ש"ך על יורה דעה מז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה](א) כענף מן הבד. דוקא שיוצאים מן הקיבה או מן הקורקבן וניכר שהוא מעי יתר שדומה לשני מעיים יוצאין אבל יוצא מן הדקין כשר דכיון דמן הקיבה אינו יוצא רק מעי א' א"כ דק היוצא מן הדקין לא חשיב יתר כמ"ש בס"ק ז':
(ב) בין בעוף כו'. ואע"ג דבסעיף ב' מכשיר בעוף אם יצא ממנו כמה ענפים התם איירי שחוזרים ומתערבי' אל הדקין משא"כ הכא שהוא מובדל וכן משמע בעט"ז דבסעיף ב' מיירי שחוזרי' ומתערבי':
(ג) יש כרוחב אצבע שלם כשרה. וכתב הרוקח דה"ה ב' בית הכוסות או ב' קיבות היוצאים במקום אחד והדרי ערבי כרוחב אצבע כשרה:
(ד) וכן עיקר. בש"ע נרשם כאן ר"ן ובאמת כן הוא בד"מ אבל צ"ע דאדרבה דעת הר"ן כהרמב"ם שהעתיק המחבר דאפילו לא נתערב אלא משהו למעלה וכן למטה כשר וכ' שכן דעת הרי"ף וכן הובא בב"י וכ' שדבריו נכונים מאד וצ"ע:
סעיף ב
[עריכה](ה) אבל בעוף כו'. עיין ס"ק ב':
סעיף ד
[עריכה](ו) סניא דיבי. פירש"י הוא מחובר לדקין בכרס וסתום בראשו ול' סניא דיבי לפי שהוא מקום מאוס וכחוש שאפילו הזאבים שונאים אותו ואין אוכלין אותו ועיין בתשובת מבי"ט חלק א' סימן קנ"ט דף קע"ג ע"א:
סעיף ה
[עריכה](ז) הדרא דכנתא כו'. מהרש"ל שם חלק על דין זה וכתב שהוא נגד סעיף א' וכתב שהרא"ש בפסקיו (שכתב כמו בסעיף א') חזר ממ"ש בתשובות בדין זה וגם הב"ח והדרישה דחקו את עצמם ליישב הדברים ולפעד"נ דלק"מ דבסעיף א' דוקא בשני מעיים יוצאים טריפה וכן כשאינן מחוברים למטה ברוחב אצבע ומ"מ נכר ששני מעיים יוצאים כאחד טרפה אבל הכא הרי אינו יוצא רק מעי אחד רק שאח"כ רחוק מן הקיבה יוצא מעי קטן מן אותו מעי וכ"מ להדי' בתשו' ראב"ן סי' כ"א (שמשם מקור דין זה) דיש לחלק בהכי וז"ל שם והכשירו רבותי ר' קלונימוס בר' יודא ור' אליקי' בר' יוסף ואני אחריהם ושאר חכמי הקהל כי אמרו לא טרפו חכמי' אלא שני מעיים היוצאי' מב' מקומו' כעין בעוף שיוצאים מן הקורקבן ב' דקים א' הולך אל הזפק והשני הן הדקין אבל הכא דק היוצא מן הדקין הוא ואין זה כנגדו בעוף ושוב פעם אחת בא לפני ג"כ מעשה כזה והיה ר' שמואל חתני דן לפני בהלכה ואמר לי שאינו יכול ללמוד מהסוגיא לא איסור ולא היתר שהרי אינו יוצא ממקום א' וכלה עד כאצבע שיחזור ויערב בראשו האחד בדקין והשבתי לו אם היו שני דקין יוצאין ממקום א' אז היו צריכים לחזור עד כאצבע ולערב אבל באחד היוצא א"צ עכ"ל הרי דמחלק בהדי' בהכי וזהו דעת הרא"ש והטור והמחבר וכן משמע באו"ה כלל נ"ה דין ז' דמחלק כמו שכתבתי ומיהו כתב ראב"ן שם בתר הכי וז"ל והשיב לי כיון שפירשה יוצא משני מקומות וממקום אחד הוא הקיבה והתם האחד דרכו והב' שאין דרכו יתר הוא י"ל דמן הדקין אפי' א' יתר הוא ואמרתי בלבי אפשר דאסור ומצאתי פירוש כנגדן בעוף דלא כפי' רבותינו שפי' על הקורקבן אלא שני מעיים היוצאין מן המעי יוצאין מן הקורקבן כו' עד ועמדו דברי רבותי שהכשירו למעי אחד כאצבע היוצא עכ"ל מיהו רבותיו דפירשו על הקורקבן ע"כ לא ס"ל הכי אלא ס"ל דבב' דקין היוצאין הוי הא' יתר וכנטול דמי אבל בדק היוצא מן הדקין לאו יתר הוא אלא דלדול בעלמא וכה"ג אמרי' לקמן סי' נ"ה ס"ד גבי יתרת רגל והיינו דעת הרא"ש והט"ו והאו"ה וכן מבואר בתשובה מבי"ט שם דקי"ל כפסק זה דתשובת הרא"ש מ"מ במקום שאין הפסד מרובה יש לאסור בדק היוצא מן הדקין כדעת רבי שמואל חתנו וגם במרדכי כתב שפי' הרי"ף ור"ח חלוקים על הוראה זו ומ"מ מבואר דאף לראב"ן אינו כשר אלא בדק אחד יוצא מן הדקין אבל בב' דקין היוצאי' מן המעי טריפה:
(ח) כאורך אצבע כו'. וה"ה יותר וכן מבואר בתשו' הרא"ש ומביאו ב"י וע' בב"י וד"מ מ"ש בשם הכל בו: