רי"ף על הש"ס/שבת/דף ב עמוד ב

<< · רי"ף על הש"ס · שבת · דף ב עמוד ב · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

רב דימי אמר ר' יוחנן: לא נצרכה אלא לקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים, אע"ג דזימנין דדחקי בה רבים ועיילי להתם, כיון דלא ניחא תשמישתיה ככרמלית דמיא. כי אתא רב דימי אמר: אין כרמלית פחותה מארבעה על ארבעה, אמר רב ששת: ותופסת עד עשרה, דעד עשרה הויא כרמלית, למעלה מעשרה הויא מקום פטור, ואקילו בה רבנן מקולי רשות היהיד ומקולי רשות הרבים, מקולי רשות היחיד, דאי איכא מקום ארבעה על ארבעה הוא דהויא כרמלית ואי לא לא הויא כרמלית, ומקולי רשות הרבים, דעד עשרה הוא דהויא כרמלית, למעלה מעשרה לא הויא כרמלית אלא מקום פטור. אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב: בית שאין בו עשרה טפחים וקרויו משלימו לעשרה, על גגו מותר לטלטל בכולו, בתוכו אין מטלטלין בו אלא בד' אמות. אמר אביי: ואם חקק בה ארבעה על ארבעה והשלימו לעשרה מותר לטלטל בכולו, מאי טעמא? הוי חורי רשות היחיד, וחורי רשות היחיד כרשות היחיד דמו, דאיתמר: חורי רשות היחיד כרשות היחיד דמו. חורי רשות הרבים, אביי אמר כרשות הרבים דמו, ורבא אמר לא כרשות הרבים דמו, והלכה כרבא, וכיון דלאו כרשות הרבים דמו, אי אית בהו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים וגביהי עשרה הוו להו כרשות היחיד, ואי אית בהו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים ולא גביהי עשרה הוו להו כרמלית, ואי לית בהו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, ואע"ג דגביהי עשרה, מקום פטור הן.

אמר רב חסדא: נעץ קנה ברשות היחיד וזרק ונח על גביו אפילו גבוה מאה אמה חייב, שרשות היחיד עולה עד לרקיע. אמר אביי: זרק כוורת לרשות הרבים, גבוהה י' ורחבה ו' על ו' פטור, אינה רחבה ו' על ו'

רבנו ניסים (הר"ן)

לא נצרכה והכרמלית דקתני אלא לאוסופי כרמלית אחריתי כגון קרן זוית שכנס בית שלו בתוך שלו והניח מקרקעו [סמוך] לרה"ר ולא ניחא תשמישתיה. שאין יכולין ליכנס לה דרך הלוכן:

גרסי' בגמ' [דף ז א] כי אתא רב דימי א"ר יוחנן בין העמודים נדון ככרמלית מ"ט כיון דלא מסתגיא להו בהדיא ככרמלית דמיא אמר ר' זירא אמר רב יהודה איצטבא שלפני העמודים נדון ככרמלית מאן דאמר בין העמודים כ"ש איצטבא מ"ד איצטבא אבל בין העמודים זמנין דדרסי ליה רבים ופסק הרמב"ם ז"ל כרב יהודה דבין העמודים כרה"ר דמיא בפ' ארבעה עשר מהלכות שבת וכתבו בתוספות שאע"פ שאין בין עמוד לעמוד שש עשרה אמה דינו כרה"ר כיון דבני רה"ר בוקעין שם וחוץ לבין העמודים רחב ששה עשר אמה ואחרים פוסקי' כר' יוחנן:

כי אתא רב דימי אמר אין כרמלית פחותה מארבעה: כלומר רחב ארבעה ואי לא מקום פטור הוא ומותר להוציא ממנו לרה"י ולרה"ר:

