"ויסב את שמו יהויקים" - כך דרך המלכים והשרים שמכנים למשרתיהם שם שהם רוצים דוגמא (בראשית מ"א) ויקרא פרעה שם יוסף וגו' וכן (במדבר) ויקרא משה להושע בן נון יהושוע וכן (דנייאל א) וישם שר הסריסים שמות וגו' והכל כדי להודיע שהוא מושל בו לכנות לו שם כרצונו
"ויסב את שמו יהויקים" - למה קרא שמו יהויקים למעלה מפורש כי לאחר שהרג פרעה יאשיהו המליך מלך והעניש' למס עובד
"עליו עלה נבוכדנאצר" - כי לא יכול פרעה לצאת מארצו כמו שכתוב (במלכים ב' כד) ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת כל אשר למלך מצרים שנצח בשנה הרביעית בכרכמיש של נהר פרת כמפורש (בירמיהו מה)
"להוליכו בבלה" - ולא הוליכו לאשור אלא בדרך מת והשליך נבלתו וכן ניבא (ירמיהו כ"ב) קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים והיכן קבורת חמור במעי הכלב וכן מוכיח (במלכים ב כד) וישכב יהויקים עם אבותיו ולא כתב ויקברהו
"ומכלי בית ה'" - ומקצת כלי בית ה' ועל זה נתנבא (ירמיהו כו) כי כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל על הכלים הנותרים וגו' ומקשה בסדר עולם בשנת שלש למלכות יהויקים מלך יהודה ויתן ה' בידו וכאן מוכיח שהיה בי"א למלכות ומה ת"ל בשנת שלש למרדו שנאמר (במלכים ב כד) ויהי לו יהויקים עבד שלשה שנים וישב וימרוד בו שלשה שנים ובשנת שלשה למרדו עלה עליו והוא שנת שמונה לנבוכדנאצר דאמר מר שנה ראשונה כבש נינוה שניה כבש יהויקים ושלשה שנים מרד בו והוא לא מלך כי אם בשנת ארבע ליהויקים שנאמר (ירמיהו כ"ה) בשנת הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשונה לנבוכדראצר
"עם כלי חמדת בית ה'" - דברים החמודים אותם לקח והשאר הניח עד גלות צדקיהו אז לקח הכל עמו במלכים ב (מלכים ב כד) מפורש שיצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל וגו'
"וימלך את צדקיהו אחיו" - אחיו של יהויקים וכן (במלכים ב' כ"ד) וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו ויסב את שמו צדקיהו דודו של יהויכין
"ויעש הרע" - מהו הרע שלא נכנע לפני ירמיהוו הנביא מפי ה' כמפורש (בירמיהו ל"ח) ויאמר ירמיהו אל צדקיהו כה אמר ה' אלהי צבאות אלהי ישראל אם יצא תצא וגו' עד אני דואג את היהודים וגו' וחוץ מחטא זה לא חטא אלא בזה שלא שמע לדברי נביא מפי ה' ושעבר על שבועת נבוכדנאצר אבל בתועבותיו והנמצא עליו על יהויקים לא הרע לעשות מפי ר' אליעזר ב"ר משלם זצ"ל
"אשר השביעו באלהים" - כמפורש (ביחזקאל י"ז) אמר נא לבית המרי וגו' וכל הפרשה נאמר על יהויכין וצדקיהו (שם) ויקח מלכה ושריה ויבא אותם אליו בבלה זה יהויכין וסיעתו (שם) ויקח מזרע המלוכה ויכרת אתו ברית זה צדקיהו
"וישלח ה'" - כל זה צדוק הדין שלא תאמר לא התרה בהם לשוב מדרכיהם הרעים אלא לאלתר ויטרוף לעד אפו לכך נאמר וישלח ה' אלהי אבותיהם עליהם ביד מלאכיו והתרה בהם לשוב מרעתם ולא פעם אחת בשנה או בחודש אלא בכל יום ויום השכם ושלוח
"כי חמל על עמו" - ולא חפץ במיתתן
"ועל מעונו" - על דירת בית המקדש שאפילו מלך בשר ודם חומל על עמו ועל בית מדורו מלהחריבם
"ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים" - בשלוחי הקדוש ברוך הוא
"ובוזים דבריו" - של הקב"ה שודאי הדין עמו שאפילו שלוחי בשר ודם אין מבזין אותן ויראים לעבור על צוויו בין לרע בין לטוב ועמו בזו דבריו והלעיבו ותעתעו בנביאיו כל כך וגו'
"ויעל עליהם את מלך כשדים" - שהם אומה שפלה שנאמר (ישעיהו כג) הן כשדים זה העם לא היה וכאן נתקיים (דברים ל"ב) הם קנאוני בלא אל וגו' עד בגוי נבל אכעיסם
"ויהרוג בחוריהם בחרב בבית מקדשם" - והושב להם גמולם שכתוב להם (פסוק י"ד) ויטמאו את בית ה' ונתקיים מה שאמר (יחזקאל ט') והכו אל תחוס עיניכם וגו' עד צאו ויצאו והכו בעיר
"ולא חמל על בחור ובתולה זקן וישש" - מה שאין כן מנהג אנשי חיילים כשנוצחים במלחמה והורגים אנשי המלחמה אבל על זקן בחור ובתולה חומלים ומתמלאים רחמים וגם נבואת משה רבינו ונתקיימה נבואות משה רבינו (דברים לב) מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה גם בחור וגו'
"ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלוך מלכות פרס" - ולמה עד מלכות פרס כי עד מלכות פרס עד אותו הזמן לא נתפייסה הארץ את שבתותיה והוא שכתוב (ויקרא כו) כל ימי השמה תשבות
"עד רצתה הארץ את שבתותיה" - כי קודם לכן לא רצתה הארץ שבתותיה
"כל ימי השמה שבתה למלאת שבעים שנה" - של שמיטה ויובל שבטלו ישראל בארץ וכנגדן גלו שבעים שנה אותן שבעים שבתה ארץ ישראל שנים שהכעיסו ישראל בארצם ארבע מאות ושלשים שנה מהם ג' מאות ותשעים משנכנסו לארץ עד שגלו ממנה עשרת השבטים ואתה מוצא אותם מפורשים מאתים וארבעים ושלשה משמלך ירבעם עד שהגלה הושע בן אלה ובימי שפוט השופטים שהכעיסו קי"א שנים והשאר סתומים הוא שנאמר (ביחזקאל ד') ואתה שכב על צדך השמאלי ושמת את עון בית ישראל וגו' שלש מאות ותשעים יום וגו' וכלית את אלה ושכבת על צדך הימני שנית ונשאת את עון בית יהודה ארבעים יום יום לשנה מלמד שחטאו בית יהודה משגלו עשרת השבטים עד שחרבה ירושלים ארבעים שנה כיצד עשרים ושתים של מנשה כדכתיב (מלכים ב' כ"א) ככל אשר עשה אחאב ואחאב מלך כ"ב שנים ול"ג עשה תשובה הרי נ"ה מלך ושתים דאמון וי"א דיהויקים הרי ל"ה שנה ונבואה זו נאמרה ליחזקאל בשנה החמישית לצדקיהו הרי ארבעים סך כולם מישראל ויהודה ארבע מאות ושלשים הרי לארבע מאות שנה ס"ד שמיטין ויובלות ל"ה שנים הרי ה' שמיטין הרי ס"ט ושנת היובל האחרונה נחשבה להם לעון שהרי בעונם גלו ממנה הרי שבעים שנה מקודשים של שמיטה שלא שמטום ישראל לפיכך גלו שבעים שנה לקיים מה שנאמר (ויקרא כ"ז) אז תרצה הארץ את שבתותיה כך מפורש בסדר עולם וכאן מסיים בזה דברי הימים לפי שאמר למלאות שבעים שנה הוצרך לומר כאן פסוקים אלו ושל עזרא (תחלתו) להודיענו כשכלו אותן שבעים שנה היאך חזר הגלגל שחזרו לארצם לכך הוצרך לומר כאן בשנת אחת לכורש מלך פרס עד מי בכם מכל עמו ויעל ולכך נוספת וי"ו זו של ובשנת לפי שספר דנייאל מפסיק בנתים שהרי ספר עזרא משוך וסדור אחר ספר דנייאל והך וי"ו מוסב מזה לזה
"כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ" - שאני מושל מלך על כל ממלכות
"והוא פקד עלי" - והוא צוה עלי על ידי ישעיהו לבנות לו בית בירושלים שנאמר (ישעיהו מ"ד) האומר לכורש וגו' כה אמר ה' למשיחו לכורש (שם מ"ה) וכבר נאמרה לו נבואה זו של ישעיהו
"אשר ביהודה" - ירושלים במדינות יהודה
"מי בכם מכל עמו ה' אלהיו עמו ויעל" - כך היה הכרוז על המדינות מי בכל עמו של הקב"ה יבוא לבנות ביתו אשר בירושלים
