רי"ף על הש"ס/סוכה/דף כג עמוד א

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

בתרוייהו עבדינן לחומרא, יתבינן ולא מברכינן, ונוהגין ביה מנהג יום טוב דהוא יום שמיני עצרת ועבדינן לחומרא.

אמר ר' יוחנן: אומר זמן בשמיני של חג ואין אומר זמן בשביעי של פסח, וכך אמר רב נחמן: אומר זמן בשמיני של חג, ותניא נמי הכי: שמיני לענין פז"ר קש"ב, פייס בפני עצמו, זמן בפני עצמו, רגל בפני עצמו, קרבן בפני עצמו, שיר בפני עצמו, ברכה בפני עצמה. פירוש ברכה בפני עצמה, שאומר בתפילה ובברכת המזון את יום שמיני חג העצרת הזה. רגל בפני עצמו למאי הילכתא? לענין אבל, כדאמר רבינא: יום אחד לפני החג, והחג, ועצרת, הרי כאן עשרים ואחד יום לענין שלושים:

מתני'

ההלל והשמחה שמונה כיצד? מלמד שאדם חייב בכבוד יום טוב האחרון של חג כשאר ימות החג.

סוכה שבעה כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון.

גמ'

אין לו מקום להוריד את הכלים מהו? רבי חייא בר אשי אמר: פוחת בה ארבעה, ורבי יהושע בן לוי אמר: מדליק בה את הנר. ולא פליגי: הא לן, ביום טוב הוא ואסור לפחות בה ארבעה, מדליק בה את הנר; ולבני ארץ ישראל דחולו של מועד הוא, פוחת בה ארבעה. והני מילי סוכה קטנה דמפסלא בשרגא, אבל סוכה גדולה עייל לגוה מאני מיכלא ומפסלא, דאמר רבא: מאני מיכלא בר ממטללתא, מאני משתיא במטללתא.

סליק פירקא וסליקא מסכת סוכה:

רבנו ניסים (הר"ן)

אומרים זמן בשמיני של חג. משום דרגל בפני עצמו הוא כדמפרש ואזיל:

פייס בפני עצמו: שבכל פרי החג לא היו מטילין גורל איזה משמר יקריב לפי שכסדר היו מקריבין אותן עד שכל עשרים וארבע משמרות היו שונות ומשלשות בהן חוץ משתים כדאיתא בפרק החליל [דף נה ב] ומשום הכי סגי לפרים בפייס של יום ראשון ופר דשמיני בתחלה מפיסין וקרי ליה לגורל פייס לפי שהיה מסלק קטטה מביניהם ומפיסן:

זמן בפני עצמו: שמברך שהחיינו:

רגל בפני עצמו: לבסוף מפרש ליה:

קרבן בפני עצמו: דביום ראשון י"ג פרים מכאן ואילך ממעט בכל יום פר אחד ונמצא ביום שביעי ז' פרים ויום שמיני אינו על סדר זה שאין שם אלא פר אחד:

שיר בפני עצמו: כתב רש"י ז"ל דשיר של שמיני לא אתפרש ובמס' סופרים משמע שהיו אומרים בבהכ"נ למנצח על השמינית ואפשר שכמו כן היו אומרים הלוים בבית המקדש והכי משמע בירושלמי: וחלוקו של שיר של יום השמיני הוא שהיו אומרים בו מזמור שלם משא"כ בכל ימות החג שלא היו אומרים אלא חציו היום וחציו למחר כדאיתא בפרק החליל [דף נה א] דמותיב בה סימנא:

רגל בפני עצמו למאי הלכתא לענין אבל: לשון הרב אלפסי ז"ל הוא שהוא סובר דכי אמרינן רגל בפני עצמו היינו לענין אבל שיש דברים שנוהגין בשבעה ימים ויש שנוהגים כל שלשים יום ואם קבר מתו יום אחד לפני הרגל עולה לו לשבעת ימים ואפילו שעה אחת לפני הרגל וימי החג עולין לו לשבעת אחרים ויום שמיני עצרת שהוא חג בפני עצמו עולין לו לשבעה אחרים נמצא שעלו לו כ"א יום ומונה עוד עליהן ט' ימים ונמצא שכלו לו שלשים יום ובטלה ממנו גזרת שלשים ואחרים פירשו רגל בפ"ע לומר שטעון לינה:

מתני' ההלל והשמחה שמונה: ההלל שגומר ההלל שמונה ימים והשמחה שלמי שמחה:

סוכה שבעה כיצד גמר לאכול לא יתיר סוכתו: נ"ל דהיינו טעמא דכיון דאמר רחמנא (ויקרא כג) בסוכות תשבו שבעת ימים צריך שתהא לו סוכה כל שבעה והיינו דקתני סיפא אבל מוריד הוא הכלים מן המנחה ולמעלה מפני כבוד יום טוב האחרון של חג כלומר שאף על פי שצריך כל שבעה לעשות סוכתו קבע היו לו כלים נאים ומצעות נאות ראוי שיהו בסוכה כל שבעה אפילו הכי מפני כבוד יום טוב האחרון של חג רשאי להורידן:

גמ' אין לו מקום להוריד כליו מאי: אין לו מקום אחר לאכול שם שיוריד כליו וצריך לאכול בסוכה ביום טוב האחרון מה יעשה ויוכיח שהוא אינו כמוסיף על המצוה לעשות סוכה ח' ימים:

רב חייא בר אשי אומר פוחת בה ארבעה: פרש"י פוחת בה ארבעה טפחים ופוסלה:

והקשו בתוספות ואיזה שיעור הוא ארבעה טפחים לפסול והרי אויר פוסל בג' אפי' בסוכה גדולה כדאיתא בפ"ק (יז א) ולי נראה ארבעה בעיא משום היכרא ומיהו בעינן נמי דמפסלא ביה שאם היתה סוכה גדולה לא סגיא בפחיתת ארבעה ולפיכך כתב רש"י ז"ל ופוסלה:

מדליק בה את הנר: לפי שבזמן סוכה אסור להניחו שם בשעה שהוא דולק כמו שכתבתי בפ' הישן [בסופו] הלכך איכא היכרא:

ולא פליגי הא לן כו': ואע"ג דרב חייא בר אשי הוה מבבל ורבי יהושע בן לוי היה מארץ ישראל דרכן של תלמידי חכמים שבבבל לסדר דבריהם לתלמידי ארץ ישראל היושבים לפניהם וכן אותם של ארץ ישראל לתלמידי בבל והכי מוכח בפרק המגרש [דף פד ב] דרבי יוחנן אמר דילכון אמר שאני הכא הואיל ופסלתו מן הכהונה ופירש שהיה רבי יוחנן אומר לתלמידיו שמבבל שאחד מארצם דהיינו רב כהנא אמר הכי כשפירש כל ספקותיו כדאיתא סוף ב"ק [דף קיז א]:

אבל בסוכה גדולה מעייל בה מאני מיכלא ומיפסלא: ומיפסלא ודאי לאו דוקא שלא נפסלה מהכשרה בכך שלא יצא בה בזמנו אלא הכי קאמר שעושה היכר לפוסלה שאינו יושב בה בתורת סוכת החג:

גרסי' בפרק החליל [דף נו א] והלכתא סוכה ואחר כך זמן פירוש כשנכנס בחג לישב בסוכה תחלה מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה ואחר כך מברך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה:

סליקו להו לולב וערבה וסליקא לה מסכת סוכה

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט