רוטנברג על משלי כז כא

הטקסט המקראי

מצרף לכסף וכור לזהב, ואיש לפי מהללו.

הטקסט הפשוט

יש[1] מצרף לבחינת[2] כסף ויש[1] כור לבחינת[2] זהב, ואיש יִבָּחֵן[1] לפי מהללו.

[1] לפי השמטת מיוחס

[2] לפי השמטת נסמך

הפירוש

לבחינת כסף יש מצרף ולבחינת זהב יש כור, ומושל[3] בוחנים לפי שיבחו. כלומר, לבחינת המתכות החשובות כסף וזהב מצויים מיתקנים מיוחדים, והם המצרף והכור; אך לבחינת האדם החשוב, אם כישרון לו למשול, אין מיתקן מיוחד, ולכן בוחנים אותו לפי שיבחו[4] בפי הבריות: אם מרבים לשבח אותו – סימן הוא, שכישרון לו למשול.

[3] "ואיש" – ומושל; ראה הע' 6 ליב3.

[4] "מהללו" – שיבחו. אמנם איננו מוצאים את השם "מהלל" במקום נוסף במקרא, אך השם הפרטי "מהללאל" מצוי בשבעה מקראות, וברור לנו, כי הכוונה ב"מהללאל" לשבח, שמשבחים בו את האל.