רי"ף על הש"ס/כתובות/דף לב עמוד ב

<< · רי"ף על הש"ס · כתובות · דף לב עמוד ב · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

דאתחזוק אבל לא אתחזוק לאו כל כמיניה לאחזוקי אינשי בפריצי:

על מנת שתאמרי לפלוני:

ותימא אמר רב יהודה אמר שמואל דברים של קלון:

או שתהא ממלאה ומערה:

ותעביד אמר רב יהודה אמר שמואל שתהא ממלאה ונופצת פירוש אמר לה בשעת תשמיש שתתהפך כדי שתנפץ שכבת זרע ולא תתעבר במתניתא תנא שתמלא עשרה כדי מים ותערה לאשפה בשלמא לשמואל מש"ה יוציא ויתן כתובה אלא למתניתא מאי נפקא ליה מינה תעביד אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מפני שנראית בשוטה:

אמר רב כהנא המדיר את אשתו שלא תשאל ושלא תשאיל נפה וכברה רחיים ותנור יוציא ויתן כתובה מפני שמשיאה שם רע בשכנותיה וכן היא שנדרה שלא תשאל ושלא תשאיל נפה וכברה רחיים ותנור ושלא תארוג בגדים נאים לבנה תצא שלא בכתובה מפני שמשיאתו שם רע בשכניו:

מתני' ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית ואי זו היא דת משה מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו נדה ואינה קוצה לה חלה ונודרת ואינה מקיימת ואיזו היא דת יהודית יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק ומדברת עם כל אדם אבא שאול אומר אף המקללת יולדיו בפניו ר' טרפון אומר אף הקולנית ואי זו קולנית כל שמדברת בתוך ביתה ושכיניה שומעין את קולה:

גמ' מאכילתו שאינו מעושר היכי דמי אי דידע נפרוש אי דלא ידע מנא ידע לא צריכה דאמרה ליה פלוני בהן תקן לי הכרי ואזל ושייליה ואשתכח שיקרא:

ומשמשתו נדה היכי דמי אי דידע נפרוש אי דלא ידע נסמוך עילוה דאמר רב חיננא בר כהנא אמר שמואל מנין לנדה שסופרת לעצמה שנאמר (ויקרא, יט) וספרה לה לא צריכא דאמרה ליה פלוני חכם טיהר לי הכתם ואזל שייליה ואשתכח שיקרא ואי בעית אימא כדרב יהודה דאמר רב יהודה הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה משום נדה:

וחלה נמי כגון דאמרה פלוני תקן לי את העיסה ואזל שייליה ואשתכח שיקרא:

ונודרת ואינה מקיימת דאמר מר בעון נדרים בנים מתים:

אי זו היא דת יהודית יוצאה וראשה פרוע ראשה פרוע דאורייתא היא דכתיב (במדבר, ה) ופרע את ראש האשה ואמר רבי ישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא תצאנה בפריעת ראש א"ר יהודה אמר שמואל בקלתה דאורייתא קלתה שפיר דמי דת יהודית אפילו קלתה נמי אסור א"ר אסי א"ר יוחנן קלתה אין בה משום פריעת ראש אמר אביי ואיתימא רב כהנא מחצר לחצר ודרך מבוי:

ירושלמי חצר שהרבים בוקעין בו הרי הוא כמבוי מבוי שאין הרבים בוקעין בו הרי הוא כחצר:

וטווה בשוק אמר רב יהודה אמר שמואל במראה זרועותיה לבני אדם אמר רב חסדא אמר אבימי בטווה ורד כנגד פניה:

ומדברת עם כל אדם אמר רב יהודה אמר שמואל במשחקת עם הבחורים:

אבא שאול אומר אף המקללת יולדיו בפניו אמר רב יהודה אמר שמואל במקללת יולדיו בפני מולידיו שנאמר (בראשית, מח) ומולדתך אשר הולדת אחריהם

רבנו ניסים (הר"ן)

האבל לקבר: והך מתני' לרב מיירי במדירה סתם שתלה מזונות או תשמיש בדברים אלו ולשמואל ע"כ בנדרה היא וקיים לה איהו מתוקמה ובשלמא שלא תלך לבית אביה או לבית המשתה בידו להפר דאפשר דנדרי ענוי נפש נינהו ובבית האבל נמי מפורש בפרק בתרא דנדרים (דף פג ב) דעינוי נפש הוא מדכתיב והחי יתן אל לבו אבל תאמרי לפלוני ותמלא עשרה כדי מים לא משמע דמקרי עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה וכיון שכן על כרחין מיירי בשתלתה בדברים אלו מזונות או תשמיש וש"מ דאע"ג דאפשר בפרנס ותשמיש נמי שבת אחד כמאן דאפשר בפרנס דמי אפ"ה יוציא ויתן כתובה כיון דנדרה היא וקיים לה איהו מטעמא דמסנו סני לה וכמו שכתבנו למעלה:

המדיר את אשתו שלא תשאל כו': לרב מפרשה במדירה מנכסיו אם תשאל אבל לשמואל דאמר אפילו בסתם ימתין קשיא אמאי יוציא דמשמע לאלתר תשאל ותאסר ותמתין שמא תמצא פתח וליכא לפרוקא בשנדרה היא וקיים לה איהו וכדמפרשינן מתני' אליביה דהא בתר הכי קאמר וכן היא שנדרה ונ"ל דשלא תשאל ושלא תשאיל חדא מילתא היא ועיקר הנדר בשלא תשאיל אלא שהמדיר אשתו בכך ואוסר לה כליו בהשאלתן אף הוא אין רצונו שתשאל ומש"ה נקטינהו לתרווייהו עוד נ"ל שחכמים שמו דעתה שלא תרצה לשאול ותהא אסורה מנכסיו כיון שכן משיאה שם רע שהיא טענה מספקת להוציא ויתן כתובה דלא דמי למאי דפרכינן לעיל בגמ' לר' יוסי לא תתקשט ולא תאסר ותתקשט ותאסר שבת אחת משום דהתם איזה מהם שתברור אינו כדאי לומר יוציא ויתן כתובה ובתוספות דחקו שלא תשאל היינו שאוסר על עצמו הנאת כלים שתשאל והיא צריכה להבדל כדי שלא תכשילנו [פי' ולעולם לא תלה בדבר]:

וכן היא שנדרה כו': לא מיירי בקיים לה איהו דאי לא אמאי תצא שלא בכתובה דהא קי"ל (דף עא א) דהוא נתן אצבע בין שיניה אלא הני לאו דברים שבינו לבינה ולא נדרי עינוי נפש נינהו שיהא אפשר להפר וכיון שכן רישא דהמדיר אפשר לאוקמה בנדרה איהי וקיים לה איהו וכגון שתלתה בנדרים אלו מזונות או תשמיש וקרי לה המדיר משום דקיומו של נדר בדידיה תלי ובסיפא תני וכן היא שנדרה לפי שאין כאן אלא נדרה לבד הרשב"א ז"ל ובכך עולה תירוץ למה שנדחקו בו בסמוך:

מתני' דת יהודית: שנהגו בנות ישראל אע"ג דלא כתיבה:

וטווה בשוק: בגמ' מפרש:

מדברת בתוך ביתה: בגמרא מפרש:

גמ' הא דאמרינן דהאכילתו אי דידע: כשאכל:

יפרוש: ולא יאכל ואמאי מפסדת כתובתה דודאי אינה יוצאה אלא א"כ האכילתו ולא שנתכוונה להאכילו אם לא האכילתו והרא"ה ז"ל כתב שאפילו נתכונה להאכילו מפסדת כתובתה והכא לישנא דמאכילתו קדייק:

ואי לא ידע מנא ידע: מי אמר לו אחרי כן שהוא בא לפנינו להוציאה והאי דלא אוקמה במודה כתב הראב"ד ז"ל משום דאינה נאמנת דאין אדם משים עצמו רשע ולא נראה דלהפסיד כתובתה ודאי נאמנת דהודאת בעל דין כמאה עדים דמו אלא משום דמילתא דלא שכיחא היא לא אוקמה בהכי:

ואי לא ידע נסמוך עילוה: האי דלא אמר הכא מנא ידע כדאמרינן לעיל משום דהכא מוכח מקרא דמצי למסמך עילוה:

הוחזקה נדה בשכנותיה: שראוה לובשת בגדי נדות ולבעלה אמרה טהורה אני ושמשה:

בעלה לוקה עליה: אם התרו בו וכה"ג משכחת לה למתניתין דלאחר תשמיש הודיעוהו שכנותי' שהוחזקה נדה. ודאמרינן כגון דקא אמרה איש פלוני כהן תקן לי את הכרי ופלוני חכם טהר לי את הדם כדאמרה הכי בעדים דאותו פלוני תקן לה את הכרי ובדשיילוה בעדים והרשב"א ז"ל ג"כ כתב שע"פ כהן וחכם בלבד אינה מפסדת כתובתה דעד אחד הוא אלא דוקא בשאמרה איש פלוני תקן וטהר ביום פלוני ואתו עדים ואמרו עמנו היה במקום פלוני או לא זזה ידינו מתוך ידו ולא תקן אבל ע"פ הכחשת הכהן עצמו אינה מפסדת כתובתה דעד אחד הוא ובירושלמי נמי מפורש דכן גרסינן התם וכלהון בעדים פלוני כהן עישר לי פלוני ראה כתמי פלוני קצה לי חלתי פלוני חכם התיר לי את נדרי בדקין כולהון ולא משכחין ע"כ אבל מדברי הרמב"ן ז"ל נראה שהכהן והחכם נאמן שכך כתב בפרק שבועות העדות כדאמרינן בכתובות פלוני טהר לי את הכתם אזל שייליה ואשתכח שקרא דאלמא אע"ג דאיהי מהימנא כיון שאמרה בשם פלוני ושייליה ואמר דשקרא הוא לא מהימנא ולא מצית למימר אשתכח שקרא ע"פ עדים דהא קאמר ואזל שייליה וכן הדין בכל עד מפי עד אם בא האחד וכפר אין השני האומר משמו נאמן וכך קבלתי דין זה ע"כ ואפשר דמאי דאמרינן בירושלמי וכולהון בעדים לא קאי אמאי דקאמר כהן:

דאורייתא הוא: ואמאי לא קרי ליה דת משה:

אזהרה: מדעבדי' לה הכי לנוולה מדה במדה במה שעשתה להתנאות על בועלה מכלל דאסור א"נ מדכתיב ופרע מכלל דההיא שעתא לא פרוע היא וש"מ אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש:

קלתה: סל שיש לו מלמטה בית קיבול להולמו בראשה ובית קיבול מלמעלה לתת בו פלך ופשתן:

קלתה אין בו משום פריעת ראש: אמרינן עלה בגמרא אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבה תחת בעלה. כלומר אם כן דא"ר יוחנן דקלתה אין בו משום פריעת הראש משמע דבלא קלתה מיהא יש בה משום פריעת הראש ואם כן כולהו נפקן שאין אשה נזהרת בחצרה:

ומשנינן מחצר לחצר ודרך מבוי: דלא שכיחי בה רבים:

בטווה ורד כנגד פניה: פי' רבינו שלמה יצחקי ז"ל טווה בכפה על ירכה וחוט מתרדד כנגד פניה של מטה אבל הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל כתב בפרק ארבעה ועשרים מהלכות אישות שמשימה ורד בפדחתה כדרך שעושות הפרוצות:

במקללת יולדיו בפני מולידיו: כלומר בפניו דמתני' לא תימא בפניו ממש אלא מקללת אביו של בעל בפני בנו של בעל וסימניך אפרים ומנשה וכו' ופסוק זה יהא

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט