רש"ש על המשנה/יבמות/ג
רש"ש על המשנה מסכת יבמות פרק ג
<< · רש"ש על המשנה · מסכת יבמות · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
א[עריכה]
במשנה ר' אליעזר אומר בש"א כו'. נראה דצ"ל אלעזר בל"י עי' לקמן (כח) מדסיפא ר' אלעזר כו'. וכן בעדיות פ"ה מ"ד וה' נפל ט"ס זה כ"מ שם דבתחלה סדר מה שאמר ר' יהודה מקולי ב"ש ואח"כ דר' יוסי ואח"כ דר"ש (כהנ"א כדמוכח פ"ג דידים מ"ה) ואח"כ דר"א וע"כ הוא ר' אלעזר בן שמוע שהיו כולן חברים משא"כ ר' אליעזר שהיה בדור שלישי לפניהם והסה"ד ל"ד בזה: שם בתוי"ט ד"ה רא"א כו' ופירש"י כו' ובכה"ג אמרינן בפרק דלעיל קדמו וכנסו כו'. משם אין ראיה דהתם השתא ודאי אינה אסורה לו דלאו אשת אחיו היא וכמו שפרש"י התם אבל הכא גם עתה בספק איסור עומדת. אולם זה ידעינן מסברא דמשום ספק זה אין מוציאין מידו בדיעבד כדאמרי' שם ואפי' שניהם כהנים ומשום קנסא ל"מ מידו כיון דא"ל דבהתירא נסיב היינו ראשונה כמו דהתם אמרי' נמי כל חד וחד אימור דידיה קא מיתרמי ליה ועמש"כ שם. אח"ז מצאתי בתור"ע שהעלה דברי רש"י בצע"ג ולעד"נ כמש"כ:
ד[עריכה]
בתוי"ט ד"ה או אשה ובתה דהני שכיחי טפי כו' מבתו ובת בתו כו' וה"ה לכל העריות. הן רבים מתקשים בהבנת דבריו ונ"ל כוונתו דהוא ז"ל סובר בטעמא דר"ש דס"ל זיקה דאורייתא כמש"כ בסמוך דל"ת כו' דוקא כו' ובשאר עריות מודה דא"ז אלא מדרבנן מוכח להדיא דקמ"ל דזיקה דאורייתא בכל העריות וכ"כ לקמן במ"ז בדבור היתה אחת איסור מצוה וכ"כ הנ"י בטעמא דר"ש דס"ל דמדאורייתא זיקה ככנוסה דמיא כו' ע"ש ולהכי לר"ש אם היתה בתו נשאת לאחיו ולאח השני נכרית ומת הנשוי בתו תחלה ונמצאת זקוקה להנשוי נכרית לבדו ונעשית הנכרית צרת בתו בזיקה ואח"כ מת הנשוי נכרית אשתו פטורה אף מן החליצה דהויא צרת בתו בזיקה וזיקה דאורייתא לר"ש אבל באמת דברי הנ"י ודבריו דחויים במחכת"ה דזוהי סברת ר' אושעיא לעיל (יח ב) דס"ל לר"ש דזיקה דאורייתא אבל הרי איתותב שם ולמסקנא ס"ל לר"ש אין זיקה כלל לפי' הא' בתוס' שם (יט ב) ד"ה ר"ש: שם ד"ה איסור מצוה כו'. ולא אתי למישרא אחות זקוקה דעלמא. ר"ל לייבם ובנפלו לפני אח אחד מיירי כנ"פ בכוונת לשונו שהוא לשון רש"י והמהרש"א השיא דברי רש"י לכוונה אחרת רחוקה והתור"ע הגיה בדברי התי"ט לל"צ:
ו[עריכה]
במשנה בסיפא עשה בה מאמר ומת נכרית חול"מ. לכאורה תיבת נכרית מיותרת דהא בה קיימינן וכה"ג הקשו התוס' לעיל (יח) ד"ה מיאנה על פרש"י דשם. ונ"ל דהתנא רמז לנו בזה דאם להנשוי נכרית עוד אשה אחרת יחלוץ לה ולא לבעלת המאמר משום דהיא נראה כצרת ערוה עי' (כו ב) תד"ה חליצה פסולה ובזה יש ליישב ג"כ קושיית המהרש"א. ודע דלפי דמסקינן לקמן (בע"ב) לרבא ה"ה אע"ג דל"ע בה מאמר חול"מ (ודברי הנ"י בכאן תמוהים) ולא נקט מאמר אלא לאפוקי מב"ש ותמיהני על התוס' (יח) ד"ה והאי דמשמע מדבריהם דלא נשנית מאמר אלא ב"פ. ואולי משום דמעיקרא שייר התנא משנה דלעיל כדאמרי' בגמרא וא"כ לא נשנית מאמר רק פעמים ולמש"כ בתחלה יתיישב גם זה: שם בתור"ע אות ל"ז תמה על תמיהתם מדבריהם לעיל (יח) ע"ש. ולי אין כאן תימה כלל דמ"מ יקשה לר"נ זאת אומרת דקאמר דדלמא מסברא ל"א דיש זיקה וא"כ מתניתין אתי לאפוקי מב"ש:
ז[עריכה]
תוי"ט ד"ה גירש א' כו' וכתבו התוס' וא"ת כו' אבל כשהוא חי לא ע"כ. נ"ל דהתוס' ס"ל דגם לר"א אסורה אפי' לא ייבם המגרש (ודלא כרש"י) וכדמסקינן לרבא לקמן בלא גירש דאף דלא כנסה אסורה אלא דר"א לפום פשטא דמתניתין דמשמע כר' ירמיה הוסיף לאסור אף בגירשה ועי' מהרש"ל ודלא כהמהרש"א. וטעם רש"י נראה משום דס"ל דבלא כנס אין סברא לאסור רק לדברי רבא ההכרח לומר כן אבל לר"א דאין הכרח הניח על הסברא וכיון דהלכה כרבא א"כ אסורה אף בלא כנס והתוי"ט ל"ד במש"כ דדעת רש"י דוקא בכנס ועי' בהגר"א סי' קע"ה ס"ק י"ח:
י[עריכה]
בתורע"ק אות ל"ט אע"ג דאין אשה מתעברת מב"ר. לכאורה תמוה מאין לו להש"ס דמיירי בבתולות. אח"ז מצאתי להתשב"ץ קטן סי' תנ"ג שעמד בזה ולגי' ר"ת י"ל דהקושיא היא לפי אוקימתא דשופעת והיינו מתוך ג' עד לאחר י"ב וא"כ ודאי לא נבעלו בנדתן. אך לפ"ז אין הכרח לאוקמה כר"א עי' תד"ה באיסור ב"א וא"כ מאי פריך כ"כ בפשיטות ל"ב הויין עפרש"י וראיתי בהגהת הגר"א ז"ל שמחק מן מלת אלא כו' עד א"ל רבא כו' וכוון למש"כ ואין לומר דהקושיא היא מאי איריא דקתני סיפא ואם היו קטנות כו' ליפלוג וליתני בגדולות גופייהו דאם היו בתולות מותרות דע"ז לא משני שפיר: