רש"ש על המשנה/ערלה/א
רש"ש על המשנה מסכת ערלה פרק א
רש"ש על המשנה · מסכת ערלה · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
א[עריכה]
בתוי"ט ד"ה והחיצון פטור בירושלמי מפרש טעמיה [דר' יוסי] כו' את שהוא למאכל כגון הפנימי חייב כו' [כ"ה בר"ש] עי' בירושלמי ותראה שר' יוסי הוא אמורא בר זוגי' דר' יונה (לא ר' יוסי דמתניתין) ותרווייהו לפרושי טעמא דת"ק קאתו ובירושל' תמצא רבות מחלוקת ר' יוסי ור' יונה ריש חלה. ודברי הר"ש צע"ג:
ב[עריכה]
והנוטע בספינה. לכאורה לדעת ר"י בפ"ב דחלה מ"ב ה"נ בעינן שהספינה גוששת והרמב"ם שם פסק כוותיה בפ"א מהל' תרומות הכ"ג וכאן בפ"י מהל' מע"ש העתיק המשנה כלשונה. וכן הש"ע בסי' רצ"ד סכ"ו. ואין לחלק דשאני ערלה דנוהגת אף בח"ל. או דמיירי בעפר הארץ. מ"מ לר"י כיון דבאינה גוששת אינו יונק מן הארץ ה"ל כתלוש:
ג[עריכה]
נעקר הסלע מצידו או שזעזעתו (ר"ל להסלע) המחרישה או שזעזעו (ר"ל בידים והכינוי בזה שב ג"כ על הסלע הנזכר) ועשאו (ר"ל להסלע) כעפר והוא שנתפרר ונתפרך חלקיו לגרגרים דקים כמו אם יוכל איש למנות את עפר הארץ שתהא"ש (שטוי"ב) ולכן אין השרשים נאחזין ונסתבכין בהם יפה ואפשר שימות האילן כנלע"ד:
ד[עריכה]
רג"א משום ר"א ב"י איש ברתותא. בפ"ג דטבו"י מ"ד איתא דאמר איש ברתותא משום ר' יהושע. ור"ג ור"י היו בדור אחד כעין חבירים עי' ברכות (כ"ח) וא"כ לא יתכן שיאמר ר"ג משום תלמיד ר"י. וראיתי במשנה שבגמרא הגי' רשב"ג וכן במשניות דפוס קטן ונכון:
ה[עריכה]
בתוי"ט ד"ה סיפוק הגפנים כו' וז"ל הר"ש כו' ושייך לשון ספוק כו' כדתני בפ' לולב הגזול כו' ספקה בחוט [כ"ה בר"ש]. היא משנה ברפי"ב דפרה. אבל כן דרך הראשונים כמו שהבאתי בס"ד (בתמורה י"ט ב'):
ח[עריכה]
ומותרין ברבעי. פי' הרמב"ם מפני שהוא כמע"ש ולא יתקדש בו אלא הראוי לאכילה. ואפ"ה אסורים בנזיר. וא"כ יקשה מדוע הני דמשנה דלעיל שרו אף בנזיר ופי' שם הטעם דאינם מאכל. וצ"ל דאינם מאכל פירושו שאינם נאכלים כלל וא"ר לאכילה (והם הנמנים במשנה זו) פי' אם יש להשיג דב"א אינם אוכלין אבל ע"י דוחק נאכלים. עי' נזיר ר"פ ג' מינים וברמב"ם פ"ה מהל' נזירות ה"ב (וכן יש לכוון שינוי הלשונות שבהרע"ב. ותוי"ט ל"ד במה שהעתיק כאן לישנא שכתב הרע"ב לעיל) אך לפ"ז יקשה מהא דמע"ש נוהג בכרשינים בפ"ב דמע"ש מ"ד ולשון הרמב"ם שם ואינם מאכל אדם. והרע"ב הוסיף עליו אלא מדוחק כו' וצ"ע: