רי"ף על הש"ס/מגילה/דף טו עמוד ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · רי"ף על הש"ס · מגילה · דף טו עמוד ב· >>
Hebrewbooks-LOGO.png צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

ציפה זהב ונתנה על בית אונקלי הרי זה דרך החיצונים:

גמ' אמר רבי יהושע בן לוי ידיו בהקניות לא ישא את כפיו תניא נמי הכי ידיו בהקניות לא ישא את כפיו עקומות ועקושות לא ישא את כפיו:

א"ר אשי חיפני ובישני לא ישא את כפיו תנ"ה אין מורידין לפני התיבה לא אנשי חיפה ולא אנשי בית שאן ולא אנשי טבעונין מפני שקורין לעיינין אלפין ולאלפין עיינין אמר רב הונא זבלגן לא ישא את כפיו ואם היה דש בעירו מותר:

תניא נמי הכי סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו ואם היה דש בעירו מותר והא ההוא דהוה בשיבבותיה דר' יוחנן ונשא את כפיו ההוא דש בעירו הוה:

רבי יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועות איסטיס. תנא אם רוב אנשי אותה העיר מלאכתן בכך מותר:

גרסינן בראש השנה בפרק ראוהו בית דין (ראש השנה כח, ב) מניין לכהן שעלה לדוכן שלא יאמר הואיל וניתנה לי רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי כגון אלהי אבותיכם יוסף עליכם ת"ל לא תוסיפו על הדבר ואמרי' התם דאילו מתרמי ליה ציבורא אחרינא הדר מברך ושמעינן מינה דכהן דפריס ידיה בחדא דוכתא ואזל לדוכתא אחריתי ואשכח ציבורא דלא מטו לברכת כהנים כד מטו לברכת כהנים פריס להו ידיה ושפיר דאמי:

גרסינן בסוטה בפרק שביעי (סוטה לב, א) ואלו נאמרין בלשון הקדש מקרא בכורים וחליצה ברכות וקללות ברכת כהנים וכו' ואמרי' בגמרא (סוטה לח, א) ת"ר כה תברכו בלשון הקדש וכו' כה תברכו בעמידה כה תברכו בנשיאות כפים כה תברכו בשם המפורש יכול אף בגבולין ת"ל ושמו את שמי במקום ששמי שם דכתיב לשום שמי שם כה תברכו פנים כנגד פנים כה תברכו בקול רם:

אמר אביי נקטינן לשנים קורא כהנים לאחד אינו קורא מ"ט אמור להם לשנים ולא לאחד וכן הלכתא:

תני אבא בריה דרבי בנימין בר חייא עם שאחורי כהנים אינם בכלל ברכה א"ר חסדא אין כהנים רשאין לכוף קשרי אצבעותיהן עד שיחזרו פניהם מן הצבור אמר ר' זירא אמר רב חסדא אין הקורא רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן מפי הצבור ואין הכהנים רשאין להתחיל ברכה עד שיכלה הדבור מפי הקורא ואין הציבור עונין אמן עד שתכלה ברכה מפי הכהנים ואין הכהנים מתחילין בברכה אחרת עד שתכלה אמן מפי הצבור ואין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל ש"צ שים שלום ואין הכהנים רשאין לעקור רגליהם עד שיגמור ש"צ שים שלום וצריכין הכהנים לשאת ידיהם כנגד כתפותיהם כדתנן במדינה נושאין ידיהם כנגד כתפותיהם ובמקדש על גבי ראשיהם חוץ מכהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ:

(סוטה לח, ב) אמר ריב"ל כל כהן המברך מתברך ושאינו מברך אין מתברך שנאמר ואברכה מברכך:

ואמר ריב"ל כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלשה עשה כה תברכו אמור להם ושמו את שמי ואמר ריב"ל כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם מה להלן בעבודה אף כאן בעבודה תני ר' הושעיא לא שנו אלא שלא עקר את רגליו אבל עקר את רגליו עולה וכן הלכה ואע"ג דלא מטי ליה לדוכן אלא לאחר עבודה ואמר ר' שמעון בן פזי כל כהן שלא נטל את ידיו לא

 

רבנו ניסים (הר"ן)

ואנן דרשינן במנחות (דף לז א) בין עיניך היינו בגובה של ראש ועל ידך זה קבורת:

ציפה זהב ונתנה על האונקלי הרי זה דרך החיצונים:    ציפה זהב דלא דרשו למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך כלומר שתהא כתובה במאי שמותר בפיך דהיינו עור בהמה טהורה ושי"ן של תפילין הלכה למשה הלכך כתיבתן בעינן שתכתב במה שמותר בפיך:

ונתנה על בית אונקלי:    היינו שנתן תפלה של יד על חלוקו מבחוץ שנגד הקבורת ממש לא על בשרו ממש ועבדי הכי משום דכתיב (דברים ו) לאות על ידך וכיון שהן לאות סבורים הן שראוי שיראו לכל ולא דרשו והיו לך לאות ולא לאחרים לאות:

הרי זה דרך החיצונים:    קרוב למין הוא אבל מין גמור לא הוי דהא לא עקר ג"ש דהא מניחה במקום הקבורת ומכאן דקדק הרשב"א דתפילין של ראש מותר לתת אותה על כובעו או על כסוי הראש דהא בשל יד לא אסרו ליתן אותם על גבי אונקלי אלא משום דכתיב בהו לך לאות הא לאו הכי שרי ואלו תפילין שבראש אדרבה כתיב בהו וראו כל עמי הארץ וגו' כדאמרי' בעלמא [ברכות ו. מנחות לה ב] אלו תפילין שבראש והא דאמרי' [ערכין דף ג ב] מקום יש בין ציץ למצנפת להניח בו תפילין איפשר דהיינו משום דאסור לתת כלי אחר של מצוה על המצנפת:

גמ' בהקניות:    לנטישוא"ש בלע"ז:

עקומות:    שנתעקמה ידו אחורנית:

עקושות:    שאינו יכול לחלק אצבעותיו:

חיפני ובישני:    כהן שהוא מאנשי חיפא ומאנשי בית שאן:

זלגן:    עיניו זולגות דמעות:

דש בעירו:    רגיל בעירו:

אם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך מותר:    ששוב אין מסתכלין בו:

גרסי' בר"ה בפ' ראוהו ב"ד (דף כח ב) מניין לכהן שעלה לדוכן וכו' ת"ל לא תוסיפו על הדבר שכל שיש לו שיעור למעלה עובר משום בל תוסיף כשמוסיף עליו:

ואמרי' התם דאלו מתרמי ליה צבורא אחרינא הדר מברך:    פי' דהתם מסקי' שהמוסיף על המצות שלא בזמנו כגון הישן בסוכה בח' לא עבר משום בל תוסיף אלא א"כ מתכוין לעבור דלעבור שלא בזמנו בעי כונה והכא היינו טעמא דעובר משום דאילו מתרמי ליה צבורא אחרינא הדר מברך הלכך בזמנו חשיב ולעבור בזמנו לא בעי כונה:

גרסי' בסוטה (דף לב א) מקרא בכורים כשמביא בכורים קורא הגדתי היום לה' אלהיך כדאיתא בסדר והיה כי תבא:

וחליצה:    כשהיבמה חולצת קוראה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה וגו':

ברכות וקללות:    שצותה תורה לברך את ישראל בביאתן לארץ בהר גריזים ולומר קללות בהר עיבל:

כה תברכו בעמידה:    דאיתקש לעבודה דכתיב (ויקרא ט) וישא אהרן את ידיו ויברכם וירד מעשות העולה וכתיב (דברים יח א) ושרת בשם ה' אי זהו שירות שהוא בשם הוי אומר זה נשיאות כפים ואיתקש לשירות דהיינו עבודה ועבודה קיימא לן דבעמידה כדכתיב לעמוד לשרת:

כה תברכו בנשיאות כפים:    ילפינן לה התם נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם מה להלן בנשיאות כפים אף כאן בנשיאות כפים:

כה תברכו בשם המפורש:    ילפינן לה התם מדכתיב ושמו את שמי שמי המיוחד לי:

יכול אף בגבולין:    שיברכו בשם המפורש:

במקום ששמי שם:    דכתיב (מלכים א ט) לשום (את) שמי שם עד עולם והיינו בבית המקדש:

כה תברכו פנים כנגד פנים:    נפקא לן התם מדכתיב אמור להם:

נקטינן לשנים קורא כהנים:    שליח צבור קורא להם קודם שיעמדו לברך:

אין הקורא רשאי לקרות כהנים עד שתכלה אמן מפי הצבור:    אמן של ברכת הודאה:

ואין הכהנים רשאין להתחיל:    בברכה עד שיכלה הדבור מפי הקורא. דבור של קריאת כהנים ואחרים פירשו שמקרין היו הכהנים כדי שלא יטעו שהיה שליח צבור קורא לפניהם כל תיבה ותיבה כשראויין לאמרה:

ואין הכהנים רשאין להתחיל:    אפילו בתיבה ראשונה דליכא למיחש לטעות וכל שכן באידך עד שיכלה דבור מפי הקורא:

ואין הכהנים מתחילין בברכה אחרת:    כגון יאר ישא עד שיכלה אמן מפי הצבור:

ובמקדש על גבי ראשיהם:    מפני כבוד שם המפורש שמזכירין:

חוץ מכהן גדול שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ:    מפני כבוד השם הכתוב בו:

כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בג' עשה:    דוקא בשקראו אותו הא לאו הכי לא מחייב וכדמתרגמינן כד תימרון להון ובספרי אמרינן שצריך שיאמר להם חזן הכנסת שאו ידיכם קדש כה תברכו אמור להם ואע"ג דדרשינן ליה לשנים קורא כהנים ולא לאחד שנאמר (במדבר ו) אמור להם שמעת מינה תרתי והיינו כשהוא בחוץ אע"פ שקרא אותו אינו עובר וגרסי' בירושלמי ר"ש בן פזי כד הוה תשיש הוה קא אחורי עמודי רבי אלעזר נפיק לברא:

כל כהן שאינו עולה לדוכן בעבודה שוב אינו עולה:    מהא משמע לכאורה דהא דאמרינן לעיל דשליח צבור