רוטנברג על משלי ל א
רוטנברג על משלי • פרק ל • פסוק 1א
הטקסט המקראי[עריכה]
[1] בספר משלי שבידנו צירוף האותיות לתיבות וניקודן של אותן התיבות הם: "אָגוּר בִּן יָקֶה הַמַּשָּא".
הטקסט הפשוט[עריכה]
דברי אֲגוּרְבָּן, אשר[2] יַקְהֶה את[3] משא נאם הגבר.
[2] לפי משפט ניתק לשם (תוספות)
[3] לפי השמטת יחס
הפירוש[עריכה]
דברי אגורבן[4], המקהה, ר"ל המטיל את משמעת[5] החזון[6] של נאום הגבר[7] שלו. כלומר, המלים "דברי.. הגבר" הן כותרת המשלים שבפרק זה – וזה מה שנאמר בכותרת זו: המשלים שבפרק ל' שלפנינו הם דברים שאמרם אגורבן בנאום הגבר[7] שלו.
[4] ניקדתי: "אֲגוּרְבָן", אך ייתכן שהניקוד הנכון הוא: "אֲגוּרְבֵן" או "אֲגוּרְבֹן". עכ"פ הסיום "בָן" או "בֵן" או "בֹן" שכיח הוא בשמות עצם פרטיים; השוה "אַשְבָן", "לָבָן", "רְאוּבֵן", "דִיבוֹן", "כָּבון", ועוד.
[5] מהמקראות "אבות אכלו בסר ושני הבנים (*בפסוק: בנים) תקהינה", ירמיה לא28; "האכל הבסר תקהינה שניו", שם29; ו"אם קהה הברזל", קהלת י10 אני למד כי הפועל "קהה" מורה על פעולה, הנעשית באובייקט שנאלץ לקבל אותה, גם אם אינה נעימה לו. לאחור "קָהָה" – קיבל משמעת5א] (*לא מופיעה הערה כזאת ונראה שהמחבר לא הספיק לכתבה). והפועל "יַקְהֶה" שלפנינו הוא בנין הפעיל, שהוראתו: יטיל משמעת לשון אחר, הכותרת "דברי.. הגבר" משמיעתנו, כי בפרק שלפנינו נמצאים דברים שאמרם בנאום הגבר[7] שלו אגורבן, מי שהטיל על שומעיו את משמעת המשא, ר"ל את משמעת החזון[6] שבנאום הגבר[7] שלו.
[6] "משא" חזון. השוה "משא דבר ה' על ישראל", זכריה יב1; ועוד מקראות רבים כאלה.
[7] הצירוף "נאם הגבר" מצוי גם ב"ונאם הגבר שתם העין" במדבר כד3, שם כד15; וב"ונאם הגב הקם על", ש"ב כג1 – ומהימצאות זו של אותו צירוף בארבעה מקראות אני למד, כי הוא שימש ביטוי לנאומו החשוב של איש מכובד, שמילא תפקיד חשוב בחברה.
[8] בשם "משלים" שכתבתי כאן, אני מתכוון לדברי החכמה, שאינם פתגמים, והנמצאים בקובצי ספר משלי לפני שני קובצי הפתגמים שבו, בין אותם שני הקבצים ואחריהם. ואולם בהתאם לכותרת "משלי שלמה" של הספר שלפנינו נקרא בשם "משל" גם פתגם וגם דבר חכמה, שאינו פתגם. – וכאן ברצוני להביא לפני הקורא את סברתי, מה טעם קרא מחברו של ס' משלי את הפתגמים ואת דברי החכמה בכינוי "משלים": בפועל "מָשַל", שהוראתו המקורית היא: שלט היו משתמשים לא רק כביטוי לפעולתו של מלך או של שליט ראשי אחר, אלא גם לפעולתם של הפקידים, ששלטו מטעם המלך או מטעם השליט הראשי במחוזות השונים של המדינה (השוה "שמעו דבר ה' אנשי לצון משליהעם הזה", ישעיה כה14; "ואת המושלים בעם", דה"ב כג20; ועוד). ואולם הדעת נותנת, כי באותם ימים קדומים היו פקידיו של השליט הראשי של המדינה לא רק יושבים במחוזות, שבהם הם מילאו את תפקידיהם, אלא היו גם פקידים כאלה, שהיו נודדים ממקום למקום, שסבבו את המדינה בנדידתם זו, והכריחו את יושביהם של אותם המקומות לשמור את חוקיו של השליט הראשי, כגון תשלום מיסים, הליכה לצבא וכדומה (השוה "וישלח המלך רחבעם את אדרם אשר על המס", מ"א יב18). תפקיד זה של מושל נודד כזה היה, כמובן, קשה ביותר, מאחר שהיה עליו לבוא למקום שיושביו לא הכירוהו, ולהכריחם לשלם מיסים וכדומה, דבר שעורר בלב האזרחים, כמובן, איבה לא מועטת אליו. לכן ייתכן, כי מושל נודד כזה הצטייד בפתגמים ובדברי חכמה שונים, שהיה משמיעם באוזניהם של אזרחי המקום, שהוא בא לתוכו – כדי להקטין בכך את איבתם לו. פתגם כזה ודבר חכמה כזה, שהשמיעו מושל נודד, נקרא איפוא: "מָשָל", שהוראתו היתה: פתגם או דבר חכמה של מושל נודד. השם "מושלים" שאנו נתקלים בו ב"על כן יאמרו המושלים", במדבר כא27, הוראתו איפוא: המושלים הנודדים, המשמיעים באוזני שומעיהם מְשָלִים, ר"ל פתגמים ודברי חכמה. אם נכונה היא סברתי זו, והפועל "מָשַל" הוראתו: ממלא תפקיד של מושל נודד– יש לשים לב לשם "מזל", שבגלל קרבת האותיות זיי"ן ושי"ן זו לזו, ייתכן שהוא קרוב בהוראתו לפועל "מָשַל" – הרי בשם "מזל" נקרא כוכב, שגם הוא נודד ממקום למקום. – לפי הוראה זו של הפועל "משל" מובנות לנו יותר טוב גם המלים "את המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה" שבבראשית א16 והמלים "ולמשל ביום ובלילה" שם א18: בנסמך "ממשלת" ובפועל "ולמשל" אין הכוונה, שהשמש שולטת ביום והירח והכוכבים שולטים בלילה, אלא שהם סובבים את הארץ, כפי שפקידי המלך סובבים את המדינה.