רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף סה עמוד א
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריאכל אונסא דאתי מחמתיה משכנתא ליתבה משום דינא דבר מיצרא דאמר רב אשי אמרו לי סאבי דמתא מחסיא מאי משכנתא דשכונה גביה למאי נפקא מינה לדינא דבר מיצרא למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברע ולגאול ביפה אין בה משום דינא דבר מיצרא מ"ט חיישינן דילמא אדמעכב ליה לבר מיצרא נפקא ארעא מידיה וזבן לה איניש אחרינא לכרגא ולמזוני ולקבורה ליתביה משום דינא דבר מיצרא דאמרי נהרדעי לכרגא ולמזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא לאשה ליתמי ולשותפי לית בה משום דינא דבר מיצרא:
משכנתא לית בה. משכנתא וכו' אם מכרה למי שהיא ממושכנת לו לית בה משום דינא דבר מצרא דדין מצרן יש לו שכולה שכונה בידו וכי היכי דאין בעל המצר יכול לסלקו כן הוא אין יכול לעכב אם בא בעל השדה למכרה לאחר דמילתא פסיקתא קתני משכנתא לית בה משום דינא דבר מצרא לא לזה ולא לזה ואין צריך לומר שאם יבוא אחד ולקח שדה אחת שהיא סמוכה לזה שהיא ממושכנת בידו שאין הממשכן יכול לסלק משום דינא דבר מצרא דכיון דאיהו לית ליה בגופא דארעא מידי אלא זוזי הוא דאית ליה עלה לא עדיף מארעא דחד ובתי דחד דמרי בתי לא מצי מעכב אמרי ארעא וכן נמי בכלל זה שאם אדם רוצה למשכן שדהו אין בעל המצר יכול לעכב עליו למשכונו לו דמצי א"ל הוא נח לי ואתה קשה לי ואע"ג דאיכא למיחש דילמא זביני נינהו ומשום הערמה מסקו להו שמא דמשכנתא כיון דליכא למיקם עלה דמילתא ליכא משום ועשית הישר והטוב שנזקיק אותו לחרם ולשבועה. כ"כ הרמב"ן ז"ל. וכתב עוד דליכא משום דינא דבר מצרא אלא במוכר בדמים מיד אבל בהמתנה לא אא"כ בר מצרא רוצה לפרוע מיד שיכול לומר לו חברך נח לי יותר ממך ואני רוצה בחברך והסכימו לדעתו הרשב"א והרנב"ר ז"ל:
למכור ברחוק וכו'. אם מוכר זה מוכרה מפני שהיא רחוקה ממנו ורוצה לקנות אחרת בסמוך לו אין בה משום דינא דבר מצרא שאין לנו להפסיד למוכר משום ישר וטוב דמצר שכשם שעלינו לעשות ישר וטוב לזה כן עלינו לעשות ישר וטוב לזה ואם באנו לעשות איחור לדבר שמא בין כך ובין כך תמכר זו שהוא רוצה לקחתה:
לכרגא. לפרוע כסף גולגולת למלך:
ולמזוני. למזון האלמנה והבנות שב"ד מוכרין בנכסי יתומים וכן לקבור את המת דמזבינן בלא אכרזתא וכיון דמשום רווחא דיתמי לא משהינן למלתא כל שכן דמשום דינא דבר מצרא לא משהינן ליה למלתא:
לאשה וליתמי ולשותפי. מכר לאשה לא מסלקינן לה דלאו אורחא לאהדורי ולבקש מי שיש לו קרקע למכור ומי שבא לידה ראשון אין לנו לומר לה עשי הישר והרחיקי מעליו וכתב הרנב"ר ז"ל בשם הרשב"א ז"ל דדוקא באשה שאינה יושבת תחת בעלה אי נמי בנשואה ושיש לה נכסים ידועים הא לאו הכי לא דהערמה היא וכתב עוד הרנב"ר ז"ל בשם הרז"ה שכתב בשם אביו ז"ל דמדאמרינן באשה ויתמי משום דאינהו צריכי לה טובא לית ביה משום דינא דבר מצרא שמעינן דהיכא דלוקח לית ליה ארעא ודחיקנא ליה שעתא ומצרן לא מצטרך לה אלא להרווחה בעלמא דלית ביה משום דינא דבר מצרא:
