ש"ך על יורה דעה נד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה](א) י"א מכאן. והם אותן של צד הצואר לבד מאותן ב' צלעות קטנות הנחתכות עם החזה שנקראים חזה ולא צלעות עכ"ל ראב"ן דף נ' ע"ב.(ב) יש עוד צלעות קטנות. שלשה וכן משמע בתשובת הרשב"א סי' שצ"ו וחוליות הן י"ח ת"ה סי' קע"ז:
(ג) נשברו כו'. כתב העט"ז דלמאי דמחמרינן בסי' נ"ג בנשבר גף סמוך לגוף משום שמא ניקבה הריאה א"כ כ"ש בנשבר צלע אחד בעוף במקום שהריאה נחבאת שם יש להחמיר לענין מעשה דטריפה וכן משמע מדברי הרשב"א בת"ה דנשתברו צלעותיה גרע מנשבר הגף (ומביאו ב"י בסי' נ"ג) עכ"ד וכ"כ הב"ח ומשמע מדבריו שם דאפי' בבהמה טרפה אלא דמכשיר כשאין עוקץ בצלע הנשבר וכ' ומשמע ודאי דאפילו כשחזרו ונקשרו השברים אם רואים שהיה שם עוקץ טרפה אבל אם הוא ספק אם היה שם עוקץ כשר מטעם ס"ס (ול' הרוקח ס"ס שפ"ז נשבר הצלע ונכנס בחלל הגוף צריך לבדוק הריאה [כמו] גבי נפולה ע"כ) ואע"ג דאנן מטריפין בגף העוף אע"ג דליכא עוקץ מ"מ כיון דהיא חומרא כמ"ש בסי' נ"ג הבו לה דלא לוסיף עלה והיינו בגף העוף ממש אבל לא בצלעות כיון דבלא"ה משמע דיש לחלק דגף גרע מצלע וכמ"ש העט"ז ומ"מ נראה דבעוף אף הב"ח מודה דטריפה אפי בלא עוקץ וכדמשמע מדברי העט"ז ומ"מ צ"ע בדינים אלו מאחר שלא הזכירו הפוסקים הראשונים והאחרונים מזה) וכולם כתבו סתמא נשתברו צלעותיה כשרה:
(ד) ואם נעקרו מהחוליא כו'. ובה"ג דף קכ"ט ע"א מטריף בנעקרה צלע א' אע"פ שכל החוליא קיימת ויש לחוש לדבריו במקום שאין הפסד מרובה שכל דבריו דברי קבלה הם וכ"פ הב"ח אבל מ"ש הב"ח שגם בהפסד מרובה צ"ע הוא תימא דהרי כל הפוסקים הם להדיא נגד בה"ג וכן בש"ס ע"ש:
סעיף ב
[עריכה](ה) נשתברו כו'. וה"ה נעקרו וכן מוכח בש"ס (דף נ"ב ע"א) וכ"כ הרשב"א בתה"א דף מ"ז וכן משמע באו"ה כלל נ"ה דין ג':
(ו) צלעות הקטנות כו'. כלומר אפי' נשתברו צלעות גדולות ואין בה רוב והצלעות קטנות משלימות לרוב כשר וכן משמע בש"ס:
סעיף ג
[עריכה](ז) מהצלעות גדולות בו'. והאו"ה ומהרש"ל והב"ח והעט"ז מטריפין אף בצלעות קטנות כשנעקרה צלע וחצי חוליא:
(ח) אבל אם אירע כך. צלע עם חצי חוליא או חוליא כולה חסרה מתחלת בריית' כשר כמ"ש הרמב"ם דאבר שנאמר בו ניטל טרפה חסר כשר (ונתבאר לעיל סי' נ' סעיף ב') כ"כ בת"ה ומביאו בד"מ ותמה שם על הב"י שהביא דברי ת"ה כאן בסתם ולעיל סי' נ' פסק כהרשב"א מזה משמע דהא דכתב בהג"ה כאן חסרה כשר היינו לדינא וכמ"ש בד"מ בסי' נ' בשם או"ה דקי"ל כהרמב"ם וכ"כ מהרש"ל פא"ט סי' י"ז אבל שלא במקום הפסד מרובה יש להחמיר כדלעיל סי' נ' ס"ב בהג"ה וכ"כ בת"ח כלל פ"ז דין ה' דיש להחמיר:
(ט) וה"ה אם יתירה כו'. ז"ל ד"מ כתוב בת"ה סי' קע"ז אם נמצא בבהמה י"ב צלעות גדולות מכל צד כשרה וכן הגידו לי טבחים בקיאים שנמצא לפעמים בבהמות כן ואין פוצה פה ומצפצף רק קצת נמנעים מלאכול צלע יתירה מפני שקרובה לחלב הכליות כו' ובתשובת הרשב"א סי' שצ"ו בהמה שנמצאו בה ט"ו צלעות מצד א' ומצד א' כתיקונו כשרה דאף אי אמרינן כל יתר כנטול דמי צלע שנעקרה כשרה עד שיעקרו רובן עכ"ל משמע דאי הוה חוליא יתרת טרפה לסברתו דמטריף נחסר כמו בניטל ודוקא לדידן דקי"ל כל יתר כנטול דמי אף עוד אחרת עמו וכדלעיל סי' מ"א אבל הרשב"א מכשיר גם בזה שכתב בתשובה שם ועוד יש טעם אחר להכשיר שאני מפרש כל יתר כנטול דמי אינו אלא אותו היתר בלבד עכ"ל וא"כ לפי אותה סברא בכל ענין כשר ואע"ג דלא קיי"ל בפי' כל יתר כנטול דמי כפי' הרשב"א (כמו שנתבאר לעיל סי' מ"א ס"ק ט"ו) מ"מ כשר אם נמצא יותר מי"א צלעות וי"ח חוליות דהא כתבתי לעיל דקי"ל כהרמב"ם דחסר אינו כנטול דמי (ויתר כנטול היינו נחסר וק"ל) ואף לב"י דמחמיר כרשב"א דחסר כנטול מ"מ לרשב"א מותר מטעם אחר וא"כ לכ"ע שרי בכל ענין עכ"ל ד"מ ור"ל נהי דלעיל סי' נ' ס"ב קי"ל דשלא במקום הפסד מרובה יש להחמיר דחסר כנעול מ"מ הכא כיון דיש עוד סברא להתיר אין להחמיר (ולפ"ז אפילו נמצאו צלעות יתירות יתר על רובן כשר ופשוט הוא ודלא כהעט"ז וגם דבריו נראים כסותרים זה את זה בסעיף זה ובסעיף ה' ע"ש ועיין בל"ח סוף ד' ק"ד מ"ש עליו) והב"ח האריך בדברים אלו שלא לצורך ומתוך כך לא עמדתי על דעתו בכמה דברים שיצאו מתחת ידו ע"ש: