רש"י על בראשית רבה/כב/ו

<< | רש"י על בראשית רבה • פרשה כב | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • 

לדף המדרש • לכל הפרשה במדרש

וישע ה' אל הבל ואל מנחתו נתפייס ממנו ואל קין ואל מנחתו לא שעה לא נתפייס ממנו:

ויחר לקין מאד ויפלו פניו נעשו כאור. נעשו פניו כאורים כמה דתימא נחר מפוח (ירמיה ו) וכתיב והעצמות יחרו (יחזקאל כ"ד):

אם תטיב שאת אני מוחל לך על עונותיך. שאין שאת האמור כאן אלא לשון מחילה כמה דתימא שא נא ואם לאו חטאו של אותו האיש גדוש ומגודש. ס"א כלומר יתמלא סאתו ושאת לשון סאה דבר שיש בו משא כמה דאת אמר (תהלים לח) כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני ע"כ:

אשריו לאדם שהוא נשאוי על פשעו ולא פשעו נשאוי עליו. ס"א מתנשא ומתגבר על יצרו עד כאן. לכך נאמר אם תטיב שאת אם תטיב תנשא על פשעך ואם לא תטיב פשעך נשאוי עליך לכך נאמר אם תטיב שאת:

ס"א חטאת רובצת אין כתיב כאן דלאחר חטאת שהוא לשון נקבה יתכן לומר רובצת ולא כתיב אלא רובץ לשון זכר עד כאן:

בתחלה הוא תש כנקבה. דכתיב חטאת:

ולבסוף מתגבר כזכר. דכתיב רובץ:

כחוט של כוביא. עכביש:

אמר רבי תנחומא בר מריון כלבין ברומי ידעין למשתדלא. לפתות. כי יפתה איש בתולה מתרגמינן ישדל כמו כן פתי את אישך מתרגמינן שדיל:

אזיל קמי פלטירא ועביד גרמיה מתנמנם ומריה פלטירא מתנמנם והוא שמיט עיגולא לארעא ועד דאינון מצמתון הוא משכח ספי עגולא מהלך ביה (במסכת מנחות ובשקלים והיו חייך תלואים לך מנגד זה שלוקח חטים מן הסדקים מערב שבת לערב שבת ולא תאמין בחייך זה הלוקח פת מן הפלטר בכל יום) ופירוש הדבר יש כלבים ברומי יודעים לפתות הולך ויושב לפני הפלטר ועושה עצמו מנמנם וכשהוא רואה שהוא מנמנם שומט ככר לחם המונח בארץ ועד שבני אדם מתקבצין מוצא יותר ונוטל והולך לו כך יצר הרע עושה לבן אדם מפתה אותו ומסיתו:

ס"א. שפוף כפוף ואורב. שפוף כמו כפוף לשון כפיפות ושפלות כמו שפיפון עלי אורח (פרשת ויחי). ושפו עצמותיו. דשף מדוכתיה:

עבר עליו פקח אחר וראה אותו לסטים שאין בו תוחלת לגזול לו כלום התתיל מכתתו. להכות. כך כיון שעמד אברהם וראה יצר הרע שאין בו תוחלת לשלוט עליו התחיל אברהם לכתתו. עד כאן:

התחיל מכתתו. שולט על יצרו הרע ומכתתו בדברי תורה:

ס"א. לצדדין. מקום שאין בני אדם מצויין:

מתלא בעקבו. מגביה בגופו:

תקוה לכסיל ממנו. תקותו של יצר הרע לשלוט עליו:

מפנק. משביעו ומפנקו מתאותו:

אם בא יצרך להשחיקך. להלעיגך ולהכשילך:

דחהו. חדדהו והמיתהו בדברי תורה:

יצר סמוך. אם יצר הרע סמוך וקרוב ממך:

תצור שלום. תקרא בתורה ותעלה עליך כאלו את בראת את השלום. ע"כ:

תצור שלום שלום ואם תאמר שאינו ברשותך תלמוד לומר כי בך בטוח. וכבר כתבתי ואליך תשוקתו. ס"א. דין אמר חלץ המטלטלים שעליך: