנה כל הפתוחות וסתומות דויקרא וכתב שם וידבר דזה קרבן וידבר דדבר אל אהרן וזאת תורת האשם וזאת תורת זבח וידבר דדבר אל בני ישראל המקריב וידבר דקח את אהרן כולן פתוחות והן ששה עכ"ל ולא מנה הך וידבר דכל חלב ש"מ דלאו פתוחה היא ואע"פ שהגמי"י כתבו שבדקו בכל ספרים הטובים ומצאו שתיהן פתוחות וסבורני שט"ס יש כאן ואע"פ שהחשבון מכוון מכל צד שמא גם הוא נכתב לפי הטעות עכ"ל מ"מ ודאי דלפי האמת אין טעות סופר בדברי הרמב"ם שהרי כתב והן ששה ואם כן הל"ל והן שבעה ועוד שכתב לבסוף מנין כל הפתוחות שנים וחמשים ולדבריו הל"ל שלשה וחמשים וכן כשכתב והסתומות ששה וארבעים סך הכל תשעים ושמונה הל"ל סך הכל צ"ט ודוחק גדול להגיה בכל המקומות וכן הכסף משנה שהיה גדול בדורו ואחרון השיג על הגמי"י בזה וכתב שטעות הוא ואין שם פרשה כלל וכן בספר מע"מ העתיק לשון הרמב"ם כמ"ש וכן בדקתי בכל החומשים הישנים והחדשים ובכולן אין שם פתוחה וכן בתיקונים שנדפסו באמשטרדם הסתומות והפתוחות ע"פ דברי הרמב"ם אין שם פתוחה וכן בחומשים עם המסורת וכן בהרבה ספרים ובאמת בדקתי בהרבה ס"ת ובכולם נמצאו שם פתוחה אבל בלתי ספק שהם נמשכו אחרי הגמי"י והאי ספרא נמשך ע"פ האמת אשר בדברי הרמב"ם ואי איישר חילי והיה יכולת בידי לבטל מנהג הסופרים הייתי מגיה כל הספרי תורות שבהם הפתוחות אבל כיון שכבר נהגו כך הסופרים ותפסו דברי הגמי"י שהעידו גם הם שבדקו מקדם בהרבה ספרי תורות ומצאום פתוחה אין לפסול אבל ודאי ס"ת זו שלכם היא כשרה וישרה וברורה תורת ה' טהורה:


סעיף ג[עריכה]


(ז) ובלבד שיהא אריח ע"ג לבינה. כלומר לבינה שיעור הג"ט ואריח הוא חצי לבינה נמצא הלבינה גדולה מהאריח כמו כן יש לכתוב כדמות אריח על גבי לבינה מיהו היינו בשירת הים אבל בשירת האזינו אין כותבין אריח על גבי לבינה אלא כל שיטה חלוקה לשתים כדלקמן סעיף ה':


סעיף ו[עריכה]


(ח) ולמטה ה' שיטין והתחלתן ויבא וידבר וכו'. וברמב"ם איתא ויבא לדבר אשר הזאת אשר כו' וכ' בספר מע"מ דף פ"א ע"ד ובטור הועתק זה בשבוש ונפלאתי על רמ"א ורמ"י שהאמינו למדפיסים ולא דקדקו אחריהם והעתיקום כמו שהוא בדפוסי הטורים עכ"ל ותימה אמאי לא קשיא ליה נמי הכי ברישא בשירת הים שכתבו למטה מהשירה חמשה שיטין והתחלתן ותקח סוס ויצאו ויהיו והדבר פשוט שהוא טעו' דאין שם תיבת ויהיו כלל במקרא גם א"א לכוון כך השורות במקרא ע"ש וברמב"ם איתא ותקח אחריהם סוס ויצאו ויבאו ע"ש ועיין עוד ברמב"ם כמה דינים ומנהגים בכתיבת ס"ת: