רמב"ן על שמות י כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רמב"ן על שמות • פרק י >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יד • יז • כג • כד • כה • כט • 


"וטעם לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו" - כי לא היה החשך הזה אפיסת אור השמש שבא שמשם והיה כמו לילה אבל היה חשך אפלה כלומר איד עב מאד שירד מן השמים כי על כן אמר (בפסוק כא) נטה את ידך על השמים להוריד משם חשכה גדולה נופלת עליהם והיתה מכבה כל נר כאשר בכל החפירות העמוקות ובכל מקומות החשך העצום לא יתקיים הנר וכן העוברים בהרי חשך לא יעמד להם שם הנר ולא האש כלל ועל כן לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו ואלמלא כן היו משתמשין בנרות וזהו שאמר הכתוב שלח חושך ויחשך (תהלים קה כח) כי היה שלוח חשך לא אפיסת אור היום בלבד ויתכן שהיה איד עב מאד מורגש שהיה בו כמו ממש כדברי רבותינו (שמו"ר יד א) כאשר הוא בים אוקינוס כעדות ר"א