רש"י על דניאל ט ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

| רש"י על דניאלפרק ט' • פסוק ז' |
א • ב • ד • ה • ז • ט • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


דניאל ט', ז':

לְךָ֤ אֲדֹנָי֙ הַצְּדָקָ֔ה וְלָ֛נוּ בֹּ֥שֶׁת הַפָּנִ֖ים כַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה לְאִ֤ישׁ יְהוּדָה֙ וּלְיֹשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלַ֔͏ִם וּֽלְכׇל־יִשְׂרָאֵ֞ל הַקְּרֹבִ֣ים וְהָרְחֹקִ֗ים בְּכׇל־הָֽאֲרָצוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הִדַּחְתָּ֣ם שָׁ֔ם בְּמַעֲלָ֖ם אֲשֶׁ֥ר מָֽעֲלוּ־בָֽךְ׃


"לך ה' הצדקה" - כלומר משפטיך ופורענות שהבאת עלינו הדין והצדק עמך

"ולנו בושת הפנים" - כדי אנו להתבייש על המאורע לנו כי אנחנו גרמנו לעצמנו

"כיום הזה" - כאשר אנחנו רואים היום