רש"י על בראשית רבה/לט/יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | רש"י על בראשית רבה • פרשה לט | >>
א • ג • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • טו • טז • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

תני אלו ברכות ששוחה בהן ראשונה תחלה וסוף ובמודים תחלה וסוף. לפי שכן דרך בני אדם בנוהג שבעולם אדם בא לפני מלך בשר ודם מיד הוא כורע ומשתחוה בא לפרוש הימנו משתחוה והולך לו אבל כל זמן שמדבר עמו אין משתחוה לו על כל דבור ודבור שנראה כיוהרא וכ"ש לפני הקב"ה לפיכך בברכה ראשונה שוחה תחלה וסוף ובמודים שהיא אחרונה שוחה תחלה וסוף ולא אחרונה לכולן שעדיין יש שים שלום שבה הוא פורש ופוסע לאחוריו כבשר ודם שפורש מן המלך אבל אחרונה היא לשאר וכל זמן שמתפלל אין כבוד להשתחוות בכל פעם ופעם בכל ברכה וברכה הוא שאמרו כאן ומי שהוא שוחה על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה:

כהן גדול. סוף כל ברכה שוחה והמלך תחלת כל ברכה וסוף כל ברכה:

כל משפחות האדמה. הדא הוא דכתיב ויודע הדבר למרדכי ויגד וגו' מרדכי מהול אחשורוש ערל וכי מה איכפת ליה אם מבקשים לשלוח בו יד ולמה חס עליו אלא אמר כלום יעקב לא ברך את פרעה כלום יוסף לא גילה את חלומו כלום דניאל לא גילה לנבוכדנצר את חלומו אף אני אעשה כן:

הם נשאלין לנו ואנו מגלין להן. ויגד לאסתר המלכה:

רבי נחמיה אומר. לכך הגיד שאמר מרדכי בעצמו אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו ונברכו בך כל משפחות האדמה ובאיזה דבר הן צריכים לנו אם לעתר הן צריכים לנו אינון עתירים מינן. אם תאמר בעושר והלא הן עתירים ממנו אלא לשאלה כשהן נכנסין לצרה הן שואלין מכאן שמצוה לגלות מיד ויגד: