רוטנברג על משלי כז כג
רוטנברג על משלי • פרק כז • פסוק 23,24,25,26,27
הטקסט המקראי
[עריכה][1] בס' משלי שבידנו כתוב: "דור (וָדוֹר) (*נראה שהסוגר השמאלי מיותר) קרי)".
הטקסט הפשוט
[עריכה]ידע תדע את[2] פני צאנך, שית לבך לעדרים – כי לא לעולם יהיה[3] ה[4]חסן, וה[5]אם ה[4]נזר יהיה[3] לדור ו[5]דור?! כאשר[5] יהיה נִגְלֶה[6] ה[4]חציר ויהיה נִרְאֶה ה[4]דשא ויהיו נאספים עשבות ה[4]הרים – יהיו[4] כבשים ללבוש בני ביתך[7] ול[2]מחיר שדה יהיו[3] עתודים, ודי חלב עזים יהיה[3] ללחמך ו[5]ללחם בני[8] ביתך ולצורכי[8] ה[4]חיים לנערות משקך[7].
[2] לפי השמטת יחס
[3] לפי השמטת מיוחס
[4] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)
[5] לפי השמטת חיבור
[6] ראה הע' (*הושמט מספר ההערה, ונראה שהכוונה להערה [12]).
[7] לפי כינוי סומך בודד
[8] לפי השמטת נסמך
הפירוש
[עריכה]עליך לדעת[9] את פני צאנך[10], שים לבך לעדרים, ר"ל תן דעתך שיהיו לך עדרים[10א], כי לא לעולם יהיה המחסן[10ב], והאם הנזר של צאנך, ר"ל הצמר שלהן, יהיה לדורות[11]?! לאחר שיהא מסולק[12] החציר ויהיה נראה[12] הדשא ויהיו נאספים[12] עישבות ההרים – יהיו לך כבשים ללבוש בני ביתך, ויהיו לך עתודים כדי לשלם את מחיר השדה, שתרצה לקנות[13]; וכן יהיה לך אז די חלב עיזים ללחמך, ר"ל ללחם בני ביתך, ולצורכי החיים, ר"ל לפרנסה, שתצטרך לתת לנערות העובדות במשק שלך. כלומר, מחבר הפתגם מייעץ לחקלאי, המגדל צאן, מהי הדרך הטובה ביותר, שבה עליו לנהל את מישקו: עליו לדעת את פני צאנו, ר"ל עליו להסתכל לתוך פניה של כל כיבשה וכיבשה, ולהוציא כל אחת מהן, שפניה רעות, ובכך ישמור על עדרו ממחלה מידבקת[14]. וכן עליו לדאוג, שיהיו לו הכנסות טובות מעדרו. אמנם יש לו בוודאי, כמו לכל חקלאי, מחסן ובו בשר, חֵלֶב, עורות, קרניים וכד', שעדרו סיפק לו עד לזמן שהוא שומע עצה זו – ואולם המחסן הזה הרי הולך ומתרוקן מיום ליום יותר ויותר, ולכן עליו לדאוג להספקה שוטפת ובלתי נפסקת. והוא הדבר בצמר, שהוא הנזר של עדר הצאן: גם מחומר יקר זה[15] יש לו בוודאי לחקלאי, שניתנת לו עצה זו, מלאי ניכר – ואולם גם המלאי הזה הרי לא יהיה לנצח, ולכן על אותו חקלאי לדאוג להספקה שוטפת ובלתי נפסקת גם של הצמר. לאחר שמנה מחבר הפתגם את ההכנסות מן העדר, שעל החקלאי לדאוג, שיהיו שוטפות ובלתי פוסקות – הוא עובר לפרט את ההוצאות, שיהיו לו לאותו חקלאי לאחר שייגמרו העבודות העיקריות בשדה: יהיה לו צורך בלבוש לעצמו ולבני ביתו, ולשם כך יהא עליו למכור כבשים; יהיה לו צורך לקנות שדה נוסף, ולשם כך יצטרך למכור עתודים; וכן, יהיה לו צורך בלחם, ר"ל במזון (*נראה שהושמט כאן פסיק) לבני ביתו, ולשם כך יהא לו חלב מספיק למכירה; וכן יהיה לו הכסף, שיהא דרוש לו, כדי לפרנס את הנערות שיעבדו במישקו.
[9] זמן העתיד של "תדע" הוא עתיד הראוי(ראה הע' 6 לו16 (*אולי י16)).
[10] מראה פני העיזים מעיד על בריאותן, אם היא טובה או לא.
[10א] גם ב"ולאתנות האבדות.. אל תשם את לבך להם" (*נראה שהושמט כאן פסיק) ש"א ט20, הכוונה היא, שלא ישים את ליבו, כי יהיו לו האתונות האובדות.
[10ב] "חסן" הוראתו כאן: מחסן(ראה הע' 7 לטו6).
[11] הוראת "לדור דור", לפי כפילה (בזמן) (*נראה ששני המילים צריכות להיות מודגשות), היא: לדורות רבים.
[12] הוראת הפועל "גלה" שלפנינו היא: סולק ממקומו (השוה "גלה משוש הארץ", ישעיה כד11; ועוד); וזמן עבר של הפעלים "גלה" ו"נראה" ו"ונאספו" הוא עבר שבעתיד(Futurum exactum; ראה דקדוק גיזניוס-קאוטש §106), והפירוש של "גלה חציר ונראה דשא ונאספו עשבות הרים" הוא: לאחר שיהא מסולק החציר ויהא נראה הדשא ולאחר שיהיו נאספים עישבות ההרים.
[13] בחולין פד ע"א העצה לחקלאי אחרת היא, דהיינו: "לעולם ימכור אדם שדה ויקח עתודים".
[14] אע"פ שלא היתה ידועה אז מציאות החידקים, אין ספק, כי העובדה, שבמקום מסוים מתו יותר בעלי חיים מאשר במקום אחר, העלתה על הדעת את ההשערה, כי המחלה מידבקת.
[15] כפי שצוין בהע' 7 לטו6, ההערה שהוזכרה לעיל בהערה 10ב, החוסן הוא מחסן לדברים פשוטים; והיות שהצמר נחשב לאוצר יקר (בגלל זה, כמסתבר, הוא נקרא כאן "נזר"), הוא לא הוחזק ב"חסן" אלא במקום אחר, ומשום כך, כמסתבר, הוא נזכר כאן במיוחד כמוצר, שגם הוא לא יהיה לעולם, ושמשום כך על החקלאי לדאוג גם למוצר יקר זה, שהספקתו תהא בלתי נפסקת.