לדלג לתוכן

רי"ף על הש"ס/שבת/דף סב עמוד א

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר {{דף רי"ף}} ותגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

 

שהעלה עשוי כמרזב והיין זב דרך שם:

משום מרזב:    שמא יכין מרזב:

שמא יקטום:    העלה מן הענף וכיון דקשה הוא ה"ל מתקן כלי דתניא במסכת יו"ט [ד' לג ב] לחצות בו שיניו לא יקטמנו ואם קטמו חייב חטאת:

דקטים ומנח:    מע"ש לר' ירמיה מדפתי איכא לרב אשי ליכא ולא פסק הרב אלפס ז"ל כדברי מי והרמב"ם ז"ל פסק כר' ירמיה:

מתני' נותנין תבשיל לתוך הבור:    שאין בו מים שלא יסריח מחמת החום ולא חיישינן דילמא אתי לאשוויי גומות שבקרקעית הבור להושיב שם הקדרה:

ואת המים היפים ברעים:    כלי מלא מים יפים לתוך מקוה מים רעים להשתמר שיצטננו ולא יחמו ומשום דקא בעי למתני סיפא ואת הצונן בחמין בשביל שיחמו דאשמעי' דלא חיישי' דילמא אתי לאטמוני ברמץ תנא הא:

מי שנשרו כליו במים:    שנטבלו כליו במים:

לחצר החיצונה:    הסמוכה למבוא העיר שהוא מקום המשתמר:

שוטחן בחמה:    לנגבן:

אבל לא כנגד העם:    שלא יחשדוהו שכבסן היום:

גמ' אמר רב יהודה אמר רב כל מקום שאסרו חכמים משום מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור:    פסק הרב אלפסי ז"ל כמו שכתוב בהלכות והרז"ה ז"ל פסק כסתם מתני':

המנער טליתו:    מן העפר:

חייב חטאת:    דזהו ליבונה:

אלא באוכמתא:    שעפר מקלקל מראית':

והוא דקפיד עלייהו:    ללבשם כדי שינערם:

לא קפדינן מידי:    לא איכפת לן אם יש עליהן עפר:

כומתאי:    כובעי כך פירש רש"י ז"ל והקשו בתוספות שלא מצינו ליבון במנער עפר מעל הבגד לפיכך נראה כפר"ח ז"ל שפירש המנער מן הטל כההוא עובדא דסתמיה למאן דקפיד איכא משום מכבס:

היוצא בטלית מקופלת:    פרש"י ז"ל שלאחר שנתנה על ראשו הגביה שיפוליה על כתפיו חייב חטאת שאין זה דרך מלבוש ולא דמי לההוא עובדא שיצא רבי לשדה כדאיתא לקמן דטלית מקופלת היינו כששני צידי טלית שלפניה ושלאחריה מונחין על כתפו אבל בההיא דרבי לא היו מקופלין אלא הצדדין שלפניו בלבד ולפיכך היה סבור שיהא מותר עד דאהדרוהו רבנן ומכאן יש ליזהר בחתנים שלנו שלא יצאו בטליתותיהן לרה"ר כל שצידי הטלית מקופלין על כתפם וכן אסר ה"ר יונה ז"ל:

הרטנין:    על שם מקומן והרב בעל הערוך ז"ל פירש הרצים היוצאין בסודר שעל כתפיהם מקובץ בשביל שלא יתעכבו לרוץ. רטנים כמו רהטנים:

נימא כרוכה לו באצבעו:    שלא יפול מכתפו:

לכנופי:    שיהא מתוקן תמיד להעמיד קפולו לעולם:

להתנאות:    לפי שעה:

מתנאה בסדינו:    אחר שנתעטף בו היה מתקנה על גופו ובחול קאמר אלמא אורחייהו בהכי וה"ה בשבת כך פרש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל כתב בפי"ט מהלכות שבת אם נתכוין לקבוץ כנפיו כדי שלא יקרעו או שלא יתלכלכו אסור ואם קבצן להתנאות בהן כמנהג אנשי המקום מותר:

דקדק ר' מאיר עד כאן:    לחייב חטאת בדבר הדומה