אמר רב ששת ותופסת עד עשרה: בגובה כדמפרש ואזיל דעד עשרה הוי כרמלית אויר של בקעה או של ים תופס את שמו עד עשרה אבל למעלה מעשרה אין שם כרמלית על אוירו בדבר שאינו מסוים כגון שזרק דבילה שמינה ונחה בפני הכותל של כרמלית למעלה מעשרה א"נ קולט מן האויר של כרמלית למעלה מעשרה מותר להוציא לכתחלה משם לרה"י ולרה"ר דאין שם כרמלית עליו דכי היכי דאויר למעלה מעשרה ברה"ר לאו רה"ר הוא כדתנן [לקמן דף ק א] למעלה מי' כזורק באויר גבי כרמלית נמי לאו כרמלית הוא ובדבר המסוים כגון ראש עמוד וגב לבינה ליכא לאוקומא דאי אית בה ארבעה היכי אמרי' למעלה מעשרה לא הוי כרמלית אלא מקום פטור והא אפי' עמוד ברה"ר גבוה עשרה ורחב ד' רה"י הוא ואי דלית בה ד' למטה מי' מי הוי כרמלית הא אין כרמלית פחותה מארבעה ואי בדקאי בכרמלית וכיון דלית ביה ד' הוי שם אויר הכרמלית עליו א"כ מצינו חומר בכרמלית מרה"ר דאילו ברה"ר כי האי גוונא מקום פטור ומותר לרה"י ולרה"ר ואנן אמרינן בשמעתין דהאי תופסת עד י' מקולי רה"ר הוא הילכך לא מתוקמא אלא באוירא אלו דברי רש"י ז"ל ואחרים כתבו דאפילו בדבר המסוים איכא לאוקמא וכגון שאינו רחב ד' וקאי בכרמלית דהוי כרמלית דנהי דאי קאי כי האי גוונא ברשות הרבי' מקום פטור הוא בכרמלית מצא מין את מינו וניעור כדאמרי' בפרקא קמא דעירובין (דף ט א):

אמר רב גידל וכו': בית שאין בו עשרה חלל וקירויו משלימו לעשרה על גגו מותר לטלטל בכולו. דהוה ליה רשות היחיד:

בתוכו אין מטלטלין בו: אלא בארבע אמות דכיון דלא חזי לדירה הוה ליה כרמלית:

ואם חקק בו ארבעה על ארבעה: שחקק באמצעית קרקע הבית ארבעה באורך וברוחב והשלימו במקום חקק לחלל עשרה עד הקרוי:

מותר לטלטל בכולו: בכל הבית אפילו שלא במקום חקק:

מאי טעמא הוי חורי רשות היחיד: כל הבית שלא במקום חקק הוי חורי רה"י כמו כותלי רשות היחיד ובהם חורים כלפי רשות היחיד שהן כרה"י והני נמי כיון דכנגד החקק רשות היחיד גמור אינך הוו פאות של תשמישי רשות היחיד:

והקשה ריב"א ז"ל אמאי לא בעי מחיצות תוך שפת החקק בפחות משלשה כדאמר בפרק קמא דסוכה (דף ד א) לענין סוכה שאינה גבוהה וחקק בה כדי להשלים שאם יש משפת חקק ולכותל שלשה טפחים פסולה ותירץ דשאני סוכה דבעינן שיהו מחיצות [שלימות] סמוכות לסכך דדפנות ילפינן התם [דף ו ב] מבסכת בסכת בסכות הילכך בעינן פחות משלשה כדי שיהו סמוכות לסכך שכנגד החקק אבל לענין שבת לא בעינן מחיצות אלא כדי שלא יהו רבים בוקעים שם וכיון שחקק זה מחיצות עשרה מקיפות אותה מבחוץ לא חיישינן אם הם סמוכות לחקק או מרוחקות ממנו וקי"ל הכי אע"ג דהך מחיצה עשרה היא בין חקק ומחיצה קי"ל דמצטרפין דרב חסדא דאמר בריש פ' המביא תניין (דף טו ב) גדוד חמשה ומחיצה חמשה אין מצטרפין אידחיא ליה התם ואפסיק התם הלכתא בהדיא דמצטרפין והיינו נמי דאמר רבי יוחנן בפרק הזורק (דף צט א) בור וחולייתה מצטרפין לעשרה ותניא כוותיה:

חורי רשות הרבים: חורים שבכתלים כלפי רשות הרבים לאו כרשות הרבים דמו אלא רשות הן לעצמן וכשהן למעלה משלשה מיירי והלכתא כרבא וכיון דלאו כרשות הרבים דמו וכו' כדכתיב בהלכות:

אמר רב חסדא נעץ קנה ברה"י וכו' אפילו גבוה מאה אמה חייב: מהא שמעינן דברה"י לא בעינן מקום ארבעה וכן כתב רבינו חננאל ז"ל ואם תאמר והא בסוגיין דלעיל [דף ד א] פרכינן והא בעינן עקירה והנחה מעל גבי מקום ארבעה ומוכחא ההיא סוגיא דאפילו ברשות היחיד בעינן הכי מדאמרינן [דף ה א] תינח ברה"י מקורה וכו' י"ל דכי אמרינן הכא דלא בעינן הנחה על גבי מקום ארבעה דוקא כגון דנעץ קנה שהוא ברשות היחיד עצמה אבל באדם שהוא ברשות היחיד שאינו רשות היחיד עצמה בעינן הנחה על גבי מקום ד' וכמו שכתבתי למעלה:

אמר אביי זרק כוורת וכו': כוורת עגולה היא. ופירש הרב אלפסי ז"ל דרחבה ו' עם הדפנות

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט