רש"י על דברי הימים ב לא
<< · רש"י על דברי הימים ב · לא · >>
פסוק ב (כל הפסוק)
פסוק ג (כל הפסוק)
פסוק ד (כל הפסוק)
פסוק ה (כל הפסוק)
"וכפרץ הדבר" - מפי המלך לתת מנת לכהנים והלוים הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש דבש תמרים
"וכל תבואה שדה" - וכל אלו לא מתבואת השדה הם אלא כך מפורש במסכת נדרים בפרק הנוד' מן הירק הנודר מן הירק מותר בדלועים מתיב רב יוסף וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל וגו' ואי אמרת דגן כל דמדגן משמע מאי וכפרוץ וגו' אמר אביי לאתויי פירות האילן וירק עד אמר רבא תבואה לחוד ותבואת שדה לחודפסוק ו (כל הפסוק)
"ומעשר קדשים המקודשים לה'" - המעשר מן המעשר שהלוים נותנים לכהנים
"ויתנו ערמות ערמות" - (הויפע"ן בל"א) דוגמא (שיר השירים ז') ערמות חטיםפסוק ז (כל הפסוק)
פסוק ח (כל הפסוק)
פסוק ט (כל הפסוק)
פסוק י (כל הפסוק)
"ויאמר אליו עזריהו" - הוא היה בימי עוזיהו
"מהחל התרומה לביא" - אכלנו אכול ולא אכילת עראי אלא אכול ושבוע והותר ומה שאתה מתמה על שאכלנו ד' חדשים ואעפ"כ ערמותיהם כל כך גדולות זה הדבר כי ברך ה' את עמו ונתן להם תבואות הרבה לפיכך הרבה התרומות והמעשרות שלנו
"והנותר" - מן אכילתנו זה
"ההמון הזה" - אשר אתה רואה ערמות ערמותפסוק יא (כל הפסוק)
פסוק יז (כל הפסוק)
פסוק יט (כל הפסוק)
"אנשים אשר נקבו בשמות" - למעלה (פסוק י"ב) כנניהו ואחיו היו ממונים עליהם לקבל המנות התרומות והמעשרות מאת ישראל לתת המנות לכל זכר בכהנים ולוים
"לכל זכר בכהנים" - וגם לכל נשיהם בניהם ובנותיהם ומה שאמר כאן לכל זכר משום רבותא שאפי' לזכרים קטנים היו מספיקין כדלעיל (שם) לזכרים מבן שלש ומעלה וכל שכן שהיו מספיקין לנשיהם ולבניהם ולבנותיהם
<< · רש"י על דברי הימים ב · לא · >>