רוטנברג על משלי ל יז

הטקסט המקראי

עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם – יקרוה ערבי נחל ויאכלוה בני נשר.

הטקסט הפשוט

עין, אשר[1] תלעג לאב ותבוז ליקהת אם – יקרוה עֹרְבֵי נחל ויאכלוה בני נשר.

[1] לפי משפט ניתק לשם (תוספות)

הפירוש

עינו של בן, הלועגת לאביו של הבן והבזה למשמעתה של אמו של הבן – עין זו מן הראוי הוא[2] שינקרוה העורבים שליד הנחל ושיאכלוה בני הנשר. כלומר, בן שעינו מבחינה בהריונה של אמו, והוא לועג לאביו, שעל אף גילו הלא-צעיר הוא עדיין נזקק לאשתו, והוא גם בז לאימו הממושמעת[3], הנענית לבעלה גם בגילה הלא-צעיר – בן זה מן הראוי הוא שינקרו אותו במקוריהם העורבים שליד הנחל, ושיאכלו אותו הבנים של הנשר, שאע"פ שהם עופות פרא, אין הם מזלזלים בהוריהם, כפי שמזלזל בהוריו אותו בן אדם.

[2] הזמן של "יקרוה" ושל "יאכלוה" הוא עתיד הראוי(ראה הע' 6 לו16 (*אולי י16)).

[3] ראה את הוראת "יקהת" בהע' 7 לל'1 (*לא מצאתי שם).