רי"ף על הש"ס/נדרים/דף ו עמוד ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

ההוא דאתא לקמיה דרב אסי. אמר ליה: כדו תהית? אמר ליה "אין", ושרייה. ההוא דאתא לקמיה דרבי אלעזר, אמר ליה: בעית נדור? אמר ליה: אי לא מרגזין לי, לא בעינא כלום! אמר לו: תהא כבעית.

ההיא אתתא דאדרתא לברתה. אתאי לקמיה דרבי יוחנן. אמר לה: אילו ידעת דאמרין מגורתא עלך: (נדרים כב, א) אי לא דחמית בברתא מילי דעזיבא, בכדי לא אדרתה, מי אדרת? אמרה ליה: "לא", ושריה.

בר ברתין דרבי ינאי סבא אמר ליה: אילו ידעת דפתחין פנקסך וממשמשין בעובדך, מי נדרת? אמר ליה "לא", ושריוהו. רבן גמליאל פתח לההוא סבא: "יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא" (משלי יב יח): כל הבוטה, ראוי לדקרו בחרב, אלא שלשון חכמים מרפא. תניא, רבי נתן אומר: הנודר כאילו בנה במה, והמקיימו – כאילו הקריב עליו קרבן. אמר שמואל: הנודר, אפילו קיימו נקרא רשע. אמר רבי אבהו: מאי קרא? "וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא" (דברים כג כג), ואתיא חדלה חדלה. כתיב הכא "וכי תחדל", וכתיב התם: "שם רשעים חדלו רוגז" (איוב ג יז). אמר רב אשי, אף אנן נמי תנינא: כנדרי כשרים, לא אמר כלום; כנדרי רשעים, גדר בנזיר וכו' (נדרים ט א).

(נדרים כב, ב) אמר רבי אסי: אין נזקקין לאלהי ישראל, חוץ מקונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני, ונודע שלא גנבה ושלא הכתה. ההוא דאתא לקמיה דרב, אמר ליה: במאי נדרת? אמר ליה: באלהי ישראל. אמר ליה: אי נדרת במוהי, דהוי כינוי בעלמא, מזדקיקנא לך; השתא דנדרת באלהי ישראל, לא מזדקיקנא לך.

אמר רבא אמר רב נחמן, הלכה: פותחין בחרטה, ונזקקין לאלהי ישראל.

משתבח ליה רבא לרב נחמן ברב סחורה דאדם גדול הוא. אמר ליה: כשיבוא לידך הביאהו לידי. הוה ליה נדרא לדביתהו למשרי. אתא לקמיה דרב נחמן. אמר ליה: אדעתא דהכי מי נדרת? אמר ליה: אין. אדעתא דהכי מי נדרת? אמר ליה: אין. אמר ליה כמה זמנין, ואקפד רב נחמן ואמר ליה: זיל לעקלך. נפק רב סחורה ופתח ליה פתח לנפשיה: "רבי אומר: איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם? כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם" (אבות פרק ב משנה א). והשתא דאקפד רב נחמן, אדעתא דהכי לא נדרתי; ושרי לנפשיה. רבי שמעון ברבי הוה ליה נדרא למשרי. אתא לקמייהו דרבנן. אמרו ליה: נדרת אדעתא דהכי? אמר להו "אין". אדעתא דהכי? אמר להו "אין", כמה זמנין, (נדרים כג, א) והוו מצערי רבנן משמשא לטולא ומטולא לשמשא. אמר ליה בטנית בריה דאבא שאול בן בטנית: מי נדרת אדעתא דמצערי רבנן הכי? אמר ליה: "לא", ושריוהו. רבי ישמעאל ברבי יוסי הוה ליה נדרא למשרי. אמר ליה: מי נדרת אדעתא דהכי? אמר ליה: "אין", כמה זימנין. כיון דחזי ההוא קצרא דהוו מצערי רבנן, מחייה באוכלא דקצרא. אמר: אדעתא דמחי לי קצרא לא נדרי, ושרי ליה לנפשיה. אמר להו רב אחא מדפתי: האי נולד הוא, דלא אסיק אדעתיה דמחי ליה קצרא, ותנן: אין פותחין בנולד (ראה נדרים פרק ט משנה ב)? אמר ליה: לאו נולד הוא, דשכיחי אפיקורי דמצערי רבנן.

דביתהו דאביי הוה לה ברתא. היא אמרה: לקריבי, והוא אמר: לקריבי. אמר לה: תיתסר הנאתי עלך אי עברת אדעתי ומינסבא לקריבך. עברה דעתיה ואתנסיבא לקריבה. אתא לקמיה דרב יוסף. אמר ליה: אילו ידעת דעברה אדעתך ומנסבת לקריבה, מי אדרתה? אמר ליה: לא, ושריה רב יוסף. ומי שרי כהאי גוונא? אין, והתניא: מעשה באחד שהדיר את אשתו מלעלות לרגל, ועלתה לרגל. ובא מעשה לפני רבי יוסי. אמר ליה: אילו ידעת שעוברת על דעתך ועולה לרגל, כלום נדרת? אמר לו: לא, והתירו רבי יוסי.


רבי אליעזר בר רבי יוסי אומר: אף הרוצה להדיר וכו'.

וכיוון שאמר: כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל, לא שמע ליה ולא אתי בהדיה? חסורי מחסרא והכי קתני: הרוצה שיאכל חבירו אצלו ומסרב

 

נימוקי יוסף

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נימוקי יוסף על הרי"ף  

הלכות נדרים לרמב"ן

הלכות נדרים (רמב"ן)

ריטב"א

פירוש הריטב"א להלכות נדרים