ליתמי ולשותפי. שמכר לחברו חלקו בשדה שהן שותפין בה אין לנו לסלקו משום דינא דבר מצרא לומר אין אתה בא בחלק חבירך אלא כאחד המצרנים ויקחו עמך אלא כיון שלא נתברר חלקו הרי הוא כשכן בכולה וכתבו הגאונים ז"ל דהני שותפין אע"פ שאינם שותפין בני חד מצרא אלא שותפין דעיסקא דהני נמי מיחייבי אהדדי בועשית הישר והטוב כמו בני מצרא וכן כתבו הרשב"א והרנב"ר ז"ל:
אמר המחבר כתב הרמב"ם ז"ל פרק י"ב מהלכות שכנים שאין הלוקח מסתלק אלא בראיה ברורה שבעל המצר הוא המסלק בודאי שיכול לומר לו הלוקח גזלן הוא או אריס אתה בקרקע זו ואין דין מצרן לך וכן אם טען הלוקח לכרגא מכרו לי ואין בו משום דינא דבר מצרא והמצרן טוען להפסיד זכותי אתה טוען כן על בעל המצר להביא ראיה ואם לא הביא ישבע הלוקח היסת עוד כתב ז"ל שם מכר לטומטום או אנדרוגינוס אין בעל המצר יכול לסלקו מפני שהם ספק אשה עוד כתב הרמב"ם ז"ל פרק י"ג מהלכות שכנים [עיין שם דאמתנה קאי] שאם אמר הלוקח בכך וכך קניתיה נשבע בנקיטת חפץ ונוטל כדין כל השלוחין שהלוקח שליח המצרן הוא ומיהו אם אמר על שוה מאה מאתים אינו נאמן ומיהו לגבי מתנה אם נתחייב הנותן שאם תצא מיד המקבל שיתן לו משוה מאה מאתים נותן לו המצרן מאתים:
עוד כתב ז"ל החליף הלוקח הקרקע בקרקע אחר או בבהמה או מטלטלין רואין דמיהן ונותן לו המצרן ומסלקו ואינו יכול לומר ביוקר קניתים חליפין אלו תן לי מה שהוצאתי בהם שזו הערמה היא עוד שם אין בן המצר יכול לסלק הלוקח עד שיזכה בקרקע ולא ישאר עם המוכר תנאי במכירה עוד שם זה העיקר בכל אלו הדינים שהלוקח כמו שליח המצרן ויכול לומר לו לתקוני שדרתיך ולא לעוותי לפיכך אם אחר שהביא המצרן המעות השביח נוטל הדמים ואם הפסיד והרס וחפר או אכל פירות מנכין לו מן הדמים:
עוד שם אחד שלקח משנים שדה אחת ובא בעל המצר לסלקו מחצה בלבד שלקח מן האחד אינו יכול אלא או מסלקו מכולה או מניח אבל המוכר קרקע לשנים יש לבעל המצר לסלק שניהם או לסלק אחד ומניח אחד:
עוד שם בן המצר שבא לסלק את הלוקח וקודם שסלקו מכרו המצרן [לאותו שדה שיש לו (על) המצרן] שוב אינו מסלק את הלוקח שאין לך [מחילה] גדולה מזו כתב הרמב"ם ז"ל פרק י"ד מהל' שכנים היה בן המצר במדינה אחרת או חולה או קטן ואחר זמן הבריא החולה והגדיל הקטן ובא ההולך אינו יכול לסלקו שאם אתה אומר כך אין אדם יכול למכור קרקעו שהרי הלוקח אומר לאחר כמה שנים תצא מידי וכזה הורו הגאונים ז"ל עכ"ל:
כתב הרמב"ם ז"ל פי"ג אין כח טורף קרקע בחובו גדול מכח הלוקח לגבי מצרן. ואם ירצה הנטרף ליתן הדמים שהיו עליו חוב יחזיר לו שדהו לעולם. עוד שם אשה שהיא מצרנא בעלה יכול לסלק הלוקח או לקיימו בע"כ כתב הרמב"ם ז"ל פ' י"ד אם אחר שלקח בא מצרן ולא מיחה ולא ערער על מה שראה ה"ז מחל ושוב אינו יכול לסלקו. עוד שם אם לקח בזול מה שאין דרכו של מוכר לזול כל כך מתנה הוא ונותן לו המצרן כל השוה לקח שוה ק' במאתים המצרן טען ברי לי קנוניא עשו מכל מקום יתן מאתים ואח"כ ישביענו היסת בד"א בשיש שם עדים שנתן מאתים ואם אין עדים נשבע הלוקח בנקיטת חפץ ונוטל מאתים ע"כ:
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)