רש"י על הרי"ף/ברכות/פרק ב

דף ז עמוד א

היה קורא בתורה — בפרשת קריאת שמע.

והגיע זמן המקרא — זמן קריאת שמע.

בפרקים — לקמן מפרש להו.

שואל בשלום אדם שראוי לכבדו ומשיב לו אם הקדים לו שלום.

ובאמצע^ר0131) — הברכה או הפרשה.

מפני היראה — אדם שירא מפניו פן יהרגנו, אבל לא מפני הכבוד.

גמ'. ככתבה — בלשון הקודש.

שלא יקרא למפרע — כגון בשעריך^ר0132) בתיך^ר0133 מזוזות.

ובדלי"ת — ולא בחי"ת, כי כל מה דאמר אח בלא דלי"ת לא משמע מידי, ומה בצע במה שמאריך? אבל בדלי"ת יאריך עד שיעור שיחשוב בלבו יחודו בשמים ובארץ ובארבע רוחות.

ובלבד שלא יחטוף בחי"ת — שלא ימהר בקריאת החי"ת בשביל אריכות הדלי"ת, פן יקרא אותה בחטף בלא

הערות ושנויי נוסחאות

הערה ר0131): באמצע (בלי ו'). ב"ח.

הערה ר0132: ובשעריך. ב"ח.

הערה ר0133: צ"ל ביתך.

דף ז עמוד ב

פתח ואין זה כלום.

עד על לבבך בעמידה — אפילו לבית הלל דאמרי: עוסקין במלאכתן וקורין, מהלכין^ר0141 וקורין, מודים הם שצריך לעמוד עד המקרא הזה, לפי שעד כאן מצות כוונה.

לא שאם היה יושב עומד — אלא קורא מיושב.

בפסוקא קמא צערן — אם תראה אותי מנמנם, צערני עד שאנער יפה בפסוק ראשון.

פרקדן — שוכב על גבו ופניו למעלה.

לייט אמאן דגני אפרקיד — כי שמא יתקשה אברו מתוך שנתו וייראה לרבים.

מיגנא — כלומר לישן.

כי מצלי — כשהוא מוטה על צידו, שפיר דמי.

אבל מיקרי קריאת שמע אפילו מצלי נמי אסור — לפי שמקבל עליו עול מלכות שמים דרך שררה ודרך גאווה.

אחאי תנא דבי רבי חייא — שהיה שונה בבית רבי חייא.

ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל — שהוא חובה לכל אדם, והן כ"א ימים לכל שנה.

פוסק — לשאלת שלום.

חדלו לכם מן האדם — כשיש לכם לעסוק בכבוד המקום^ר0142

הגהות הב"ח

הערה ר0141: ומהלכין. כצ"ל.

הערה ר0142: אל תתעסקו בכבוד אדם.

דף ח עמוד א

פתח ואין זה כלום. דאי לאו הכי, למה לו לחדול?

אבל כשאינו משכים לפתחו — אלא שדרך הילוכו פגע בו בדרך, שרי לו לשאול בשלומו.

צדק לפניו יהלך — והיא תפילתו, שמצדיקתו לבורא; והדר "וישם לדרך פעמיו", לדרכי חפציו.

וה' אלהים אמת — לכך אין מפסיקין בין אני ה' אלהיכם ובין אמת.

עול מלכות שמים — בפרשה ראשונה יש בה קבלת עול מלכות שמים.

כאלו הקריב זבח בלא נסכים — שחייבה התורה להקריב עמה, שנאמר: ונסכו רביעית ההין. אף זה הקורא ואינו מניח תפילין, אינו גומר את המצוה.

יפנה — לנקביו.

בעידן צלותא —

דף ח עמוד ב

שלא יהא עובר זמן תפילה. והני מילי בקריאת שמע, שזמנה קבוע.

מתני'. ולא דקדק באותיותיה — להפרידן, כמו שמפרש בגמרא.

גמ'. כדברי שניהם — רבי יהודה ורבי יוסי.

ליתן רווח בין הדבקים — כגון תיבות המדובקות זו לזו אם אינם מפרידן, כשהתיבה שניה היא מתחלת באות שהתיבה שלפניה היא נגמרת בה, אז הוא קורא אותם שתי אותיות כאחת, אם אינו מתעסק^ר0161 ליתן רווח ביניהם, כגון "בכל לבבך", "על לבבכם", "ונתתי עשב בשדך" וכי האי גוונא.

צריך להתיז למען תזכרו — שלא יהא נשמע כמו תשכרו, על מנת לקבל שכר.

צריך להתיז כי לעולם חסדו — דלא לישתמע כל עולם. וכן צריך להתיז ס' של "חסדו".

וכורכין את שמע — כלומר מדביקין, ולא היו מפסיקין בין "אחד" לבין "ואהבת", וצריך להאריך ב"אחד" כדי להפסיק בין קבלת עול מלכות שמים לדברים אחרים, דפסוק שני לשון צוואה הוא.

רבי יהודה אומר מפסיקין היו — אלא שהיו שותקין ולא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

קץ הימין — שיחזור ימינו שהשיב אחור מפני אויב.

ציקי קדירה — עיסה שמכסין בה את הקדירה, שתהא שואבת הזוהמא.

חוזר לראש — לתחילת הפרק, וכגון שיודע שבזה הפרק טעה ודילג, ואינו יודע באיזה מקום טעה.

בין פרק לפרק — שיודע שגמר פרשה וצריך להתחיל אחרת, ואינו

הערות והגהות

הערה ר0161: נ"ב מתכוין, ותיבת מתעסק נמחק. ב"ח.