רי"ף על הש"ס/סוכה/דף ז עמוד א

<< · רי"ף על הש"ס · סוכה · דף ז עמוד א · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

כיתנא דלא דייק ולא נפיץ דעדיין עץ הוא אמר רב יהודה הני שוצי ושוצארי מסככין בהו אביי אמר בשוצי מסככינן בהו בשוצארי לא מסככינן מ"ט כיון דסני ריחיה שביק להו ונפיק אמר רב חנן בר רבא הני היזמי והיגי מסככין בהו אביי אמר בהיזמי מסככין בהו בהיגי לא מסככין כיון דנתרין טרפייהו שביק להו ונפיק:

אמר רב גידל אמר רב האי אפקותא דדיקלא מסככינן בה ואע"ג דאגידן אגד בידי שמים לא שמיה אגד ואע"ג דהדר אגד ליה אגד דחד לא שמיה אגד:

דרש מרימר הני איסורייאתא דסורא מסככינן בהו ואע"ג דאגידן למנינא בעלמא הוא דאגידן:

אמר ר' אבא אמר שמואל הני צריפי דאורבני כיון שהתיר ראשי מעדנין שלהן בשרין והא אגידי מתתאי אמר רב פפא דשרי להו רב הונא בריה דרב יהושע אמר כל אגד שאינו עשוי לטלטלו לא שמיה אגד:

מתני' מסככין בנסרים דברי רבי יהודה ורבי מאיר אוסר

רבנו ניסים (הר"ן)

הואיל וקרוב הוא לטוותן גזרו בהו רבנן לפסלן לסכך כדאשכחן לקמן בגמרא דאיכא דפסיל נסרין משופין משום גזירת כלים ואפילו מאן דמכשר התם מצי פסיל הכא והרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' סוכה כתב דהיינו טעמא דפסולה מפני שהפשתן נשתנית צורתו וכאילו אינו מגדולי קרקע וכתב עליו הראב"ד ז"ל טעם אחר יש לנו בזה מפני שאניצי פשתן ראויין ליתן אותם בכרים וכסתות והרי הן מקבלין טומאה על ידי דבר אחר ולא גרעי מבלאי בגדים:

כיתנא דלא דייק: במכתשת:

ולא נפיץ: במסרק ואע"ג דבגמרא מסתפקא לן כל היכא דתייר אע"ג דלא דייק ולא נפיץ כיון דמדרבנן בעלמא הוא וכדכתיבנא נקיט לה הרב אלפסי ז"ל לספיקא ולקולא:

שוצי ושוצרי: מיני עשבים:

מסככין בהן: שאינו מאכל אדם לקבל טומאה:

דסני ריחייהו: מבאיש ריחם וכיון דמשום הכי הוא מסתבר דאף לדפנות פסולין:

היזמי והיגי: מיני [סנה]:

דנתרי טרפייהו: שנושרין עלין שלהן:

האי אפקותא דדיקלא: מוצא הדקל כשהוא סמוך לקרקע יוצאין בו דוקרנין הרבה סביב:

ואע"ג דאגידי: שמחוברין הענפים האלו יחד ודמי לחבילים דאמרינן אין מסככין בהן:

ואע"ג דהדר אגיד להו: איהו הענפים מלמעלה כדי להשכיבן מפני שמתפצלין לכאן ולכאן ואין סותמין הנקב:

אגד דחד לא שמיה אגד: כל דבר יחידי שמחובר יחד האוגדו בפני עצמו אינה אגודה עד שיתן דבר אחר עמו ואוגדו יחד ואם תאמר והיכי מסקינן הכא דאגד בידי שמים לא שמיה אגד והא גבי פרה דבעינן אגודת אזוב כדאיתא בגמ' ואפ"ה תנן במסכת פרה (סוף פי"א) כל אזוב שיש בו ג' קלחים מפסגו ואוגדו פסגו ולא אגדו אגדו ולא פסגו לא אגדו ולא פסגו כשר וי"ל דמדינא אין ה"נ דשמיה אגד אבל חבילי קשין וחבילי עצים חומרא מדבריהם הוא שהחמירו בהן משום גזירת אוצר הלכך ליכא למיגזר אלא כמין אוצר דהוי אגד בידי אדם ועוד שכיון שאינו אלא מדבריהם הקלו לומר דאגד בידי שמים לא שמיה אגד:

הני אסורייתא דסורא: חבילי קנים שהיו עושים למכור בשוק שמוכרין אותן במנין:

ואע"ג דאגידן למנינא בעלמא הוא דאגידן: דכיון דמדינא כשר לסכך בו אלא משום גזירה דפעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו על כתפו ומניחה ע"ג סוכה ליבשה כדאי' לעיל בכה"ג דלא עביד לה על דעת חבילה לא שייך למגזר:

הני צריפי דאורבני: חבילות שעושים מערבה וראשיהן הגסין לצד אחד וראשיהן הדקין לצד אחר ודרכן לקשרן בשני ראשיהן:

כיון שהתיר ראשי מעדנין שלהן כשירה: קשר שבראשן הגס שהוא עיקר:

והא אגידי מתתאי: בצד האחד לצד ראשיהן הרכין:

אמר רב פפא דשרי להו: וקמ"ל שאע"פ שהן נראין עדיין כקשורין מצד שהן מחוברין זה עם זה כדרך עצים שעשו מן חבילות אפ"ה כיון שהותרו הקשרים הותרו לאלתר:

רב הונא אמר כל אגד שאינו עשוי לטלטל לא שמיה אגד: רב הונא מהדר לפרוקי מאי דפרכינן והא אגידי מתתאי דלעולם דלא שרי להו מתתאי דכיון שהתיר הקשר שבראשה הגס סגי ומשום דקשירה מצד אחד אינו כל כך חזק שיתקיים אם יטלטלו החבילה וכל כי האי גוונא לא שמיה אגד:

גרסי' בגמ' [דף יג ב] ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: פירוש חזרת ועולשין תמכא וחרחבינא פוסלין בסוכה משום אויר פירוש כשיעור שאויר פוסל בה דהיינו שלשה טפחים כדאמרינן לקמן ולא משערין להו לפסול כשיעור סכך פסול דאוכל הראוי לקבל טומאה הן וסכך פסול אינו פוסל אלא בד' טפחים באמצע ומן הצד בד' אמות אלא כאויר דיינין להו לחומרא ואמרינן מאי טעמא כיון דלכי יבשי פרכי ונפלי כמאן דליתנהו דמו פירוש מתוך שהן דקות מאד ומינה דכל דבר העשוי להתיבש בתוך שבעה עד שתהא חמתו מרובה מצלתו אף מעכשיו הוא פסול:

וגרסי' תו בגמרא סוכי תאנים ובהן תאנים פרכילין ובהן ענבים קשין ובהם שיבלים מכבדות ובהן תמרים אם פסולת מרובה על האוכלין כשרה ואם לאו פסולה פירוש דלא בעינן שיהא פסולת מרובה על הידות ועל האוכלין אלא במרובה על האוכלין בלחוד סגי ומסקנא דגמרא דקוצר לסכך אין לו ידות כלומר שאין הידות מקבלות טומאה הלכך סגי בפסולת מרובה על האוכלין אבל אם קצרן לאכילה ונמלך עליהן לסכך כיון שקצרן לאכילה נחתא להו תורת ידות ותו לא סלקא דמחשבה גרידא אינה מוציאה מידי מחשבה קמייתא הלכך בעינן בכי האי גוונא שיהא פסולת מרובה על הידות ועל האוכלין ומיהו [דף יד א] אם בססן כלומר שדשן לידות בכה"ג סליק תורת יד מינייהו וכל שהפסולת מרובה על האוכלין כשרה:

מתני' מסככין בנסרים: בגמרא מפרש מאי

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט