רי"ף על הש"ס/גיטין/דף מד עמוד א

<< · רי"ף על הש"ס · גיטין · דף מד עמוד א · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

מאי שנא חיי פלוני דילמא מאית ומקיימא ליה לתנאה הוא נמי דילמא מאית ומקיימא ליה לתנאיה אלא אימא כל ימי חייכי אין זה כריתות כל ימי חיי פלוני הרי זה כריתות וכן כל ימי חיי הרי זה כריתות:

תנו רבנן הרי זה גיטך ע"מ שתנשאי לפלוני הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא מאי קאמר אמר רבא הכי קאמר הרי זו לא תנשא לא לו ולא לאחר לו שמא יאמרו נשותיהן נותנין במתנה לאחר לא תנשא דבעיא קיומי לתנאיה ואם נשאת לו לא תצא לאחר תצא:

ת"ר הרי זה גיטיך על מנת שתעלי לרקיע על מנת שתרדי לתהום על מנת שתבלעי קנה בן מאה אמה ע"מ שתפרחי באויר ע"מ שתעברי את הים הגדול ברגליך אינו גט ר' יהודה בן תימא אומר כזה גט כלל א"ר יהורה בן תימא כל שא"א לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו אינו אלא כמפליגה בדברים וכשר אמר ר"נ אמר רב הלכה כרבי יהודה בן תימא אמר רנב"י מתני' נמי דייקא דקתני כל שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים הא א"א תנאו בטל ש"מ:

ואם כתבו לתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול:

א"ר ספרא כתכו כתוכו תנן

רבנו ניסים (הר"ן)

חיי פלוני דהא אפשר דמיתו כולהו ותירוץ הראשון הוא עיקר ומכל מקום אין מכאן ראיה [לדברי הרמב"ם] לע"מ שלא תנשאי לפלוני כל ימי חייו דכיון שאיפשר שיבא זמן שאי איפשר לו לגט שיבטל:

גרסינן בגמרא בעא מיניה רבא מרב נחמן היום אי את אשתי ולמחר את אשתי מהו כלומר נתן לה גט ואמר לה היום יהו גירושין ולמחר לא יהו גרושין מהו תיבעי לר"א תיבעי לרבנן כלומר דפליגי במתני' בהרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני ואסיקנא בתר דבעיא הדר פשטה כיון דפסקה פסקה כלומר דכיון דפסקה מיניה היום לגמרי אצל כל אדם פסקה לעולם ושוב אינה אשתו עד שיחזור ויקדשנה הילכך אין תנאי זה כלום ומשמע דהכי קי"ל דכיון דפסקה פסקה ואע"פ דלקמן בפרקין אמרינן דאתקין רב בגיטי מן יומא דנן ולעלם לאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן וכתבה הרי"ף ז"ל בהלכות כבר כת ברש"י זכרונו לברכה שם דאף על גב דפשטה כיון דפסקה פסקה אפילו הכי לא נעביד הכי שלא להוציא לעז על הגט אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ח מהלכ' גירושין התנה עליה ואמר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי אינה מגורשת דחאה הרב ז"ל לזו לגמרי מדאמרינן לאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן נראה שזהו דעת הרי"ף ז"ל שהשמיטה מן ההלכות ואינו מחוור דמידי ספק מגורשת מיהא לא נפקא דאי בעיין לא מיפשטה לרב דתקין ולעלם לאפוקי מדבעי מיניה רבא מרב נחמן שפיר שייך למימר לאפוקי:

ת"ר הרי זה גיטיך על מנת שתנשאי לפלוני וכו' שמא יאמרו נשותיהן נותנין במתנה ואין לך לעז גדול מז:

ואם נשאת לו לא תצא שאין כאן איסור אלא חשש לעז בעלמא:

לאחר תצא משום דבעיא לקיומא תנאה ומכ"מ צריכה גט גמור מדאורייתא מאחר זה דשמא תקיים תנאה ותנשא לאותו פלוני שהתנה עמה שתנשא לו ונמצא הגט קיים ובניה מאותו אחר כשרין אבל הרמב"ם זכרונו לברכה כ' בפ"ח מהל' גירושין נשאת לאחר קודם שתנשא לו בטל הגט ותצא והולד ממזר וצריכה גט משני כלומר מדבריהם ודבריו תמוהין למה בטל כיון שהתנאי יכול להתקיים וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל:

ת"ר הרי זה גיטיך על מנת שתעלי לרקיע וכו' אינו אלא כמפליגה בדברים כדי לצערה בדברי הבאי:

מתני' נמי דיקא בב"מ בהשוכר את הפועלים:

וגרסינן עלה בגמ' [הרי] זה גיטיך ע"מ שתאכלי בשר חזיר מהו אביי אמר היא היא רבא אמר איפשר דאכלה ולקיא כלומר ולבן תימא גופיה תנאו קיים ופרכינן עליה דרבא מתדניא הרי זה גיטיך על מנת שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי הרי זה גט ואם לאו אינו גטעל מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא נבעלה להם פרש"י ז"ל מותרת לינשא מיד ואין חוששין שמא תבעל להם ויבטל הגט אבל אמר לה על מנת שלא תבעלי לפלוני אינו גט שמא תבעל לו ואין לשון אין חוששין שמא נבעלה להם נוח בכך והרב רבינו משה בר נחמן זכרונו לברכה פירש דברים כפשטן רישא קתני נתקיים התנאי בפני עדים מגורשת ואם לאו אינה מגורשת שכל תנאי שהיא בקיום מעשה עליה להביא ראיה שקיימתו וסיפא קתני אין חווששין שמא נבעלה להם שאף על פי שהבעל מכיחשה ואומר לה בברי שעברה נאמנת היא לומר לא עברתי על תנאי שכל תנאי שבידה והוא בשב ולא תעשה עליו להביא ראיה שביטלתו והא דלא נקטה בשלא תבעלי לפלוני היינו משום דס"ל להאי תנא דשיורא הוי ואינו גט:

ודייקינן עלה ואילו על מנת שתבעלי לאבא ולאביך לא קתני כלומר דנימא ביה נתקיים התנאי הרי זה גט:

לאביי ניחא משום דלדידיה לרבי יהודה בן תימא אפי' לא נתקיים התנאי הרי זה גט:

אלא לרבא קשיא דהא אמר דאפילו יהודה בן תימא מודה ביה:

ומפרקינן אמר לך רבא בשלמא בשר חזיר איפשר דאכלה ולקיא כלומר בידה לקיימו באיסור ועל מנת שתבעלי לפלוני נמי איפשר דמשחדא ליה בממון ומרציא ליה ובעיל לה אלא אבא ואביך בדידה קיימא נהי דאיהי עבדא איסורא אינהו מי עבדי איסורא כלומר הילכך הוה ליה כעל מנת שתעלי לרקיע כלל דאמר רבי יהודה בן תימא לאתויי אבא ואביך:

ואי כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול כתבו בתוספות דמהא שמעינן שכשר לעשות קיום מחקין בגט מדאמרינן בחוץ כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול מכלל דבשאר מחקין שרי כדין השטרות והרשב"א ז"ל כתב שרבינו סעדיה גאון והגאונים ז"ל אמרו מחק שמו ושמה פסול אע"פ שמקויים ושאר המחקין אם נתקיים כשר דיעבד אבל לכתחלה לא והרב בעל העיטור ז"ל כתב שאפילו בשמו ושמה כשר לכתחלה והכי מוכח בתוספתא דתניא בסוף מכילתין גט שיש בו מחק או תלוי מגופו פסול שלא מגופו כשר ואם החזירו למטה אפילו מגופו כשר ע"כ ומדלא מפליג בין שמו ושמה לשאר גופו של גט משמע דאפילו בשמו ושמה כל שנתקיים אינו פסול וכן הר"ם במז"ל בפ"ד מהלכות גירושין לא חלק ועכשיו נהגו שלא לקיים שום מחק בגט ותניא נמי התם בתוספתא בסוף מכילתין נקרא כשר נתקרע פסול נקרו בו קרע של ב"ד פסול נמקו או שנרקב או שנעשה ככברה פסול נמחק או שנטשטש ובבואה שלו קיימת אם יכול לקרות כשר ואם לאו פסול וכתבה הר"ם במז"ל בפ' הנזכר והשיג עליו הראב"ד שאם גט מקויים הוא למה יפסל מלהיותה מגורשת ולא אמרו פסול אלא לענין שלא תגבה בו כתובתה והרשב"א ז"ל כתב שאף הרמב"ם ז"ל יודה בזה דכיון שכתו בו הנפק יש הוכחה ששלם בא ליד האשה וכדאמרינן בפ"ק דמציעא דמלוה היא דמקיים שטריה ולא לוה וה"נ אשה מקיימת גיטא ולא הבעל וכתב עוד הרמב"ם ז"ל בפ' הנזכר דכי אמרי' דגט שיש בו מחק או תלוי פסול וכן נמי נקרע קרע ב"ד דפסול דוקא כשהיה הגט יוצא מתחת ידה בעדי חתימה ואין שם עדי מסירה אבל אם יש שם עדים שנמסר הגט בפניהם כשר אע"פ שהיה תורף הגט על המחק או בין השטין או שהיה קרוע שתי וערב כשנתן לה בפניהם עד כאן וטעמא דמלתא דכיון דלדידן דקי"ל עד מסירה כרתי אפילו על הנ ייר מחוק ועל הדפתרא כשר כדאי' בפרק המביא תניין אף בנקרע קרע בית דין ראוי שיהא כשר אבל הרשב"א ז"ל חולק בזה בפ' התקבל ואומר שכיון שהוא קרוע כעין קרע בית דין הרי הוא כחרס ופסול לגרש בו:

גמ' כתבו בתוכו תנן דוקא כתבו בתוכו הוא דלית ליה תקנתא אפילו אמר לה בשעת מסירה הרי את מותרת לכל אדם אבל לא כתבו בתוכו אפי' אמר לעדים ולסופר על מנת כן תכתבו שתהא מותרת לכל אדם אלא לפלוני אינו נפסל בכך ובלבד

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט