רי"ף על הש"ס/גיטין/דף יח עמוד א

<< · רי"ף על הש"ס · גיטין · דף יח עמוד א · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

מתני' אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה נמנעו מלהשביעה התקין רבן גמליאל הזקן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו וגובה כתובתה העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם התקין הלל פרוזבול מפני תיקון העולם:

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל לא שאנו אלא בב"ד אבל חוץ לב"ד משביעין אותה ורב אמר אפילו חוץ לב"ד אין משביעין אותה רב לטעמיה דרב לא מגבי כתובה לארמלתא ולגבייה ולידרה בשני דרב קיל נדרי א"ל רב יהודה לרב ירמיה ביראה אדרה בב"ד ואשבעה חוץ לב"ד וליתי קלא וליפול באודנאי דבעינא דעבידנא בה מעשה. אמר ר' זירא אמר שמואל לא שאנו שמדירין אלא אלמנה

רבנו ניסים (הר"ן)

וכתבו כל שום בשביל שם של מקום הנתינה מהני ואם לא כתב אלא אחד מהן אינה מגורשת וכל זה כשידענו שיש לו שני שמות אבל אם לא ידענו לו אלא שם אחד אע"פ שלא כתב וכל שום הרי זה הגט כשר אפילו נודעו לאחר מכן שם אחר הרי הגט כשר היה מקום הנתינה והכתיבה אחד ואין לו באותו מקום אלא שם אחד אע"פ שיש לו שם אחר במקום אחר ולא כתב וכל שום כשר מיהו לכתחלה צריך שיכתוב וכל שום בשביל שם שיש לו במקום אחר ומשמע שאם כתב שם שיש לו במקום אחר וכתב וכל שום בשביל מקום הנתינה אינה מגורשת היו לו שני שמות במקום אחד זו היא שאמרו ההיא דהוו קרו לה רובא מרים ופורתא שרה שצריך לכתוב השם של הרוב בפירוש ושם המיעוט מרבוייא דכל שום ואם עשה בהפך כ' הר"ם בפרק שלישי מהלכות גירושין דפסול מדרבנן ובחניכתו ובחניכתה כתב דכשר ואפשר גם כן שאפילו לא כתב וכל שום אלא שכתב שם הרוב בפירוש מגורשת גמורה היא וכתב הרשב"א ז"ל שאנו שיש לנו ב' שמות האחד בשם ישראל ושם אחר שהלועזות קורין צריך לכתוב שם הישראל והשם האחר ויאמר אנא פלוני דמתקרי פלוני ועכשיו נהגו לכתו בבכל גט וכל שום אחרן וחינכא דאית ליה וכן כותבין בשם האשה ומשומד לעבודה זרה שגירש מסתברא שיש לו לכתוב השם שיש לו עכשיו שהשם שהיה לו בעודו ישראל כבר נעתק ממנו אבל רבינו תם זכרונו לברכה כתב דכיון דאמרינן בהמגרש דאפילו בחניכתו וחניכתה כשר שם ישראל לא גרע מחניכה וכיון שכתב וכל שום בשביל שם של עכשיו סגי וטפי עדיף מלכתוב שם גוי עם כדת משה וישראל ולמכתבינהו לתרוייהו עדיף טפי:

מתני' אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים את כתובתה:

אלא בשבועה שלא נתקבלה כלום והוא הדין לכל בא ליפרע מנכסי יתומים שלא יפרע אלא בשבועה כדתנן בפרק כל הנשבעין ונקט אלמנה לרבותא דסד"א משום חינא אקילו רבנן עלה קמ"ל:

נמנעו מלהשביעה בגמ' יהבינן טעמא משום מעשה באלמנה אחת שאף על פי שהיתה סבורה לישבע באמת נענשה ביותר ונמצא שהיתה מפסדת כתובתה [הלכך התקין ר"ג כו'] שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו יבחרו להם היתומים דבר קשה להדירה בו כגון קונם מיני מזונות עלי אם נהניתי מכתובתי וגובה כתובתה ואם נתקבלה תחלה הריה יא נאסרת בכל מזון הילכך לא הדרה ושקלא ולא חשידא לעבור על נדרה ואפילו תעבור אין ענשן של נדרים חמור כל כך כענשן של שבועות שנפרעין ממנו ומכל העולם ובירושלמי אמרו בראשונה היו נשבעות לשקר וקוברות את בניהם ולא עוד אלא שאימת נדרים עליהם יותר מן השבועה ובגמ' אמרו ונודרת ואוסרת כל פירות שבעולם (ואמרו) וכל פירות לאו דוקא דכיון שהוא דבר שאי אפשר לעמוד עליו הו"ל כאומר שבועה שלא אישן ג' ימים דמלקין אותו ויישן לאלתר כדאיתא בפרק שבועת שתים בתרא אלא צריכה שתשייר דבר שתוכל לחיות בו:

העדים חותמין על הגט כל אלו מתקנת רבן גמליאל הזקן:

מפני תיקון העולם אכולהו קאי גבי אלמנה שיהו נשים נשואות לבעלים ולא תדאגנה להפסיד כתובתן וגבי חותמיטן מפרש בגמרא מאי תיקון העולם איכא:

פרוזבול שכתוב בו מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינין כל שטרי חובות שיש לי אצל פלוני שאתם תהיו נוגשיו ואני לא אגוש ושוב אין משמיטין כדאיתא בגמרא:

גמ' אבל חוץ לבית דין משביעין אותה ששבועת הדיינין שבועה של תורה הוא דנקיט ספר תורה בידיה או תפטילין ומשביע לה בשם או בכנוי כדאשכחן באברהם שים נא ידך וגו' ואשביעךל בה' [וענשה מרובה] וחוץ לבית דין שבועה דרבנן בקללת ארור ולא נקיט מידי ואין ענשן כל כך ואף על פי ששבועת הבא ליפרע מנכסי יתומים שבועת המשנה היא ואמרו הגאונים זכרונם לברכה שטכסיסה כשל תורה ואם לא נשבע וחפץ בידו נעשה כמי ש טעה בדבר משנה וחוזר תקנהע תיקנו כאן להקל בכך כדרך שתיקנו שתהא גובה בנדר ותקנתן של יתומים היא אם רצו מדירין אותה ואם רצו משביעין אותה שלא בבית דין וכדאמרינן בסמוך אדרה בב"ד ואשבעה חוץ לב"ד כלומר אדרה או אשבעה:

דרב לא מגבי כתובתא לארמלתא משום דנמנעו מלהשביעה ואם איתא לישבעה חוץ לבית דין וליגבייה כתובתה ולידרה כדתנן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו:

קילי נדרים קלים היו בעיניהם לעבור עליהם והילכך לא סמכי אנדרא לאגבויי:

גרסינן בגמרא ההיא דאתאי לקמיה דרב הונא אמרה ליה הב לי כתובתי אמר לה מאי אעביד ליך דרב לא מגבי כתובתה לארמלתא אמרה ליה מידי הוא טעמא אלא דדילמא נקטה כתובתה חי ה' צבאות אם נהניתי מכתובתי כלום אמר רב הונא מודה רב בקופצת פרש"י ז"ל הואיל וקפצה ונשבעה תגבה וכן משמע בירושלמי דגרסינן עברה ונשבעה רב הונא אמר נשבעה נשבעה אבל רבינו חננאל זכרונו לברכה כתב מודה רב בקופצת מעצמה ונשבעה שכיון שעברה ונשבעה משביעין אותה שבועה כתקנה על דעת בית דין ומגבין לה כתובתה ומוכח לה מדאמרינן בפרק הגוזל קמא א"ר הונא אמר רב מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי ונשבע ובאו עדים פטור שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו עליו בשבועה שוב אין משלמין ממון ופרכינן עלה ומשנינן כאן בקפץ כאן בשלא קפץ אלמא דשבועה בקפיצה לא חשיבא שבועה ולאו ראיה היא דלעולם שמה שבועה והתם היינו טעמא משום דלא קרינא ביה ולקח בעליו ולא ישלם שהרי לא קבלו בעלים שבועה אלא הוא מעצמו הוא שקפץ:

ומדאמרינן אם נהניתי מכתובתי כלום משמע דבלשון זה נשבעה וסגי בהכי ומכאן שמי שגזל את חבירו וחבירו חייב לו ממון ומשביעו אם נפרע שאינו יכול לישבע שלא נפרע שאותו ממון שגזל עולה לפרעון:

אדרה בבית דין כל מה שירצו היתומים או אשבעה חוץ לב"ד:

וליפול באודנאי חפץ אני שישמע הקול באזני שהוגבה כתובתה בימי:

דבעינא דאיעבד בה מעשה

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט