רי"ף על הש"ס/פסחים/דף ז עמוד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · רי"ף על הש"ס · פסחים · דף ז עמוד א· >>
Hebrewbooks-LOGO.png צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

יוצן רבנן היא, דסבור זה וזה גורם מותר. והילכתא זה וזה גורם מותר, כרבנן, והכי אסיקנא בעבודה זרה בפרק כל הצלמים (דף מט.) בעניין זורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים, דר' יוסי סבר זה וזה גורם מותר, ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' יוסי, ואמרינן התם: ההיא גינתא דאיזדבל בזבל דעבודה זרה, שלחה רב עמרם קמיה דרב יוסף: כי האי גוונא מאי? אמר ליה, הכי אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' יוסי. ולענין אפה בו את הפת הלכה כרבי דאמר: הפת אסורה, משום דיש שבח עצים בפת, דהא אמר רב יהודה אמר שמואל: רבי אומר הפת מותרת וחכמים אומרים הפת אסורה, משום דבהא סבר שמואל דהלכה כרבי ואפילו מחבריו, אפכה ותאני לה כי היכי דתיקום כרבנן לאיסורא, הילכך קערות וכוסות וצלוחיות שבישלן בעצי ערלה אסור, וקדירה נמי אסורה, דקא מקבלה בישולא מקמיה דנייתו עצים דהיתירא. כי פליגי בתנור, למאן דאמר זה וזה גורם אסור אסור, ולמאן דאמר זה וזה גורם מותר מותר, וקיימא לן זה וזה גורם מותר, כדפרשינן:

מתני'

חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה, ושל ישראל אסור, שנאמר: "לא יראה לך חמץ". נכרי שהלוה את ישראל על חמצו אחר הפסח מותר בהנאה, וישראל שהלוה את הנכרי על חמצו אחר הפסח אסור בהנאה. חמץ שנפלה עליו מפולת, הרי הוא כמבוער. רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו:

גמ'

האי דקתני: חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה, לאו למימרא דבאכילה אסור, אלא משום דקא בעי למיתנא: ושל ישראל אסור בהנאה, תנא גבי נכרי מותר בהנאה. אבל חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר ואפילו באכילה, ומתניתין רבי שמעון היא, דאמר: חמץ בין לפני זמנו

 

רבנו ניסים (הר"ן)

איכא זה וזה גורם כדכתבינן לעיל דעצים דהיתרא ותנור דאיסורא והא דתניא יוצן רבנן היא דסברי זה וזה גורם מותר וכי תימא א"כ ישן אמאי יוצן דהא איכא זה וזה גורם תנור דהיתרא ועצים דאיסורא י"ל דכי אמרינן זה וזה גורם מותר ה"מ דיעבד אבל לכתחלה לא והכי מוכחא בע"ז (דף מט א) אבל בחדש לא אמרינן יותץ דכיון דלית ליה תקנתא אלא בנתיצה כדיעבד דמי:

ולענין אפה בו את הפת:    כלומר בחדש שלא נתצו ובישן שלא צננו ואבוקה כנגדו הפת אסורה משום דיש שבח עצים בפת דהא הוא כאילו האיסור מעורב בו (ומיהו אפה בו את הפת בישן שלא צננו אסורה בהנאה דאף על גב דזה וזה גורם הוא תנור דהיתרא ועצים דאיסורא הא אמרי' בפ' כל שעה דיש שבח עצים בפת הילכך חמיר מזה וזה גורם לפי שהאיסור ניכר בהיתר ע"כ):

הילכך קערות כוסות וצלוחיות:    של חרס ששרפם בעצי איסור באבוקה כנגדו אסירי דהא יש שבח עצים בהן והנאתן בלא גורם שני דעל ידי גורם ראשון הוא משתמש בהן וקדרה נמי ששרפה כשהיא חדשה בעצי איסור אסורה שמא תאמר הא אין יכולין לבשל בה אלא על ידי היסק דעצים אחרים ונמצא זה וזה גורם הוא אפי' הכי אסורה דהא מקבלא בישולא [מקמי דליתי עצים דהיתרא] ואיכא הנאת תשמיש שמשתמש בה בלא גורם אחר אבל תנור אין נותנין בו פת אלא בהיסק אחר של גורם ההיתר והא דאמרינן קערות כוסות וצלוחיות אסירי לית להו תקנתא כדרבן גמליאל דאמר בעלמא (ע"ז דף מט ב) ימכר כולו לנכרי חוץ מדמי איסור שבו דהא לא אפשר משום דהוו להו דברי' הנקחים מנכרי וחוששין שמא יחזור וימכרם לישראל ודר"א נמי לית להו תקנתא דאמר (שם דף עד א) יוליך הנאה לים המלח דאפשר דתקנתא דר' אליעזר ליתא אלא באיסורי ע"ז שכיון שתופסין דמיהן אע"פ שאין להם פדיון ואין ניתרין בכך מ"מ הרי הוא כמבוער האיסור עצמו אבל בשאר האיסורין שאין תופסין דמיהן כשהוא מוליך הנאה לים המלח מה בכך ממון אחר הוא שמוליך לים ולא דבר שהוא נמשך מן האיסור כלל ומשום הכי קערות כוסות וצלוחיות אסירי ולית להו תקנתא:

מתני' חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח:    בגמרא מפרש לה:

נכרי שהלוה את ישראל על חמצו אחר הפסח:    לפנינו אפרש אותה בס"ד:

גמ' הא דקתני חמץ של נכרי וכו':    ומתני' ר"ש היא דאמר חמץ בין לפני זמנו בין לאחר זמנו אינו עובר עליו בולא כלום דאילו ר' יהודה אפילו חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח אסור