רש"י על משלי לא טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | רש"י על משליפרק ל"א • פסוק ט"ז |
א • ב • ג • ד • ה • ו • ח • י • יא • יג • יד • טו • טז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כז • כח • כט • ל • לא • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


משלי ל"א, ט"ז:

זָמְﬞמָ֣ה שָׂ֭דֶה וַתִּקָּחֵ֑הוּ
  מִפְּרִ֥י כַ֝פֶּ֗יהָ נטע נָ֣טְעָה כָּֽרֶם׃


לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"זממה שדה" - זממה בזמם וברסן את עשו, (בראשית כה): "איש שדה".

"ותקחהו" - מן העולם להאבידו.

"מפרי מעשיה נטעה כרם" - ישראל, לקיימם לחיי העולם הבא.