רש"י על קהלת א יז
<< | רש"י על קהלת • פרק א' • פסוק י"ז | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות • לגרסת רש"י מנוקד ומעוצב
וָאֶתְּנָ֤ה לִבִּי֙ לָדַ֣עַת חׇכְמָ֔ה וְדַ֥עַת הוֹלֵלֹ֖ת וְשִׂכְל֑וּת יָדַ֕עְתִּי שֶׁגַּם־זֶ֥ה ה֖וּא רַעְי֥וֹן רֽוּחַ׃
"ואתנה" עכשיו את לבי לדעת את טיב "החכמה" מה סופה, ואת טיב "ההוללות והסכלות". והוללות = שיעמום וטירוף הדעת, לשון ערבוב, כמו (ישעיהו א): "מהול במים". וסכלות = שטות.
"ידעתי" עתה שגם החכמה יש בו שבר רוח כי -