רי"ף על הש"ס/שבת/דף נח עמוד א

<< · רי"ף על הש"ס · שבת · דף נח עמוד א · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

יעקב קרחה לפי שאין עושין אותה אלא לגוון:

איתמר חרדל שלשו מערב שבת למחר אמר רב ממחו ביד ואין ממחו בכלי ושמואל אמר ממחו בכלי ואין ממחו ביד אר"א אחד זה ואחד זה אסור ורבי יוחנן אמר אחד זה ואחד זה מותר:

אמר מר זוטרא לית הלכתא ככל הני שמעתא אלא כי הא דאיתמר חרדל שלשו מערב שבת למחר ממחו בין ביד בין בכלי ונותן לתוכו דבש ולא יטרוף אלא מערב שחליים ששחקן מערב שבת למחר נותן לתוכן שמן וחומץ וממשיך לתוכן אמיתא ולא יטרוף אלא מערב:

שום שריסקו מערב שבת למחר נותן לתוכו פול וגריסין ולא ישחוק אלא מערב וממשיך אמיתא לתוכה מאי אמיתא ניניא אמר אביי ש"מ האי ניניא מעליא לתחלי:

ועושין יינמלין: ת"ר עושין יינמלין בשבת ואין עושין אלונטית איזו היא יינמלין ואיזו היא אלונטית יינמלין יין ודבש ופלפלין אלונטית יין ישן ומים צלולין ושמן אפרסמון דעבדי ליה לבי מסותא:

מתני'

אין שורין את החלתית בפושרין אבל נותנן בתוך החומץ ואין שורין את הכרשינין ואין שפין אותן אבל נותן הוא לתוך הכברה או לתוך הכלכלה אין כוברין את התבן בכברה ולא יניחנה במקום גבוה בשביל שירד המוץ אבל נוטל הוא בכברה ונותן לתוך האיבוס:

גמ'

בעא מיניה רבי יוחנן מרבי ינאי מהו לשרות החלתית בצונן אמר ליה אסור והא אנן תנן אין שורין את החלתית בפושרין הא בצונן מותר אמר ליה מתני' יחידאה היא דתניא אין שורין את החלתית בין בחמין בין בצונן ר' יוסי אומר בצונן מותר בחמין אסור והלכתא כר' ינאי דאמר בין בחמין בין בצונן אסור. ואי שתה מאתמול מותר לשתותו בשבת: ואי שתה יום חמישי ויום ששי מקודם השבת ובשבת לא היה לו שרוי והיה חושש שאם לא ישתה שמא יסתכן מותר לשרות בצונן ומניח בחמה כדי שלא יסתכן כמעשה דרבי חייא בר אבין: מסתמיך ואזיל ר' חייא בר יוסף אכתפי' דרב נחמן בר יצחק בר אחתיה אמר ליה כי מטינן לבי רב חסדא עיילן כי מטא עייליה בעא מיניה מהו לכסכוסי כתונתא בשבתא לרכוכא קא מכוין ושרי או דילמא לאולודי חיורא קא מכוין ואסיר אמר ליה לרכוכא קא מכוין ושפיר דמי כי נפק אתא א"ל מאי בעי מר מיניה א"ל בעאי מיניה מהו לכסכוסי כתונתא בשבתא ואמר לי שפיר דמי אמר רב חסדא האי כתונתא משלפא לדידה מקניא שרי קניא מיניה אסירא דקניא לאו מנא הוא אמר רבא אי כלי קיואי הוא מותר (ושרי) פירוש כלי קיואי כלי אורג אמר רב חסדא האי הוצא דירקא אי חזיא למאכל בהמה שרי לטלטולה ואי לא אסיר אמר רב חייא בר אשי אמר רב האי תליא דבשרא שרי לטלטוליה אבל דכוורי אסיר דכיון דסני ריחיה אסוחי אסח דעתיה מיניה והוה ליה מוקצה מחמת מיאוס ומשום הכי אסור לטלטולה רב לטעמיה דסבירא ליה כרבי יהודה אבל לר"ש מוקצה מחמת מיאוס לית ליה והלכתא כותיה אמר רב חסדא בר בי רב לא לשדר מאניה לאושפיזיה לאחוורי ליה משום דלאו אורח ארעא:

מתני'

גורפין מלפני הפטם ומסלקין לצדדין מפני הרעי דברי רבי דוסא וחכמים אוסרין ונוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו בשבת:

גמ'

איבעיא להו רבנן ארישא פליגי או אסיפא פליגי תא שמע דתניא וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה לא יסלקנו

רבנו ניסים (הר"ן)

שפייתן כשאין הפסולת ניכר לאו בורר הוא:

לפי שאין עושין אותה אלא לגוון: כדפרישית במתני':

ממחו: דישטימפרי"ר בלע"ז במים או ביין:

אמר רב ממחו ביד וכו': לרב דרכו בחול בכלי ולשמואל דרכו ביד:

ולא יטרוף: דרך טריפה שמכה בכח:

ניניא: מינט"א:

מעליא לתחלי: לערב עם שחלים:

ואין עושין אלונטית: שאינה למשקה צמא אלא אחר מרחץ ודוגמת רפואה היא לצנן:

מתני' אין שורין את החלתית בפושרין: מפרש בגמרא שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול:

חלתית: מין פרי ששורין אותו בפושרין ושותין אותו במים לרפואה אבל נותנו לתוך החומץ ומטבל בו את מאכלו:

אין שורין את הכרשינין: מציף עליהם מים בכלי לברור פסולתן:

ולא שפין אותו: ביד להסיר פסולתן דהוה ליה בורר:

אבל נותן הוא לתוך הכברה: ואע"פ שפסולתן נופל דרך נקבי הכברה ונמצא מתברר מאליו:

תבן: הוא מזנב השבלים:

מוץ: הוא מזקן השבולת העליון ואינו ראוי למאכל בהמה וכוברין אותו בכברה כדי שיפול המוץ:

אבל נוטל הוא בכברה ונותן לתוך האבוס: אע"פ שהמוץ נופל מאליו כר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר:

גמ' מתני' יחידאה היא: ר' יוסי היא דאילו לרבנן אפילו בצונן אסור:

מותר לשתותו בשבת: דבלאו רפואה משקה הוא ותנן כל האוכלין אוכל אדם לרפואה וכל המשקין הוא שותה:

כי מעשה דר' חייא בר אבין: בגמ' איתיה כה"ג:

לכסכוסי כתונתא: חלוק של פשתן שנתכבס משפשפו בין שתי ידיו והוא מתרכך ואף הליבון שלו מצהיל ע"י השפשוף ופשיטא ליה דלרכוכי קא מכוין ושרי:

וגרסי' בגמ' ותבעי ליה למר סודרא סודרא לא קא מבעיא לי דבעי מיניה מרב הונא ופשט לי ותפשוט ליה למר מסודרא התם מחזי כי אולודי חיורא הכא לא מיחזי כי אולודי חיוורא ופרש"י ז"ל שהסודר אסור לפי שמקפיד על ליבון שלו יותר מכתונתא: ונמצא לפי פי' זה דלכסכס סודרא אסור ולכסכוסי כתונתא שרי וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ב מהלכות שבת והראב"ד ז"ל השיג עליו וכתב דבין סודר בין חלוק מותר ושכן הוא דעת הריא"ף ז"ל וכתב כן מפני שלא כתב הרב אלפסי ז"ל הא דסודרא כלל:

ונראה שהם מפרשין דרב הונא פשט ליה בסודרא להיתרא ואפילו הכי מסתפקא ליה בכתונתא דדילמא מחזי טפי כאולודי חיורא ואפילו הכי פשט ליה להיתרא ולישנא דגמרא דייק הכי דאמרינן דבעא מיניה מרב הונא ופשט לי ומדקאמר סתמא ופשט לי משמע דפשטי' כרב חסדא והיינו נמי דאמרינן סתמא ותיפשוט ליה למר מסודרא דאי לאיסורא קאמר כיון דרב חסדא שרי בכתונתא לא הוה אמר סתמא ותפשוט ליה אלא מקשו קשו פשטי אהדדי:

משלפא לדידה מקניא שרי: [כששוטחין] אותה לנגבה תוחבין קנה מבית יד לבית יד וכשנוטלה בשבת ישלפנה מן הקנה ולא הקנה ממנה דלא חזי לטלטול' דלהסק' קאי וכי תימא כיון שנשתמש בה מבעוד יום לישרי לטלטלה כדרב אסי דאמר בפרק במה טומנין (דף נ א) ישב אע"פ שלא קשר ולא חשב איכא למימר דאינהו לא הוה אורחייהו ליחודי קניא לכתונתא:

ואם כלי קיואי: הוא מותר ואם קנה של אורגים היא דתורת כלי עליו מותר:

דכיון דסניא ריחיה וכו': וכמו שכתוב בהלכות:

לא לישדר מאניה לאושפיזא: לפונדקית שלו לא ישלח חלוקו ללבן דילמא חזי' ביה קרי ומתגני עליה:

מתני' גורפין מלפני הפטם: שור שמפטמים אותו גורפין אבוס מלפניו בשבת לתת בתוכו התבן והשעורים ולא יתערב בהן עפרורית ויקוץ במאכלו:

ומסלקין: תבן מלפניו לצדדיו כשהוא רב כדי שלא ידרסנו ברעי:

וחכמים אוסרין: מפרש בגמרא אהייא:

ונוטלין מלפני בהמה זו: שעורין ותבן:

ונותנין לפני זו: ולא אמרינן טלטול דלא חזי הוא שאין הבהמה קצה במאכל הניטל מלפני חברתה:

גמ' ארישא פליגי: אגורפין אבוס ואסור לגרוף משום דפעמים שהאבוס של קרקע וקא מכוין לאשוויי גומות שלא יפלו השעורין לתוכו:

או אסיפא פליגי: אמסלקין לצדדין משום דלא חזי שיש בו מה שנמאס במדרס רגליו:

תא שמע: דאתרוייהו פליגי:

אחד זה ואחד זה: אחד גריפת האבוס ואחד תבן שלפניו לא יסלקנו לצדדים: