רי"ף על הש"ס/בבא בתרא/דף ח עמוד ב
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריאהשכר לאמצע. ואם עשאן לעצמן – הרי עשיר אומר לעני: (דף יג:) "קח לך עבדים, וירחצו במרחץ!" "קח לך זיתים וענבים, ובוא ועשה בבית הבד!" שמע מינה דלית דינא דגוד או אגוד, וקשה לרב יהודה. ופרקינן: שאני התם, דגוד איכא, אגוד ליכא. איכא מאן דמוכח מכאן דלא אמר גוד או אגוד, אלא בזמן שיד שניהם משגת לקנות. אבל בזמן שהאחד עשיר, ויכול לקנות, ואחד עני, ואין ידו משגת – לא אמר גוד או אגוד. ואנן לא סבירא לן הכי, אלא: כי אמר תובע לנתבע גוד או אגוד, אמרינן: דינא קא"ל, ולא איכפת לן בנתבע, בין אית ליה, ובין לית ליה. ומתני' דשני אחין, היינו טעמא – שהעני הוא התובע, והוא אין יכול לומר לעשיר "גוד את או אנא אגוד", דהא לית ליה למיגד, ולכן איבטל דינא דגוד או אגוד. שהעשיר יאמר לו: איני רוצה לגוד! גוד אתה! וכיון דלית ליה, איבטל דינא דגוד או אגוד. אבל אם היה העשיר תובע לעני, ואומר לו גוד או אגוד, הוה אמרי' ליה: דינא קא"ל, גוד, ואי לית לך, שבקיה, ואיהו לגוד. כללא דמילתא: היכא שהתובע אומר גוד או אגוד, לא איכפת לן בנתבע, אי אית ליה למיגד, או לית ליה, דאי לית ליה – יניח לתובע לגוד. אמר אמימר: הלכתא: אית דינא דגוד או אגוד. ותניא נמי הכי: כל שאילו יחלק ושמו עליו – חולקין. ואם לאו – מעלין אותו בדמים. תניא: טול אתה שיעור, ואני פחות – שומעין לו. רשב"ג אומר: אין שומעין לו. מ"ט דרשב"ג? משום דאמר: אי בדמי, לית לי למיתן לך! ואי במתנה, לא ניחא לי, דכתיב (משלי טו כז): וְשׂוֹנֵא מַתָּנוֹת יִחְיֶה! וקפסקי רבוותא דהלכתא כרשב"ג, משום דמסתבר טעמיה:
ובכתבי הקדש אף על פי ששניהם רוצין לא יחלוקו: אמר שמואל: לא שנו אלא בכרך אחד. אבל בשתי כריכות – אם רצו לחלוק – חולקין. ואם לאו – אית דינא דגוד או אגוד. ודוקא לחלוק כגון תהלים ותורה, אין חולקים אא"כ [רצו], דתרוייהו צריכי להאי, ותרוייהו צריכי להאי. אבל תהלים ותהלים, תורה ותורה, (לא) ע"כ חולקין (דמצי למימר ליה גוד או אגוד):
הג"ה עד סוף הפרק: אמר ליה רב אשי לאמימר: והא רבין בר חנינא ורב דימי בר חנינא הויין להו תרי אמהתא, חדא הוה ידעה אפויי ובשולי, וחדא ידעה פילכי ונוולא וביסתרקי, אתו לדינא קמיה דרבא, ואמר להו: לית דינא דגוד או אגוד! אמר ליה: שאני התם, דמר ניחא ליה בתרוייהו, ומר ניחא ליה בתרוייהו:
תנו רבנן: מדביק אדם תורה ונביאים וכתובים כאחד, דברי ר"מ. ורבי יהודה אומר: תורה בפני עצמה, ונביאים בפני עצמן, וכתובים בפני עצמן. וחכמים אומרים: כל אחד ואחד בפני עצמו. אמר רבי: מעשה והביאו לפנינו ס"ת ונביאים וכתובים מדובקים כאחד, והכשרנום. ומניח כדי לגול עמוד בתחלתו, וכדי היקף בסופה. ונותן בין כל חומש וחומש ארבע שיטין, וכן בין כל נביא ונביא. ובנביא של י"ב – שלש שיטין. ומתחיל מלמעלה, ומסיים מלמטה, (דף יד.) שאם רצה לחתוך – חותך. תניא: כל הספרים נגללין מתחלתן. ס"ת היא נגללת לאמצעיתה, ועושה לה עמוד אילך,
נימוקי יוסף
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)