רי"ף על הש"ס/גיטין/דף כא עמוד א
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריאקבעה סעודתה בשבת ושניהן נעקרו:
א"ר זירא א"ר אסי א"ר חנינא אמר רבי עבד שנשא אשה בת חורין בפני רבו יצא לחירות ולא עוד אלא שכופין את רבו וכותב לו שטר שחרור ודוקא בשרבו השיאו אשה א"ר יהושע בן לוי עבד שהניח תפלין בפני רבו יצא לחרות מיתיבי לוה ממנו רבו או שעשאו רבו אפוטרופוס או שהניח תפילין בפני רבו או שקרא ג' פסוקים בבית הכנסת בפני רבו הרי זה לא יצא לחירות אמר רבה בר רב שילא בשרבו הניח לו תפילין אמר עולא אמר רבי יוחנן המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן מי שאמר בשעת מיתתו פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה יורשין כופין את היורשין וכותבין לה גט שחרור אמרו לפניו רבי אמי ורבי אסי אי אתה מודה שבניה עבדים אלא כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן מי שאמר בשעת מיתתו פלונית שפחתי עשתה לי קורת רוח יעשה לה קורת רוח כופין את היורשין ועושין לה קורת רוח מאי טעמא מצוה לקיים דברי המת. מאי קורת רוח דעבדין לה דאי אמרה האי עבידתא לא מצינא למעבדה לא כייפינן לה. אמר אמימר המפקיר עבדו ומת אותו העבד אין לו תקנה מ"ט גופיה לא קני ליה איסורא הוא דאיכא גביה ואיסורא לבריה לא מורית וליתא לדאמימר דאמרינן ההיא דסקרתא דעבדי דאיזדבן לעובדי כוכבים כלו מרוותא דידהו אתו לקמיה דרבינא אמר להו זילו הדרו אבני מרוותייכו קמאי וניכתוב לכו גיטא דחירותא אמרו ליה רבנן לרבינא והאמר אמימר המפקיר עבדו ומת אותו העבד אין לו תקנה א"ל אנא כרב דימי ס"ל א"ל דרב דימי טעותא היא א"ל מאי טעותא דלא אמרה בלשון שחרור הא אמרה בלשון שחרור הכי נמי והלכתא כרבינא ההוא עבדא דהוה לבי תרי קם חד מינייהו שחרריה לפלניה אמר אידך השתא שמעו בי רבנן ומפסדי ליה מינאי אזל אקנייה לבנו קטן דקטן מיקנא קני אקנויי לא מקני שלחה רב יוסף בריה דרבא לקמיה דרב פפא שלח ליה כאשר עשה כן יעשה לו גמולו ישיב בראשו אנן קים לן בינוקא דמקרבא דעתיה לגבי זוזי מוקמי ליה אפוטרופא ומקרקיש ליה בזוזי וכתיב ליה גיטא דחירותא יש ששואלין כאן ואומרים וכי מאחר דמוקמינן אפוטרופא למאי הלכתא אמרינן ידעינן בינוקא דמקרבא דעתיה לגבי זוזי ומהדרי רבנן תשובה משום דחיישינן דילמא מסתריך ביה ינוקא בההוא עבדא וכיון דמקרקיש ליה
בחד לישנא בלילי שבת ואין זה כבוד שבת דקי"ל דכבוד יום קודם לכבוד לילה ולא מחוור דלישנא דערב שבת משמע דע"ש ואית דמפרשים מע"ש ממש מבעוד יום אלא שהיו קובעין אותה בערב שבת ואע"ג דקי"ל כרבי יוסי דאמר אוכל והולך עד שתחשך הני מילי באקראי בעלמא אבל תדיר מיחזי כמאן דמזלזל ביקרא דשבת:
ודוקא בשרבו השיאו אשה דאי לאו דשחרריה לא מעבד ליה איסורא על ידיה:
עבד שהניח תפילין בפני רבו יצא לחירות שאין דרך עבד להניח תפילין דמצות עשה שהזמן גרמא הוא דלילה ושבת לאו זמן תפילין הוא:
אפוטרופוס על נכסיו דאי לאו דשחרריה לא היה חשיב ליה:
וצריך גט שחרור להתירו בבת ישראל:
אי אתה מודה שבניה עבדים דהאי לישנא לא משמע לשון שחרור ולא צוה גם כן לבנים שישחררו אותה אלא שלא ישתעבדו בה ומשום מצוה לקיים דברי המת הוא שאסורין להשתעבד בה וקנין מעשה ידיה לא פקע בהכי וכיון שכן ודאי דבניה עבדים ואמאי כופין את היורשין לכתוב לה גט שחרור ויפסידו בניה:
אמר אמימר וכו' דסקרתא קריה:
דעבדי עבדים של ישראל היו ומכרום לגוים ותנן המוכר עבדו לגוי יצא לחירות:
כלו מרוותייהו בתראי כלו אדוניהם האחרונים שהם הגוים:
אתו העבדים לקמיה דרבינא להתירם בבנות ישראל:
זילו הדרו אבני מרוותייכו קמאי חזרו על בני אדוניכם הראשונים ובקשו מהם לכתוב לכם גט חירות משום דגוים לא קנה קנין איסור שבהם ונשאר אצל הבעלים הראשונים ובניהם ירשו אותו דסבירא ליה לרבינא דאיסורא לבריה מורית הילכך מצי כתבי להו אינהו גיטא דחירותא:
אין לו תקנה דאיסורא לבריה לא מורית והכי נמי מכי זבנינהו פקע כספייהו מיניה ואיסורא הוא דהוה ליה גבייהו ואיסורא לא ירושה הוא להורישו לבניו:
כרב דימי ס"ל דכי אמר לא ישתעבדו בה ופקעו להו ממונא מינה אפילו הכי כותבין לה גט שחרור:
הא אמרה בלשון שחרור כגון הרי את בת חורין הכי נמי דלאו טעותא הוא וכופין דאיסורא מצי מורית לבניה:
ההוא עבדא וכו' מפסדי ליה מינאי כדאמרינן במתני' בפרקין כופין את רבו ועושה אותו בן חורין:
אקנייה לבנו קטן שאין ראוי לכופו:
מוקמי אפוטרופוס לינוקא פרש"י לברור לו דמים יפים כמה שהוא נישם בשוק שהרי צריך העבד לכתוב שטר על חצי דמיו:
ומקרקיש ליה עבדא:
זוזי דבר מועט לינוקא ולא יצטרכו לכופו שהוא ישחררהו מדעתו בשביל זוזי ובלאו קרקושי זוזי לא אפשר דינוקא לאו בר
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)