רי"ף על הש"ס/עירובין/דף לה עמוד ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

מביא תבן ומרדה בה וכשהוא מרדה בה לא ירדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי הקופה:

וממלאין מבור הגולה.תנן בסוף מדות לשכת הגולה שם היה בור הגול' והגלגל נתון עליו ומספקין משם מים לכל העדה:

עולא איקלע לבי רב מנשה אתא ההוא גברא טרף אדשא אמר מאן האי ליתחיל גופיה דקא מחלל שבתא א"ל רבא לא אמרו אלא בקול של שיר בלבד ואותבינן עליה דרבא מהא דתניא מעלין בדיופי ומטיפין מי ארג לחולה בשבת לחולה אין לבריא לא מאי לאו כגון דניים ובעי לאיתעורי וש"מ אולודי קול אסור ופריק כגון דתיר ובעי לאונומי והינו טעמא דלבריא אסור משום דמשתמע קלא דזמזומי שהוא כלי שיר פירוש דיופי מניקות ששואבין בהם יין ופירוש מי ארג כלי שפיו צר מלמעלה ורחב מלמטה ובתחתיתו נקבים קטנים שמוציאין את היין וכשנופלין בתוך כלי מתכות נשמע הקול כשיר ואותבינן מהא דתניא המשמר זרעיו מפני העופות ומקשאיו ומדלועיו מפני החיה הרי זה לא יספוק ולא יטפח ולא ירקד כדרך שהוא עושה בחול מ"ט לאו משום דאולודי קלא בשבתא אסור ופריק רב אחא בר יעקב לא גזירה שמא יטול צרור לזרוק בהן והדר אותבינן מהא דאמר ר"י אמר רב נשים המשחקות באגוזים אסור מ"ט לאו משום דאולודי קלא בשבתא אסור ופריק התם לא משום דמשתמע כזמזומי והאמר שמואל נשים המשחקות בתפוחים אסור פי' שמשליכין זו לזו ע"ג קרקע ונוגעות אלו באלו מ"ט לאו משום דאולודי קלא איכא ופריק דילמא אתי לאשוויי גומות לפי שהשחוק בקרקע ותו אקשינן ממתניתין ממלאין מבור הגולה בגלגל במקדש אבל לא במדינה מ"ט לאו משום דאולודי קלא אסור פירוש לפי שגלגל משמיע את הקול ופריק לא גזירה שמא ימלא לגינתו ולחורבתו ומסתברא לן דהלכתא כוותיה דרבא דאמר לא אמרו אלא בקול שיר בלבד מדתריץ רב אחא בר יעקב כוותיה אלמא כוותיה ס"ל ועוד הא אמרי' אמימר שרא למימלא בגלגלא בשבתא במחוזא אמר טעמא מאי גזרו רבגן משום גינתו וחורבתו הכא לאו גינה איכא ולא חורבה איכא כיון דחזא דתרו ביה כיתנא אסר להו דאלמא כרבא ס"ל דאי כעולא ס"ל לא קא שרי למימלא בגלגלא כלל דהא משמיע קול הוא וחזינן למקצת רבואתא דסבירא להו כעולא וסמכי אגמרא דבני מערבא דגרסינן התם במסכת יו"ט (פ"ה הל"ב) אמר רבי אלעזר כל משמיע קול אסורין בשבת ר' אלעא איעצר בסידרא סליק לביתא ואשכחון דמכין דמך על תרעא בנין דלא מקש בשבתא ואמרינן נמי רבי ירמיה שרי מקש על תרעא בשבתא א"ל אביי מאן שרי לך ואנן לא סבירא לן הכי דכיון דסוגיין דגמרא דילן להתירא לא איכפת לן במאי דאסרי בגמרא דבני מערבא דעל גמרא דילן סמכינן דבתרא הוא ואינהו הוי בקיאי בגמ' דבני מערבא טפי מינן ואי לאו דקים להו דהאי מימרא דבני מערבא לאו דסמכא הוא לא קא שרו ליה אינהו:

ומבור הקר:

מאי בור הקר אמר רב נחמן באר מים חיים שנאמר (ירמיה, ו) כהקיר בור מימיה:

תניא לא כל הבורות הקרות התירו אלא זו בלבד וכשעלו בני הגולה חנו עליה נביאים שביניהן והתירוה להן ולא נביאים שביניהם התירום אלא מנהג אבותיהם בידיהם:

מתני' שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו בהמיינו שלא לשהות את הטומאה דברי ר"י ר' יוחנן בן ברוקה אומר בצבת של עץ שלא לרבות את הטומאה מהיכן מוציאין אותו מן ההיכל והאולם ומבין האולם ולמזבח דברי ר"ש בן ננס ר"ע אומר כל מקום שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת משם מוציאין אותו ושאר כל המקומות כופין עליו פסכתר ר"ש אומר כל שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך שלא התירו לך אלא משום שבות:

סליקו להו המוצא תפילין וסליקא לה מסכת עירובין

 

רבנו יהונתן מלוניל

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

רבנו יהונתן על הרי"ף