רש"י על בראשית מז כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | רש"י על בראשיתפרק מ"ז • פסוק כ"ט | >>
ב • ו • ז • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כז • כח • כט • ל • לא • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות  לגרסת רש"י מנוקד ומעוצב


בראשית מ"ז, כ"ט:

וַיִּקְרְב֣וּ יְמֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ לָמוּת֒ וַיִּקְרָ֣א ׀ לִבְנ֣וֹ לְיוֹסֵ֗ף וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֣חַת יְרֵכִ֑י וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֔ת אַל־נָ֥א תִקְבְּרֵ֖נִי בְּמִצְרָֽיִם׃


"ויקרבו ימי ישראל למות" - (ב"ר) כל מי שנאמר בו קריבה למות לא הגיע לימי אבותיו יצחק חי ק"פ ויעקב קמ"ז בדוד נאמר קריבה אביו חי פ' שנים והוא חי ע'

"ויקרא לבנו ליוסף" - (ב"ר) למי שהיה יכולת בידו לעשות

"שים נא ידך" - והשבע

"חסד ואמת" - חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול

"אל נא תקברני במצרים" - סופה להיות עפרה כנים (ומרחשין תחת גופי) ושאין מתי חוצה לארץ חיים אלא בצער גלגול מחילות ושלא יעשוני מצרים ע"א (ב"ר)