רי"ף על הש"ס/גיטין/דף מג עמוד ב

<< · רי"ף על הש"ס · גיטין · דף מג עמוד ב · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

או דילמא ע"מ הוא ובעל מנת הוא דפליג ר"א עלייהו דרבנן אבל בחוץ מודה להו דהא שייר ליה בגט ופשט רבינא דחוץ הוא אבל בע"מ מודו ליה אמר רבא הרי זה גיטיך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי הרי"ף ז"ל גריס הכא בגיטין כמו ביומא (דף יג.) ולא קשיא מידי קושית התוס' דהכא בד"ה כל ימי ע"ש. חיי וחייכי אין זה כריתות כל ימי חיי פלוני הרי זה כריתות

רבנו ניסים (הר"ן)

דבגט לא שייר מידי שהרי התירה במסירת הגט לכל אדם אלא שהתנה עמה על מנת שלא תנשאי לזה ואין זה אלא כתנאי בעלמא כן כתב רש"י זכרונו לברכה ולישנא דאיתמר בברייתא בגמרא נקט דתניא על מה נחלקו על המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תנשאי לפלוני ומיהו אין הכי נמי דאפי' אמר ע"מ שלא תנשאי לפלוני ולא תבעלי אמרי' דמודו ליה דע"מ דומיא דחוץ קאמרינן דאי לא תימא הכי אדמפליג בין ע"מ לחוץ לפלוג בע"מ גופיה ועוד מדאמרי' או דלמא האי אלא ע"מ הוא וכו' אבל בחוץ מודה להו והא ודאי אי אלא דמתני' ע"מ הוא הא אסר נישואין ובעיהל דסתמא קאמר אלא לפלוני ואפ"ה אמרי' דאע"ג דבחוץ מודה להו ר"א לרבנן בהאי ע"מ פליג דאע"ג דאסר נשואין ובעילה לא דמי לחוץ כי אמרי' נמי בע"מ מודו ליה אפילו בהאי ע"מ קאמר ואע"ג דאמר בגמ' ובמאי אילימא בע"מ שלא תנשאי לפלוני הרי הותרה אצלו בזנות אלישנא דברייתא דקתני ע"מ שלא תנשאי פריך והוא הדין דה"מ למפרך אפילו לא הותרה אצלו בזנות כגון על מנת שלא תנשאי ולא תבעלי הרי הותרה לכל כיון שלא אסרה אלא דרך תנאי ודאמינן נמי בגמרא אי בע"מ הרי גרושה אצלו בזנות אלישנא דברייתא פריך ועיקר פירכא היא דהרי היא גרושה אצלו לגמרי כיון דלא אסרה אלא דרך תנאי הלכך אי בע"מ מודו רבנן לר"א אפילו בע"מ שלא תנשאי לפלוני ולא תבעלי מודו ליה:

ופשט רבינא דחוץ הוא אבל ע"מ מודו ליה זהו לשון הרי"ף ז"ל ומיהא בגמרא לא איתמר בהדיא אלא הכי מסקינן אלא לאו שמע מינה חוץ הוא שמע מינה אלא שהרי"ף ז"ל סובר דכיון דבבעיין אמרינן דאי האי אלא חוץ הוא בחוץ הוא דפליגי רבנן אבל בע"מ מודו ליה כי פשטינן דהאי אלא חוץ הוא ממילא משמע דבע"מ מודו ליה והכי נמי מכוחא הא דתניא לקמן וחכמים אומרים שכל הפוסל על פה פוסל בכתב כל שאיו פוסל ע"פ אינו פוסל בכתב חוץ שפוסל ע"פ פוסל בכתס ע"מ שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב ואף על גב דאיכא למימר דההוא על מנת לאו על מנת שלא תנשאי לפלוני היא אלא על מנת שתתני לי מאתים זוז והכי נמי איתא בירושלמי בהדיא בריש פ' כל הגט וחכ"א את שהוא פוסל בפה פוסל בכתב ואת שאינו פוסל בפה אינו פוסל בכתב הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני הואיל והוא פוסל על פה פוסל בכתב הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז הואיל ואינו פוסל בפה אינו פוסל בכתב אפילו הכי יש להביא ראיה ממאי דאיתמר בההיא סוגיא דאמר אלא מתניתין דקתני כתבו בתוכו ומוקמינן בחוץ אבל על מנת לא פסיל אלמא למסקנא דהך בעיא על מנת לא פסיל אפילו על מנת שלא תנשאי דלאו שיורא הוא (וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' גירושין) אבל אחרים אומרים דמדלא מסקינן בפשטא דבעיין שמעמ ינה חוץ הוא אבל על מנת מודו ליה משמע דאכתי מספקא אי פליגי נמי בעל מנת ודאמרינן מעיקרא אבל על מנת מודו ליה לאו משום דפשיטא לן הכי אלא הכי קאמרינן דאי חוץ הוא איפשר דבעל מנת מודו ליה ונפקותא דבעיין מפרשינן והאי דנקט מתניתין פלוגתייהו בחוץ לאו משום דבעל מנת מודו רבנן אלא ללהודיעך כחה דהתירא דר"א נקטי' הכי אי נמי לאפוקי מתנא דברייתא דאמר דבע"מ פליגי אבל בחוץ מודו דאינה מגורשת כדאמרי' בגמ' מתני' דלא כי האי תנא וכו' ואיפשר דמש"ה מייתי' הך ברייתא בגמ' בסמוך לאשמועינן דלאפוקי מהאי תנא נקט תנא דמתני' פלוגתייהו בחוץ ואילו בע"מ לא איצטריך דהא תנא דברייתא גופיה מודה דבע"מ פליגי וראיה לדבר דליכא למפשט ע"מ להיתרא דהא בגמרא אמרינן שלאחר פטירתו של ר"א נכנסו ארבעה זקנים להשיב על דבריו ואלו הן ר"ט ור"י הגלילי ור"א בן עזריה ור"ע ור"ט ור"ע פרכוה בע"מ ור"א בן עזריה נמי משמע דבין בחוץ בין בעל מנת פריך מדלא שקלי וטרי בגמ' במאי פריך אי בחוץ אי בע"מ כדעבדינן באינך תנאי וכיון שכן היכי דחינן הני אשלי רברבי ומאן אמר לן דרבנן דמתני' פליגי עלייהו ודאמרינן לקמן ומתני' דקתני כתבו ואוקימנא בחוץ אבל בע"מ לא פסיל איפשר דלא ע"מ שלא תנשאי לפלוני קאמר דההוא איכא למימר דכחוץ דמי אלא הכי קאמר והא מתני' דקתני כתבו על כרחין שיורא קתני חוץ או על מנת דומיא דחוץ אבל על מנת דעלמא דלאו שיורא כגון שלא תשתי יין לא פסיל ודאמרינן ואוקימנא לאו דוקא אלא לרווחא דמילתא אייתי אוקימתיה לומר דמתניתין שיורא קתני ולפיכך הדבר נראה להחמיר ולומר דאפי' בע"מ לא מודו רבנן לר"א ומידי ספיקא מיהת לא נפיק:

גרסינן בגמר בעי רבי אבא בקדושין היאך כלומר אמר לה התקדשי לי ליאסר לכל אדם חוץ מפלוני מהו:

ומסקינן בתר דבעיא הדר פשטא בין לר"א בין לרבנן בעינן ויצאה והיתה כלומר וכמחלוקת בגירושין כך מחלוקת בקידושין:

וגרסינן תו בעי אביי אמר לאשתו הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לה לראובן ושמעון מהו מי אמרינן מאי דאסר שרי [או דילמא מאי דאסר שרי] ומאי דשרי אסר כלומר מי אמרינן דהאי לראובן ושמעון דהדר ואמר לה קודם מסירה אף לראובן ושמעון קאמר ואין כאן שיורא וכשר אפילו לרבנן או דילמא האי לראובן ושמעון דהדר קאמר חזרה היא שחזר והפך תנאו לומר לראובן ושמעון אני מתירך לבדם ותאסר על הכל אם תמצי לומר מאי דאסר שרי לראובן מהו לראובן והוא הדין לשמעון והאי דקאמר לראובן משום דמיניה אתחיל או דילמא לראובן אבל לאל שמעון אם ת"ל לראובן אבל לא לשמעון לשמעון מהו לשמעון והוא הדין לראובן והאי דקאמר לשמעון משום דסליק מיניה או דילמא לראובן אבל לא לשמעון אם ת"ל לראובן אבל לאל שמעון לשמעון מהו לשמעון וה"ה לראובן והאי דקאמר לשמעון משום דסליק מיניה או דילמא לשמעון אבל לאל לראובן בעי רב אשי אף לשמעון מהו מי אמרי['] אף אראובן קאי או דילמא אף אעלמא קאי תיקו כלומר א"ל חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר אף לשמעון מהו אם ת"ל דהיכא דחזר ואמר לשמעון ולא אמר אף דוקא לשמעון קאמר הכא מאי כיון דאמר אף ודאי להתירה לשניהם דהאי אף אראובן קאי אף על פי שלא הזכיר שמו א"ד לשמעון אבל לא לראובן והאי אף אכולי עלמא קאי וסלקא בתיקו ויש מי שאומר דנקטינן בכל הני בעיא לחומרא ככל תיקו דאיסורא אבל הרמב"ם ז"ל פוסק במאי דאיתמר ביה את"ל כאילו איפשיט בהדיא וכן דרכו בכל מקום ובתרי בעי' בתראי פוסק שהיא ספק מגורשת:

וגרסינן תו בגמרא נענה ר"ע ואמר הרי שהלכה זו ונישאת לאחד מן השוק והיה לו בנים הימנה ונתאלמנה או נתגרשה ועברה ונישאת לזה שאסרה עליו כלומר שאמר לה על מנת שלא תנשאי לפלוני:

לא נמצא גט בטל ובניה ממזרים כלומר מן האמצעי:

הא למדת שאין זה כריתות כלומר לא אמרה תורה כריתות המביא ישראל לידי פיסול ומוכח מהא דאפילו על מנת של אתנשאי לפלוני אינה מגורשת וזו תשובה לר"א דשרי הכי בברייתא ואם תאמר והיאך יהא גט בטל ובניה ממזרים והרי אינה יכולה לעבור על תנאו שהרי אם נישאת לזה שנאסרה עליו נמצא גט בטל ואין קדושין תופסין בה ונמצא שאי איפשר לה שתנשא תירצו בתוספות דמשכחת לה בשנשאת לאחר מיתת המגרש ונמצא גט בטל ובניה מראשון שבחיי הבעל ממזרים וכי אמרינן ועברה ונשאת לאו משום דאיכא עבירה בנישאוין הללו אלא דכיון שעכשיו היא עושה למפרע ביאתה ביאת זנות ובניה ממזרים שפיר מיקרי עבירה והרמב"ן ז"ל תירץ דכי אמר לה שלא תנשאי לאו נישואין גמורין קאמר שהרי אי איפשר אלא שלא תהא נישאל לו בדרך נישואין היכלך אע"פ שאין הנישואין נישואין גיטה בטל שהרי עברה על תנאה ושמעינן מינה שהנותן מתנה לחבירו על מנת שלא יתננה לאחר והלך הוא ונתנה שאף על פי שלא זכה מקבל במתנתו זו נתבטלה המתנה מעיקרא כיון שבדרך הנותנין נתנה לו ול"נ כיון שאי אפשר להגט להתבטל אלא מחמת חלות הנשואין על כרחין הנשואין חיילי שאין לך דבר שמעכב אותן מלחול שהרי מגורשת גמורה היא אצל כל אדם אלא שהתנה עליה כתנאי בעלמא והרי הוא כאילו אמר לה הרי את מותרת לכל אדם ולהנשא לכל מי שתרצו אלא שאם תנשאי לפלוני הרי את אשתי עד שעת נישואין ומשעת נישואין ואילך אלא שבשעת נישואין אי את אשתי ואף על גב דמסקינן לקמן בהיום אי את אשתי ולמחר את אשתי דכיון דפסקה פסקה הני מילי היכא דיום אחד פסקה לגמרי אבל הכא לא פסקה אלא לענין שאיפשר לנישואי אותו פלוני לחול:

אמר רבא הרי זה גיטיך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חייי וחיי פלוני הרי זה כריתות כל ימי חייכי אין זה כריתות שאין מפרידן אלא יום המיתה ועד יום המיתה קשורה בו:

הרי זה כריתות מגורשת היא מיד והיא תקיים תנאו וכתוב בהלכות גדולות אמר לה כל ימי חיי פלוני ואינסבא לאלתר והיו לה בנים בחיי בעל ראשון ומיית ליה בעל הראשון והדר היו לה בנים לאחר מיתתו ועדיין ההוא פלוני דתלייה לתנאה בגופיה קיים ואישתאי בחייו לאחר מיתתו דבעל בטל ליה גט למפרע ובני קמאי ממזרי בתראי לאו ממזרי ואסורה לשני דכיון דבטיל גט למפרע כי דר גבה אשת איש הויא ותנן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל והוו פליגי רבנן דהוו קאמרי כיון דבחיי הבעל לא עברה עלוי תנאה ולאחר מיתה הוא דעברה כיון דמת בעל בטל ליה תנאה ולא בטל גיטא למפרע ע"כ ובתוספות אמרו שהגט בטל למפרע וכן עיקר דאי לא תימא הכי אפילו אמר לה כל ימי חייכי הרי זה כריתות שאין התנאי נמשך אלא כל ימי חייו של בעל וכתב הרשב"א ז"ל דכל ימי חיי וחיי פלוני דאמרינן הרי זה כריתות אף על פי שהוא ילד והיא זקנה ואפילו היא זקנה ואמר לה ע"מ שלא תשתי יין מכאן ועד נ' שנה הרי זה גט כריתות כיון שאיפשר שתחיה היא יותר ומדאמרינן דכל ימי חיי פלוני הרי הז כריתות משמע דלמאן דס"ל דבע"מ שלא תנשאי מודו ליה רבנן לר"א וכמ"ש למעלה אפילו אמר לה נמי על מנת שלא תנשאי לו לעולם מגרושת שכיון שאין התנאי נמשך אלא לכ ימי חייו הוה ליה כעל מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ח מהל' גירושין הרי זה גיטיך על מנת שלא תנשאי לפלוני אינו גט הא למה זה דומה לאומר לה על מנת שלא תשתי יין לעולם או שלא תלכי לבית אביך לעולם או כל ימי חייכי אבל אם אמר לה על מנת שלא תנשאי לפלוני עד חמשים שנה ה"ז גט ודבריו תמוהין דאפי' אמר לה ע"מ שלא תנשאי לפלוני לעולם אינו (אלא) כע"מ שלא תשתי יין לעולם [אלא כע"מ שלא תשתי יין] כל ימי חיי פלוני ונראה שדעתו ז"ל דהתם שאני מפני שהיא רשאה לשתות יין לאחר מיתתו ונמצא שלא נאסרה ביין לעולם אבל זו נאסרה בנישואיו של זה לעולם שהרי כל ימי חייו לא תנשא לו ונשואין לאחר מיתה אי אפשר ולמדה מדאמרינן בגמרא דעל מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות ואמאי והא אמרינן בנדרים בפרק השותפין קונם ביתך שאיני נכנס מת או מכרו לאחר מותר והכא נמי רשאה לילך לבית אביה לאחר מיתתו ונמצא שאין תנאי זה אלא ככל ימי חיי פלוני אלא ודאי היינו טעמא שאע"פ שלאחר מיתת האב אי אפשר לה לעבור על תנאה אפילו הכי בבית אביה שנאסרה לא תהא מותרת לעולם דלאחר מיתת אביה לאו בית אביה הוא ה"נ במתנה שלא תנשאי לפלוני לעולם אף על פי שלאחר מיתתו אי אפשר לה לעבור על תנאה מכל מקום לא תהא מותרת בנשואי אותו פלוני לעולם ואחרים דוחין דלבית אביך לאו דווקא אלא שאמר לה לבית זה שהוא של אביך שהיא אסורה בו אפילו מת או מכרו לאחר כך איתא התם ובתוספות תירצו דכל יוצאי יריכו קרויין בית אביו אע"פ שמת כדכתיב כדכתיב גבי תמר שבי אלמנה בית אביך וכבר מת שם אביה כדמוכחי קראי ולבי מפקפק בזה אמאי לא הוו כל יוצאי יריכו נמי ככל ימי

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט